"חודש לפני המלחמה עוד שיחקתי כדורגל", מספר לנו עזרא בולנדי, 87, ממיטתו במחלקה האורתופדית באיכילוב, לשם פונה בעקבות מעידה שפגעה לו בירך, בכתף, בזרוע ובשוקיים, והפכה אותו מאדם פעלתן, אופטימי ושמח בחלקו - לחולה סיעודי.
מאז ה-28 בפברואר 2026, מועד תחילת מלחמת איראן השנייה ("שאגת הארי"), כולנו שומעים עליהם מדיווחי מד"א שמעדכנים על נפגעים כתוצאה מנפילה בדרך למרחב המוגן ולמקלט. בבתי החולים שאליהם הם מפונים קוראים להם "הפצועים השקופים". מאחורי ההגדרה הזו מסתתרים עשרות קשישים עם פציעות נעדרות ממד הרואי - כאלה שהתרחשו בזמן האזעקה.
3 צפייה בגלריה
הירידה למקלטים עלולה להוות מוקד סכנה. בתמונה: הירידה לחניון דיזנגוף סנטר בתל אביב שהפך למרחב מוגן
(צילום: מוטי קמחי)
"זה רק נשמע טריוויאלי, אבל זה לא רק שבר. זו מציאות משנה חיים שפוגעת במצבם התפקודי, המנטלי והגופני", מתאר ד"ר אבירם גולד, סגן מנהל המחלקה האורתופדית במרכז הרפואי איכילוב, שם בוצעו 50 ניתוחים לתיקון שברי צוואר ירך מתחילת המלחמה - כולם בנפגעי ריצה למקום מוגן, וכולם ישנו את חייהם מהקצה לקצה, במחי נפילה אחת מיותרת.
"אני גר לבד בבית שלי ביד אליהו. עד הנפילה הייתי תפקודי לחלוטין. ערכתי קניות, בישלתי וניקיתי את הבית, נפגשתי עם חברים ושמחתי בחיי", מספר עזרא בולנדי. מאז שפרש לגמלאות מחברת הביטוח כלל, שם עבד בתפקיד בכיר במשך שנים רבות, התמסר ללימוד תורה, אף שהוא מגדיר את עצמו מסורתי ולא חרדי. "באחת האזעקות ביום הרביעי לפרוץ המלחמה, רצתי במדרגות למקלט השכונתי שלנו. אני גר בקומה הרביעית. את כל הקומות רצתי בביטחון גמור ובמהירות יחסית, אבל דווקא את המדרגה האחרונה פספסתי ודילגתי מעליה, וכתוצאה מכך עפתי כחמישה מטרים. מצאתי את עצמי שוכב על האספלט על צד ימין".
עזרא בולנדי: "אני לא יודע אם אשתפר. אני מקווה, אבל אני לא אופטימי - כי מגבר בריא נעשיתי סיעודי ולתחושתי כבר לא אחזור לבית שלי, אלא אשאר במוסד השיקומי שאליו יעבירו אותי. החיים שלי השתנו לגמרי"
הוא פונה, כאמור, לאיכילוב, ואובחן עם שבר בצוואר הירך וחבלות בכתף, בזרוע ובשוקיים. הוא נותח והועבר למחלקה האורתופדית, וככל שחולף הזמן, מתבהרת לו חומרת הפציעה. "אני מטופל תרופתית ויורד מהמיטה רק עם עזרה. גם בהליכה אני חייב ליווי ואני לא יודע אם אשתפר. אני מקווה, אבל אני לא אופטימי - כי מגבר בריא נעשיתי סיעודי ולתחושתי כבר לא אחזור לבית שלי, אלא אשאר במוסד השיקומי שאליו יעבירו אותי. החיים שלי השתנו לגמרי. בגלל הנפילה הלכה לי האהבה לחיים. אני לא מתפקד ואני מתייאש".
ד"ר אבירם גולדצילום: דוברות איכילובבאיכילוב, כמו בכל בתי החולים בישראל, לא מתקיימת בזמן מלחמה שגרת ניתוחים אלא לחירום בלבד. משרד הבריאות הורה להנהלות בתי החולים לצמצם עד למינימום המתחייב את מספר הניתוחים. "בשגרה אנחנו מבצעים, בהערכה גסה, 50 תיקוני שברים בצוואר הירך לחודש - ומתחילת המלחמה הגענו ל-50 לפני אמצע החודש", מתאר ד"ר גולד. "זו תופעה שלא מדברים עליה, אבל יש לה משמעויות כבדות. ידוע שקשישים שנותחו בגלל שבר בצוואר ירך מועדים באחוזים גבוהים לחלות בדלקות ריאה ובדרכי השתן, כיוון שהפסיקו להיות ניידים. הם מאושפזים לאורך זמן, והם גם בסיכון לתמותה".
