איציק קרודו תמיד היה מחובר למגרש הכדורסל. במשך שנים המשחק היה חלק קבוע מחייו, אך לבסוף נדחק הצידה לטובת קריירה וחיי משפחה. רק כשהילדים גדלו והחיים מעט נרגעו, הוא הרגיש שסוף סוף הגיע הזמן לחזור לאהבה הישנה.
"איפשהו באזור גיל 40 הילדים גדלו וחיפשתי לחזור לשחק", אומר היום קרודו, 53, נשוי ואב לחמישה, מתווך ועוסק באבטחה מירושלים. "שיחקתי הרבה שנים בליגות נמוכות ועם השנים זה נהיה חסר לי. חיפשתי לחזור. התחלתי להניע משהו, למצוא מקום מתאים לחבר'ה כמוני, ופרסמתי מודעות מסביב לכל השכונה למי שרוצה להצטרף. בסוף הצלחנו להשיג הסכם עם עיריית ירושלים לשחק באולם השכונתי. זה יצר הד מאוד גדול ותוך שנה זה הפך למשהו כלל-עירוני. זה עף בטירוף".
אלא שההנאה המחודשת ממשחק הכדורסל לא האריכה זמן. בשנת 2019 בעת משחק הרגיש קרודו דקירה באזור הברך. "לא כל כך הבנתי מה זה. זה היה כאב לא מוכר. כשאתה משחק אתה מכיר המון פציעות, אבל זה היה משהו ממש אחר", הוא נזכר. "הלכתי הביתה ואמרתי 'ניקח יומיים ונחכה'. ניסיתי לחזור שוב פעם לשחק - ועוד פעם דקירות. בכל פעם שרצתי הרגשתי אותן".
הכאב לא חלף. ניסיונות לחזור למגרש הסתיימו שוב ושוב באותה דקירה חדה, והחשש שמדובר בפציעה משמעותית החל לחלחל. קרודו פנה לבדיקות ולייעוצים רפואיים בתקווה למצוא הסבר לכאבים - אך לדבריו, הדרך לאבחון מדויק הייתה ארוכה ומתסכלת.
"התחלתי את כל התהליך הרפואי דרך קופת חולים. לצערי הרב, אף אחד לא הבין על מה אני מדבר. כל האורתופדים שדיברתי איתם לא ידעו איך לטפל בי", הוא מגלה. "אני זוכר שהגעתי לאורתופד חיצוני שעסק בשחקני טניס. הוא אמר לי: 'תקשיב, יש לך משהו בסחוס אבל יכול להיות שזה יעבור'. עשיתי צילומים והוא אמר לי 'תשים סד לברך'. הלכתי וקניתי את הסד והגעתי לקופת חולים כי לא ידעתי איך לשים אותו. הרופא אמר לי: 'אני גם לא יודע, בוא נגלה ביחד'. ממש ככה במילים האלה. בסוף מסתבר שהוא שם לי את זה הפוך. זה היה ממש הזוי. הבנתי שזה לא הכיוון".
למרות התסכול מהטיפול שלא התקדם לשום מקום, קרודו לא ויתר. אחרי סדרת ניסיונות שלא הצליחו להביא הקלה אמיתית, הוא המשיך לחפש רופא שיוכל להסביר מה בדיוק קורה בברך שלו ולהציע פתרון. בסופו של דבר החיפוש הזה הוביל אותו לד"ר עדי פרידמן, מומחה בכירורגיה אורתופדית במרכז הרפואי הדסה.
