בקומה מינוס 1 במרכז הרפואי שיבא בתל השומר התרוצצו הבוקר (שישי) עשרות רבות של אנשי צוות רפואיים, אנשי מחשבים וצוותים לוגיסטיים שהסבו את המקום שבשגרה משמש למכוניות, למתחם אשפוז תת קרקעי. למעשה זו אינה הפעם הראשונה, חניון היולדות בשיבא ידע יותר מטופלים מרכבים בשנים האחרונות, מתקופת הקורונה ועד שבעה באוקטובר, וכך גם הבוקר עם תחילתה של המתקפה באיראן.
בשיבא, כמו גם ביתר בתי החולים ברחבי הארץ, כבר מתורגלים לתרחיש, שעל אף העובדה שמדובר באופרציה מרשימה אין ספק, זו מזכירה לנו פעם נוספת את האבסורד שבשנת 2025 במדינה כמו ישראל, בתי החולים אינם ממוגנים באופן מלא.
עמית, בנה בן החודש אושפז בשיבא
(צילום: עידו ארז)
בנה בן החודש של עמית אלגלי פוסטרנק, מאושפז במחלקת טיפול נמרץ לב ילדים בשיבא, בהתאוששות לאחר ניתוח לב. "בהתחלה לא באמת חשבנו שיורידו אותנו מתחת לקרקע, אבל עם הזמן הבנו שזה קורה", היא מספרת ל-ynet. "לא הייתי פה בלילה כשהייתה האזעקה. אני ובעלי היינו בבית עם הילדה בת השנתיים וחצי שלנו, וחמותי הייתה פה, אנחנו עושים משמרות. בהתחלה לא הבנו מה קורה, לא ידעתי איך אני אצא אבל ברגע שאמרו שמותר לצאת מהמרחבים המוגנים, ישר יצאתי לכיוון בית החולים", היא מספרת.
לדברי אלגלי פוסטרנק, "ב-10 בבוקר אמרנו לנו שזה הולך לקרות, היינו החדר הראשון שירד ממחלקת טיפול נמרץ, זה היה ממש סרט, זה היה מלחיץ, אבל גם הרגשנו ביטחון בגלל הדרך שבה הצוות התנהל, כולם ידעו מה הם עושים".
"זה מאוד שונה מהמחלקות למעלה אבל הצוות עוטף אותנו", היא מוסיפה. "הילד ישן, המדדים תקינים ואנחנו מרוצים. זה הלם, קצת שוק, אבל מצד שני מעודד לראות שמסביבנו לא הצוותים לא מתרגשים יותר מדי".
"שיחררנו את מי שאפשר לשחרר הביתה"
גם במרכז הרפואי איכילוב מורגלים עוד מימי הקורונה בהסבת חניונים תת קרקעיים לבתי חולים מתפקדים. עם זה, לטענת ד"ר דניאל טרוצקי, סמנכ"ל רפואה בבית החולים, "זו פעם ראשונה שאנחנו מפעילים את בית החולים התת קרקעי במתכונת כזו רחבה". במתחם באיכילוב מאושפזים כרגע כ-600 מטופלים. בעת הצורך, יהיה ניתן לאכלס בו מעל 850 מטופלים. "בלילה כשהייתה אזעקה היו מאושפזים באיכילוב מעל 1,400 מאושפזים. במהלך השעות שאחרי רידדנו מטופלים, שיחררנו את מי שאפשר לשחרר הביתה. כל שאר המטופלים שהיו צריכים המשך אשפוז וטיפול הועברו למתחם התת קרקעי", אומר ד"ר טרוצקי.
ד"ר דניאל טרוצקי, ביה"ח איכילוב
(צילום: עידו ארז)
לדבריו, ישנם אזורים ממוגנים מעל הקרקע שממשיכים לעבוד כרגיל, כך למשל המחלקה לרפואה דחופה, חדרי לידה וחדרי ניתוח. "כל המחלקות שלא היו ממוגנות, וכל המטופלים שלא יכולים להתנייד בזמן אזעקות נמצאים מתחת לקרקע". ד"ר טרוצקי מדגיש כי כרגע אין צפי עד מתי יאלצו להישאר במתחם התת קרקעי. "אנחנו דרוכים ומוכנים, נעשה מה שצריך לעשות".
"התנאים הם באמת לא אידיאלים, זה לא החדרים במחלקות האשפוז שיש לנו מעל הקרקע, אבל אני שומע מהמטופלים והמשפחות שהם שמחים להיות מתחת לקרקע כי זה בטוח", מוסיף ד"ר טרוצקי. "צריך לזכור שאלה מטופלים שחלקם לא ניידים, וחלקם זקוקים לעזרה סיעודית, ובעצם העובדה שהם מתחת לקרקע, הם מרגישים בטוחים יותר. זה קצת יותר צפוף, ועם פחות תנאים, אבל זה זמן מלחמה, וזה בהחלט מספק".