רובם יזדקקו לשיקום
בקרב קשישים, מקור השבר לדבריו באוסטאופורוזיס שמאפיינת את הגיל המבוגר ומסכנת אותו. "בגיל השלישי, רוב הקשישים סובלים ממחלות רקע שאליהן מצטרפת התחלואה בשבר בצוואר הירך. כתוצאה מכך, מאנשים עצמאים ומתפקדים הם הופכים לתלותיים, לסיעודיים ולמי שנזקקים לאמצעי עזר להליכה", מתאר ד"ר גולד. לדבריו, חלק לא מבוטל מהקשישים שמעדו בדרך לממ"ד או למקלט יתקשו לחזור לבתיהם ושגרת החיים שהייתה להם כבר לא תשתקם.
"אני מתייחס לתל אביב, הידועה גם כעיר המאכלסת תושבים קשישים רבים, שחלקם גרים בבתים ישנים ללא ממ"ד ומעלית - כך שאין מה לדבר על חזרה הביתה". אבל זו אינה הבעיה היחידה. "חלקם, אם לא רובם, יזדקקו לשיקום במוסדות שיקום ייעודיים - אבל גם הם בתפוסה מלאה ובצמצום מיטות", מסביר הרופא.
3 צפייה בגלריה
"הייתי כאובה, ולשמחתי ניתחו אותי כבר ביום ראשון בבוקר". תמר בלטנר מעדה בדרך למרחב המוגן
(צילום: דוברות מאיר)
את תמר בלטנר, 78, פגשנו במחלקה האורתופדית בבית החולים מאיר בכפר סבא, שם היא מתאוששת מניתוח לתיקון שבר בצוואר הירך שנגרם כתוצאה ממעידה בדרך למקלט. "אני גרה בדיור מוגן של רשת 'עד 120' בכפר סבא. אני עצמאית ומתניידת בעזרת הליכון, שלא מגביל אותי בכלום". לדיור המוגן הגיעה בעקבות הבדידות שחשה בזמן הקורונה. "אני מרוצה שם מאוד. טוב לי שם. יש פעילויות וחוגים שאני משתתפת בהם ויש לי חברות". בלילה הראשון לפרוץ המלחמה, בין שבת לראשון, בשעה 02:30, נשמעה אזעקה. "יצאתי מהחדר שלי לכיוון המעלית שתיקח אותי למקלט, אבל משום מה במסדרון הסתבכו לי הרגליים ונפלתי. מצאתי את עצמי על הרצפה", מתארת בלטנר.
תמר בלטנר: "יצאתי מהחדר שלי לכיוון המעלית שתיקח אותי למקלט, אבל משום מה במסדרון הסתבכו לי הרגליים ונפלתי. מצאתי את עצמי על הרצפה"
שכנותיה, שיצאו גם הן מחדריהן בדרך למעלית, מצאו אותה שרועה על הרצפה והזעיקו את האח הסיעודי, שהזמין עבורה את מד"א. היא הובהלה, כאמור, למרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית. "הייתי כאובה, ולשמחתי ניתחו אותי כבר ביום ראשון בבוקר. הצוות כאן מסור ומפנק, והיחס אלי מצוין. אני בתחושה שנפלתי בידיים טובות. לפחות זה".
ד"ר זהבית רחמיאל אריסוןצילום: דוברות איכילובככל שהמלחמה מתארכת, גדל פוטנציאל הפגיעה בקרב קשישים. האם ניתן למנוע זאת? "מאז שפרצה המלחמה, אנשים רבים - ובעיקר קשישים - פונו אלינו למלר"ד (מיון) איכילוב בעקבות חבלות בעת ריצה לממ"ד או למקלט, כשהם סובלים מחבלות ראש חמורות, שברי גפיים ובעיקר שברים בצוואר הירך, אומרת ד"ר זהבית רחמיאל אריסון, רופאה במלר"ד איכילוב, "את התופעה אי אפשר למגר, אבל לגמרי ניתן לצמצם את ממדיה ולאבטח את שלום אוכלוסיית הגיל השלישי".
ואלה המלצותיה של ד"ר רחמיאל אריסון:
- להתקדם לאזור מוגן כבר עם השמעת ההתראה - ולא להמתין לאזעקה
- לרכז במקום אחד את כל אביזרי העזר: הליכון, משקפיים, מכשירי שמיעה ומקל הליכה - כך שיהיו זמינים ובהישג יד
- לסלק מהחדר ומהבית כל חפץ שעלולים להיתקל בו בדרך לדלת
- בשמיעת ההתראה - לא לרוץ, אלא ללכת לאט ובביטחון: יש לכם את כל הזמן עד שתישמע האזעקה
- לבני המשפחות: יש לשקול שינה בבית הקשיש, או להעביר אותו זמנית לבית הבן או הבת
