מחקר חדש מגלה כי מוחם של בני אדם מכיל ריכוזים גבוהים יותר של מיקרו-פלסטיק בהשוואה לאיברים אחרים, וכי הכמות נמצאת במגמת עלייה מדאיגה עם השנים.
המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת Nature Medicine, נערך על ידי חוקרים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת ניו מקסיקו, בשיתוף עם אוניברסיטת אוקלהומה, ומצא שרמות המיקרו-פלסטיק במוחותיהם של בני אדם עלו ב-50% בשמונה השנים האחרונות. כמו כן, נמצא שמוחם של חולי דמנציה הכיל עד פי 10 יותר פלסטיק בהשוואה לאחרים.
5 צפייה בגלריה
מיקרו-פלסטיק הם חלקיקים זעירים של פולימרים שהתפרקו ונמצאים בסביבה, כולל באוויר, במים ובקרקע
(צילום: Shutterstock)
ד"ר נירית לב, מנהלת המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית ויו"ר החברה הישראלית לכאבי ראש: "המחקר התפרסם באחד מכתבי העת המדעיים המובילים בעולם, והוא מצטרף לשורה של מחקרים שמצביעים על הנזקים האפשריים הנגרמים מהצטברות חלקיקי פלסטיק בגוף.
"בעבר, כאשר בחנו גורמי סיכון למחלות, התייחסנו בעיקר להיסטוריה הרפואית, לרמת הפעילות הגופנית, לעישון ולמשקל. כעת נוסף גורם חדש, חמקמק ובלתי נראה כמעט, שאנחנו כרופאים עדיין מתקשים למדוד ולהבין את השפעותיו המלאות – הצטברות של חלקיקי פלסטיק בגוף".
ד"ר נירית לבצילום: חן גלילילדבריה, המחקר הנוכחי מצא כי חלקיקי פלסטיק מצטברים במוח, בכבד ובכליות – האיברים שנבדקו במסגרת המחקר. היא מציינת כי מחקרים נוספים הצביעו על הימצאותם בדפנות כלי הדם, שם הם עשויים לתרום להתפתחות מחלות כלי דם. "ממצאים אף הראו כי אנשים שאצלם נמצאו חלקיקי פלסטיק בעורקי התרדמה – כלי הדם המרכזיים המספקים דם למוח – היו בסיכון מוגבר לשבץ מוחי", מוסיפה ד"ר לב.
איך חודר מיקרו-פלסטיק למוח?
מיקרו-פלסטיק הוא שם כולל לחלקיקים זעירים של פולימרים שהתפרקו ונמצאים בסביבה, כולל באוויר, במים ובקרקע. מחקרים קודמים כבר הראו כי חומרים אלו חדרו לגוף האדם. "מיקרופלסטיק חודר לגופנו ממקורות שונים", אומרת ד"ר לב. "אנו אוכלים אותו, שותים אותו ונושמים חלקיקים זעירים שמצויים באוויר. למעשה, קשה להתחמק מחשיפה אליו, שכן חלקיקי הפלסטיק נמצאים בכל מקום בעולם, אם כי ייתכן שיש אזורים מזוהמים יותר ופחות".
עם זאת, מוסיפה ד"ר לב, יש צעדים שכל אחד מאיתנו יכול לנקוט כדי להפחית את החשיפה. "ראשית, מומלץ להימנע מחימום מזון במיקרוגל בכלי פלסטיק, שכן החום עלול לגרום לשחרור חלקיקים", היא אומרת. "כמו כן, יש להימנע מהשארת מזון או שתייה בכלי פלסטיק שנחשפו לחום גבוה, למשל ברכב בשמש. שימוש תדיר בסקוץ' עלול לשחוק כלים מפלסטיק ולגרום לפליטת מיקרו-פלסטיק, ולכן עדיף להימנע מכך".
בשנים האחרונות התגלו מולקולות מסוימות בפלסטיק שעלולות להזיק לבריאותנו, כמו אלה שהוסרו מבקבוקי תינוקות. לדבריה של ד"ר לב, כיום מתברר שגם הפולימרים הנפוצים של הפלסטיק עשויים להיות מסוכנים. "אמנם איננו יכולים לראות את החלקיקים הזעירים הללו", היא אומרת. "אך אנו יכולים להשתדל להפחית את החשיפה אליהם. שימוש בכלי זכוכית לאחסון מזון, הפחתת שימוש בכלים חד-פעמיים והימנעות מחשיפת כלי פלסטיק לחום – כל אלה יכולים לסייע בהגנה על בריאותנו".
נתוני המחקר
המחקר כלל דגימות מוח, כבד וכליה שנלקחו מ-28-20 אנשים שנפטרו בשנים 2016 ו-2024, שנבדקו במכון הפתולוגי של אוניברסיטת ניו מקסיקו. בנוסף, נבדקו 12 דגימות מוח של אנשים שנפטרו עם אבחנה של דמנציה בין השנים 2019 ל-2024, במטרה לבחון את הקשר בין הצטברות מיקרו-פלסטיק למחלה. להשוואה ארוכת טווח, נכללו גם 28 דגימות מוח נוספות ממאגרים במזרח ארה"ב, שנאספו בין השנים 1997 ל-2013.