אברהם קלדרון (64), מאושפז במחלקת השיקום של איכילוב כמעט שלושה חודשים, לאחר שנפצע בתאונת דרכים. הוא מספר כי הוא חש כעת הרבה יותר בטוח. "בחדרים למעלה אין מיגון והיו כבר אזעקות בעבר, פשוט היינו מסתובבים לצד השני, או הולכים למרחב המוגן, לא היה יותר מדי מה לעשות. עבור מי שמוגבל ברגליו, זמני ההגעה למרחב המוגן בעייתים, ורוב האנשים פה הם כאלה שלא הולכים".
"התחושה פה היא כמו מקלט, זה פחות נוח, כולם ביחד, אני קצת כיסיתי את המיטה שלי כדי שתהיה קצת אינטימיות, אבל אתה מקבל את כל הטיפולים והבדיקות", הוא מוסיף.
לדבריו, המעבר ממחלקת השיקום למתחמים התת קרקעיים הייתה מהירה וסדורה. "הגיעו חבר'ה של פיקוד העורף, עם צוותים של בית החולים, והורידו אותנו ממש מהר. תוך שעה היינו פה כולנו מסודרים. מי שהוביל את האירוע הזה צריך להגיד לו שאפו".
"לא אכפת לי כמה זמן נישאר פה, עכשיו אני יותר בטוחה"
פרידה דוד (80) מאור יהודה, נפצעה לפני כשמונה חודשים כשנפלה בדרכה למרחב מוגן בזמן אזעקה, ומאז היא סובלת מבעיות אורתופדיות. לפני כשבוע, אושפזה פעם נוספת בשיבא. בתה אסנת שהתה עמה בבית החולים כשהחלה אמש המתקפה נגד איראן. "זה היה קצת מלחיץ. לא קצת. הרבה", היא אומרת ל-ynet. "יותר נלחצתי בשביל החולים חסרי הישע, אבל מהר מאוד הבנתי שמורידים אותם למרחב מוגן במתחם התת קרקעי".
"לא אכפת לי כמה זמן נישאר פה, עכשיו אני יותר בטוחה", אומרת אסנת. "כל הכבוד לפיקוד העורף, הם עושים מאמץ חבל על הזמן, מורידים את כולם, הכל מסודר. אני בטוחה פה יותר מאשר בחדר שהוא אסתטי, יפה ונעים. לא אכפת לי, העיקר שאמא שלי מוגנת, שהחולים מוגנים, ושאני יכולה לישון בלילה קצת יותר טוב מיום קודם".
"כל ילד שהורדנו לכאן זו אופרציה מורכבת שדורשת שתי משאיות"
כאמור, הבוקר עדכן משרד הבריאות כי בשל האירועים, הנחה את כלל בתי החולים על עלייה לרמת הכוננות הגבוהה ביותר (רמה ד'), שכוללת מעבר לאזורים ממוגנים וירידה למתחמי תת קרקע ממוגנים. "מהשעה ארבע לפנות בוקר פועלים במקום עשרות רבות של אנשי צוות, שהפכו תוך שעות בודדות את החניון הזה מאספלט, למחלקות טיפול נמרץ מצוידות, מתפקדות ופועמות", אומרת ד״ר רעות כסיף, מנהלת בפועל טיפול נמרץ ילדים בביה״ח ספרא לילדים בשיבא.
במתחם בשיבא מאושפזים כעת עשרות מטופלים שהועברו ממחלקות טיפול נמרץ ילדים וטיפול נמרץ לב ילדים, וכן ממחלקת אורתופדיה. במידת הצורך, ובהתאם להתפתחויות, יכול המקום לאכלס מאות מיטות. "מחלקות טיפול נמרץ ילדים הן המחלקות עם המטופלים הכי מורכבים, חולים ורגישים. ולכן על מנת להבטיח שנוכל להמשיך לתת להם את הטיפול הטוב ביותר, גם בתנאים של מתקפה, ירדנו למיקום הממוגן שאנו נמצאים בו עכשיו", אומרת ד"ר כסיף. "כל ילד שהורדנו לכאן זו אופרציה מורכבת שדורשת שתי משאיות - אחת לילד ואחת לציוד שלו".
"אנחנו כבר מיומנים בתהליך הזה", היא מוסיפה. "נישאר כאן כמה שצריך ונמשיך להבטיח את הטיפול הכי טוב והכי מקצועי בתנאים הכי בטוחים לכלל מטופלינו ובני משפחותיהם".
אלכס (השם המלא שמור במערכת), בשנות ה-30 לחייו, נפצע באורח קשה לפני כשנה, כשמשאית פגעה בו במהלך רכיבה על קורקינט בתל אביב, ואיבד את רגלו. אלכס, אזרח רומני, הגיע לישראל לצורכי עבודה. "הייתי אמור להישאר פה רק שלושה חודשים, ושבוע לפני שהייתי אמור לחזור הביתה, קרתה התאונה". גם בפעם הקודמת, כשאיראן שיגרה לישראל עשרות טילים, מצא עצמו מאושפז בבית החולים. "אני לוחם לשעבר אז בשבילי זה נורמלי. הייתי באפגניסטן, באפריקה, אני לא לחוץ מזה", הוא מספר. "אני לא יודע כמה זמן נשאר פה מתחת לקרקע. התנאים לא אותו דבר כמו במחלקה, אבל מסתגלים לזה".