איציק קרודו: "השנים עוברות ואתה מתחיל לחיות עם הכאב. חשבתי שזהו, אבוד לי. עשיתי חיפוש בגוגל, עלתה כתבה על הישראלי הראשון שנותח ממש שבוע לפני. אמרתי: מה? איך זה לא אני? הגעתי לד"ר פרידמן והוא אמר לי: אל תדאג, זה שלך. כמעט ירדו לי דמעות. פתאום נהייתה לי תקווה שהחיים שלי הולכים להשתנות"
"הגעתי לד"ר פרידמן ומהרגע הזה החיים שלי השתנו לגמרי", הוא אומר, "בגדול על אף הפציעה בברך ימין הייתה לי בעיה בשתי הברכיים. גם בברך שמאל סבלתי מכאבים". בתחילה ניסה ד"ר פרידמן לטפל בכאבים באמצעות טיפולים שמרניים וזריקות שונות לברך. חלקם סיפקו הקלה זמנית, אך לא פתרו את הבעיה לחלוטין. "קיבלתי זריקה לברך השמאלית. ברגע אחד עבר לי הכאב. אחר כך קיבלתי זריקה גם לברך הימנית, אבל שום דבר כבר לא עזר. לא הרגשתי שינוי. לאחר מכן שאבו תאי שומן מהבטן התחתונה והזריקו לי אותם לתוך הברך. זה היה אמור לייצר תאי גזע שיעזרו להבריא את המקום. הייתי אופטימי בהתחלה, אבל זה לא עבד. הכאבים חזרו".
כשגם הטיפולים הללו לא הביאו לפריצת הדרך שקיווה לה, הופנה קרודו להתייעצות רחבה יותר במסגרת מרפאת הספורט של המרכז הרפואי הדסה, שם דנו מספר מומחים יחד כדי לבחון את מצבו ואת האפשרויות שעומדות בפניו. "אמרו לי: 'תקשיב, יש פיתוח ישראלי חדש של השתלת אלמוגים לתוך הברך - זה הסיכוי היחיד שלך. הפיתוח עבר לארה"ב ואנחנו מקווים שהוא יגיע לישראל, בינתיים נכניס אותך לרשימת המתנה. ברגע שהניתוח יהיה אפשרי בישראל – נתקשר אליך'".
לחיות עם כאב
ובינתיים, קרודו המתין. "השנים עוברות ואתה איכשהו מתחיל לחיות עם הכאב. היינו נוסעים לטיולים בחו"ל והיו המון הליכות. הייתי לוקח מקל הליכה כי כשהייתי הולך מעל לחצי שעה זה היה כואב לי. חשבתי שזהו, אבוד לי", הוא משחזר. "ואז הבת שלי שהתחילה לעבוד בתיאום תורים שאלה אותי מה קורה עם הסיפור של הברך שלי. עשיתי חיפוש בגוגל, עלתה לי כתבה על הישראלי הראשון שנותח ממש שבוע לפני. אמרתי: מה? איך זה לא אני? אני מחכה פה שנים. התקשרתי, הגעתי לד"ר פרידמן והוא אמר לי: אל תדאג, זה שלך. אתה עושה ניתוח בעוד חודש. כמעט ירדו לי דמעות. פתאום נהייתה לי תקווה שהחיים שלי הולכים להשתנות".
לדברי ד"ר פרידמן, המקרה של קרודו לא היה שחיקה רגילה של הברך, אלא פגיעה נקודתית בסחוס – מצב שמצריך לעיתים פתרון שונה מהטיפולים המקובלים. "איציק סבל מכאבים בברך ימין במשך שנים: התקשה בירידת מדרגות, בכריעה, בקימה מכיסא נמוך, בפעילות גופנית שדורשת העמסה על הברך. הוא טופל בטיפולים השמרניים המקובלים של פיזיותרפיה, התאמת פעילות, אך זה לא שיפר משמעותית את מצבו, ומדובר בבנאדם פעיל מבחינה גופנית".
ד"ר עדי פרידמן: "הטיפול בפגיעות סחוסיות נחשב לבעייתי. תמיד אנחנו מקלים, מפחיתים זמנית את הכאב, אבל כשמתחיל תהליך של פגיעה סחוסית, ברוב רובם של המקרים מדובר בתהליך שמתקדם עם הזמן והוא מוביל בהמשך הדרך להתפשטות השחיקה, לניוון של המפרק"
בדיקות הדמיה חשפו לבסוף את מקור הבעיה - פגיעה נקודתית בסחוס באזור מסוים במפרק הברך. "נמצא שישנה פגיעה סחוסית בחלק בברך שנקרא ה"טרוכלאה הצידית" בצד החיצוני של ברך ימין. הברך הרי מורכבת מהשוק והירך. זה החלק התוך-פרקי של עצם הירך שעומד מול הפיקה", מסביר ד"ר פרידמן. "צריך לציין שהפגיעה הייתה מבודדת, שאר הברך הייתה תקינה. זה לא שהייתה לו שחיקת סחוס מסיבית מפושטת, שהיא לא מתאימה לטיפול, אלא פגיעה ממש נקודתית שמתאימה לפגיעה טראומטית, כמו שקורה לדוגמה הרבה פעמים אצל ספורטאים, אנשים צעירים. זה לא תהליך ניווני שמתקדם עם השנים, זה לא עניין של התבגרות".