5 צפייה בגלריה
קצב הצבירה של מיקרו-פלסטיק במוח תואם לעלייה בכמות פסולת הפלסטיק בכדור הארץ
(צילום: Shutterstock)
מה גילו?
המחקר גילה שרמות המיקרו-פלסטיק במוח היו גבוהות משמעותית בהשוואה לכבד ולכליות. בשנת 2016 נמצאה רמת פלסטיק ממוצעת של 3,345 מיקרוגרם לגרם מוח, ובשנת 2024 נרשמה עלייה של 50% לרמה ממוצעת של 4,917 מיקרוגרם לגרם מוח.
במוחות של חולי דמנציה נמצאו רמות גבוהות במיוחד של פלסטיק – עד פי 7 עד 30 יותר בהשוואה לרמות שנמצאו בכבד או בכליה. הפולימר הנפוץ ביותר שנמצא במוח היה פוליאתילן (PE), אשר היווה 75% מכלל הפלסטיק שאותר.
בנוסף, החוקרים הבחינו בהצטברות מיקרו-פלסטיק בתוך כלי דם מוחיים ובתאי מערכת החיסון, כאשר עלייה בריכוזי הפלסטיק נצפתה גם בכבד, אך הייתה משמעותית יותר במוח.
"מה שמייחד את המחקר הזה הוא שני ממצאים מרכזיים ומדאיגים", אומרת ד"ר לב. "ראשית, נמצא כי בקרב אנשים שנפטרו בשנת 2024 זוהו רמות גבוהות יותר של חלקיקי פלסטיק בהשוואה לאלה שנפטרו ב-2016. ממצא זה מרמז על כך שהחשיפה למיקרופלסטיק הולכת וגוברת, וכפועל יוצא, גם הצטברותו בגוף מתעצמת".
שנית, אומרת ד"ר לב, המחקר מצא כי בקרב אנשים שסבלו ממחלות מוחיות, כגון דמנציה ואלצהיימר, אותרו רמות גבוהות יותר של מיקרופלסטיק במוח. "עם זאת, חשוב להדגיש שמדובר בקשר מקרי ולא בהכרח סיבתי", היא מציינת. "ייתכן שבמוחות חולים מחסום הדם-מוח מתפקד פחות ביעילות, דבר המאפשר חדירה רבה יותר של חלקיקי פלסטיק. מאידך, לא ניתן לשלול את האפשרות שהצטברות מיקרו-פלסטיק תורמת להתפתחות ולהחמרת מחלות ניווניות של המוח. מדובר בשאלות פתוחות שמחקר עתידי יצטרך להעמיק בהן".
הקשר לצריכת בשר
בעוד שמנגנון החדירה המדויק אינו ידוע, החוקרים מציינים כי חלקיקי המיקרו-פלסטיק, שגודלם פחות מ-200 ננומטר, דומים בגודלם לווירוסים וקטנים מספיק כדי לחדור את מחסום הדם-מוח.
במהלך המחקר, החוקרים זיהו 12 סוגי פולימרים שונים, כאשר הנפוץ ביותר היה פוליאתילן, חומר שמצוי באריזות ובקבוקי פלסטיק.
פרופ' קמפן מעריך שרוב חלקיקי הפלסטיק בגוף נצרכים דרך המזון, ובעיקר דרך צריכת בשר. הוא טוען כי האופן שבו משתמשים במים מזוהמים בפלסטיק להשקיית שדות חקלאיים גורם להצטברות של פלסטיק בצמחים, שאותם אנו מגישים לבעלי חיים למאכל. גללי בעלי החיים חוזרים לשדות כדשן, מסביר פרופ' קמפן, וכך ייתכן שמדובר במנגנון הצטברות ביולוגית שמזין את עצמו.
במקביל, הצוות זיהה ריכוזים גבוהים של פלסטיק גם בבשר שנרכש מחנויות מזון.
קשר אפשרי לדמנציה
באשר לרמות הפלסטיק הגבוהות שנמצאו במוחות של חולי דמנציה, החוקרים מדגישים כי המחקר לא נועד להוכיח קשר סיבתי בין המיקרו-פלסטיק לבין התפתחות המחלה. ייתכן שדווקא מחלת הדמנציה היא זו שגורמת להצטברות הפלסטיק במוח, ולא להפך.
"התנוונות רקמת המוח, פגיעה בשלמות מחסום הדם-מוח ומנגנוני סילוק לקויים הם מאפיינים של דמנציה, ולכן ייתכן שהם תורמים לעלייה ברמות המיקרו-פלסטיק במוח", כתבו החוקרים.
הממצאים הללו מעלים חששות משמעותיים לגבי השפעותיו של זיהום הפלסטיק על בריאות האדם, ומדגישים את הצורך בהמשך מחקר ובחינת צעדים להפחתת החשיפה אליו.