לדברי ד"ר פרידמן, פגיעות מסוג זה אינן פשוטות לטיפול - וגם כיום עולם האורתופדיה עדיין מתקשה למצוא להן פתרון מלא. "הטיפול בפגיעות סחוסיות הוא טיפול שגם היום נחשב לבעייתי. כשמדובר בפגיעת בסחוס תמיד אנחנו מקלים, מפחיתים זמנית את הכאב, אבל כשמתחיל תהליך של פגיעה סחוסית, ברוב רובם של המקרים מדובר בתהליך שמתקדם עם הזמן והוא מוביל בהמשך הדרך להתפשטות השחיקה, לניוון של המפרק".
בשל הקושי הזה, במקרים רבים האפשרויות הטיפוליות מוגבלות – ולעיתים הפתרון היחיד שמצליח לפתור את הבעיה לחלוטין הוא ניתוח משמעותי יותר. "היום הטיפול היחידי שפותר את הבעיה הוא החלפת המפרק", מציין ד"ר פרידמן. "מדובר בניתוח גדול שאין ממנו דרך חזרה, ומשתדלים לא לבצע אותו באנשים צעירים אלא אם כן ממש אין ברירה כי התפקוד משתנה לאחריו. אדם לא יכול לבצע פעילות ספורטיבית אחריו. הוא מאוד מוגבל".
שתל אלמוגים לשיקום סחוס בברך
אלא שכעת, כאמור, פיתוח ישראלי חדש מנסה לתת מענה לבעיה המורכבת. הטכנולוגיה החדשה היא למעשה משתל ביולוגי המבוסס על שלד של אלמוגים. המשתל, הנקרא AGILI-C, פותח על ידי חברת CartiHeal הישראלית ומשווק על ידי חברת Smith&Nephew הבינלאומית, בידי נציגיה בארץ חברת טרדיס-גת'. לדברי ד"ר פרידמן הפיתוח החל לפני יותר מעשור כאשר המחקר הקליני בבני אדם החל לפני כשמונה שנים וכלל מרכזים רפואיים בארה"ב, באירופה ובישראל. המרכז הרפואי הדסה היה אחד הגופים המרכזיים שהשתתפו במחקר.
"המשתל משמש לתיקון פגיעות סחוס במפרק הברך. כיום אנחנו כבר עוקבים אחרי מטופלים שעברו את הניתוח לפני שבע וחצי שנים. בתחילת הדרך הכל נעשה במסגרת מחקר בלבד", הוא אומר. "האלמוג מתאים לריפוי עצם. המשתל הוא בעצם החלק האנאורגני של האלמוג, השלד שלו, והוא דומה במידה רבה לעצם אנושית. אנחנו לוקחים את השלד ומשתילים אותו ברקמה הפגועה. האלמוג מחורר ולמעשה סופח-מושך את רקמת הסחוס שמסביב וגורם לה למלא את האזור של החסר, של הפגם. עם הזמן הוא נטמע בעצם".
אחד הממצאים המעודדים במחקרים שבחנו את הטכנולוגיה קשור לאיכות הסחוס שנוצר לאחר ההשתלה. "מה שמעודד מאוד שבכל העבודות ההיסטולוגיות מודגם שהסחוס שצומח הוא סחוס היאליני, כלומר הסחוס הפרקי התקין, ולא סחוס צלקתי שצומח במקרים של טיפולים אחרים. חשוב גם לציין שמדובר בניתוח אחד בלבד. לא צריך להצמיח את הסחוס במעבדה. אתה לוקח את האלמוג, משתיל במקום שצריך, ועם זה המטופל סיים. לא צריך לחזור לניתוח נוסף".
עם זאת, ד"ר פרידמן מדגיש כי לא מדובר בפתרון לכל בעיית סחוס. "הטיפול מתאים לפגיעות יחסית מוקדיות – לא לשחיקה קשה ומוחלטת של הסחוס", הוא אומר. "הוא לא אמור להחליף ניתוח להחלפת מפרק. המטרה שלו היא למנוע הגעה להחלפת מפרק אם תופסים את הפגיעה מספיק מוקדם. בנוסף, השתל מאפשר טיפול בפציעות ספורט או חבלות, למשל אצל חיילים או אנשים צעירים ופעילים. היתרון שלו הוא שהוא יכול למנוע החמרה והתקדמות של התהליך".
השיחה עם קרודו התקיימה שבועיים לאחר הניתוח, ממש רגע לאחר פגישת הביקורת במרפאה. ד"ר פרידמן מעודד מהתוצאות. "בדיוק היום הוצאנו לו תפרים. מצבו טוב והוא מחלים כמצופה. הוא החולה השני או השלישי שאנחנו מבצעים בו את הפרוצדורה. עד עכשיו התוצאות בהחלט מעודדות, אבל כמובן שההצלחה הסופית תימדד בהערכת הצלחת הטיפול אחרי פרקי זמן של 30-20 שנה. עדיין אין לזה כמובן דאטה".
אמנם הטיפול עדיין אינו נכלל בסל הבריאות, אך בהדסה הצליחו לאפשר את ביצועו במסגרת הסכם מיוחד עם החברה המפתחת. "המטופלים כרגע מנותחים במסגרת הציבורית לאור הסכם בין החברה המספקת לבין הדסה. בגלל שהיינו אחד המרכזים במחקר, קיבלנו כבונוס הבטחה שהם יספקו לנו שתלים לעשרים מטופלים בחינם", מגלה ד"ר פרידמן. "כרגע כולם מנותחים בחינם, ללא עלות, פרט להתחייבות רגילה שנותנים לכל ניתוח. יש לנו עוד 17 מטופלים שאנחנו יכולים לנתח בחינם, וכל הקודם זוכה".
עבור קרודו עצמו, התיאוריה והמחקרים כבר הפכו למציאות. שבועיים בלבד לאחר הניתוח הוא כבר מתחיל להרגיש את השינוי. "הברך נראית מצוין, גם התחושה. בהתחלה בגלל הניתוח זה כואב מאוד, אבל כל התהליך של ההחלמה הוא תהליך ארוך. זה לא הכי נוח, אבל זה שווה כל רגע. הרגשתי גם אני עצמי במהלך היומיום שלי שהרגל מבריאה ומתחזקת. אני לא יכול לעשות הליכות או ריצות, אני עדיין עם הסד. כנראה אהיה כמעט חודש עם זה. בתור הבא בעוד חודש אמור להתחיל התהליך הכי משמעותי, אז יורידו את הסד ואתחיל פיזיותרפיה. לפי מה שהבנתי מהטווח הזה עד שבעה חודשים הברך הולכת להבריא".
אחרי שנים של כאבים, מגבלות ואכזבות, קרודו יודע שהדרך להחלמה מלאה עוד ארוכה. החודשים הקרובים יוקדשו לשיקום ולפיזיותרפיה, וההצלחה האמיתית של הניתוח תימדד רק לאורך זמן. אבל כבר עכשיו, כשניצני התקווה חוזרים, הוא מרשה לעצמו לחשוב גם על הדבר שהיה חסר לו יותר מכל בשנים האחרונות - האפשרות לחזור למגרש הכדורסל.
"זה חלום. אני לא יכול להסביר את הימים שהייתי שוכב במיטה מתפתל מכאבים ורואה את תיק הכדורסל מולי ומסתכל עליו ויורדות לי דמעות. בתור בנאדם שהיה משחק כדורסל באופן כמעט יומיומי זה פשוט היה הורג אותי. אמנם אני לא אחזור לשחק כדורסל באופן תחרותי – אבל גם להגיע למצב שאני עושה אימון קליעות מבחינתי זה חלום שלא חשבתי שאצליח להגיע אליו. זאת הייתה פנטזיה מבחינתי".
