מעטות המחלות שמצליחות להיות כל כך נפוצות וכל כך שקטות. המחלה הזו אינה גורמת כאב, אינה יוצרת תסמינים ברורים, ובמשך שנים רבות הגוף ממשיך לתפקד כרגיל - לפחות עד לרגע שבו משהו קטן משתבש. זו יכולה להיות תנועה חדה, מדרגה אחת שירדתם לא נכון, נפילה קלה ופתאום העצם נשברת.
בישראל רבים סובלים מאוסטאופורוזיס - תהליך מתמשך שבו העצמות מאבדות את צפיפותן והופכות שבריריות, רובם מבלי לדעת כלל שהם נושאים אותה בגופם. אצל רבים האבחון מגיע מאוחר, לעיתים רק אחרי שבר ראשון, כשהנזק כבר ניכר. מומחים מסבירים איך המחלה מתפתחת, מהם גורמי הסיכון ומדוע חשוב לזהות אותה בזמן.
מהי אוסטאופורוזיס?
"אוסטאופורוזיס זה תהליך, ברוב המקרים טבעי, של דלדול רקמת העצם, שכרוך בעיקר בבלאי טבעי של החיים. מדובר בדרך כלל במחלה שמופיעה מגיל 60 ומעלה", אומר ד"ר ואדים בנקוביץ', מייסד המרכז הישראלי לבריאות המפרק והגב באסותא מרכזים רפואיים, ומנהל המערך האורתופדי בסורוקה. זו גם הסיבה שבדיקת צפיפות העצם שמתבצעת באמצעות צילום רנטגן מומלצת בישראל לנשים מגיל 60, לגברים מגיל 70 וכן לנשים ולגברים עם גורמי סיכון - מגיל 50 ומעלה.
ד"ר בנקוביץ' מסביר שהעצם מורכבת מהרבה חומרים, ביניהם סידן (או קלציום), מינרל שהשפעתו על חוזק העצם רבה. "תהליך הדלדול של העצם הוא תהליך של אובדן ריכוז סידן ברקמת העצם. העצם שלנו בתהליך הטבעי שלה היא רקמה שמתחדשת כל הזמן: יש תהליכים שהורסים את הרקמה הישנה ובונים את הרקמה החדשה, כאשר בתהליך אוסטאופורוטי בדרך כלל התהליך ההרסני לעצם הוא יותר דומיננטי מאשר הבנייה מחדש, ולכן אנחנו מאבדים ממסת העצם. העצם נחלשת כתוצאה מכך, והתופעה הקלינית שאנחנו מכירים, בדרך כלל, היא שבר".
ד"ר ואדים בנקוביץ'אך הבעיה המרכזית באוסטאופורוזיס היא היעדר תסמינים מוקדמים. "המחלה שקטה לגמרי", מוסיף בנקוביץ', "היא לא כואבת עד שאדם שובר משהו. לרוב אנחנו מגלים שלאדם יש אוסטאופורוזיס כשהוא מגיע עם שבר. הרבה פעמים אלה שברים שנגרמו כתוצאה מתאונה מאוד בנאלית כמו נפילה מגובה עמידה, אך יש גם שברים משמעותיים יותר. השברים האוסטאופורוטיים הדרמטיים ביותר הם שברי צוואר הירך, שמצריכים לרוב ניתוח דחוף. מלבד זאת, יש גם שברים שכיחים אחרים, כמו שברים בשורש כף היד, והשבר הנפוץ ביותר אך הפחות מאובחן הוא דווקא שבר בחוליות עמוד השדרה".
ד"ר ואדים בנקוביץ': "האבחון נעשה לעיתים באקראי, למשל בצילום חזה או עמוד שדרה שנעשה מסיבה אחרת. במקרים רבים אחרים אנשים שמים לב שהם ירדו מעט בגובה. לפעמים אנשים מאבדים בתוך שנים מעטות סנטימטרים רבים מבלי שיחושו בכאב"
לדבריו, לעיתים השבר הזה עובר באופן תת-קליני, כלומר בלי תסמינים ברורים, ואנשים כלל אינם יודעים שיש להם שבר. "חוליה עלולה לקרוס כתוצאה מלחץ של משקל הגוף בלבד, והאבחון נעשה לעיתים באקראי, למשל בצילום חזה או עמוד שדרה שנעשה מסיבה אחרת. במקרים רבים אחרים אנשים שמים לב שהם ירדו מעט בגובה. לפעמים אנשים מאבדים בתוך שנים מעטות סנטימטרים רבים מבלי שיחושו בכאב".
לצד השברים עצמם, מדגישה ד"ר לודמילה לוי, מומחית ברפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה בכללית מחוז ירושלים, כי הנזק שאוסטאופורוזיס גורמת חורג הרבה מעבר לכאב הפיזי הנקודתי. "תלוי באתר השבר. זה יכול לגרום לכאבים כרוניים, לירידה בעצמאות ולתלות באנשים אחרים", היא מסבירה. "זה עלול לפגוע בתפקוד המקומי, להגביל תנועה בגפה או בגב, וגם להעלות את הסיכון לשברים נוספים".
במקרים חמורים, לדבריה, המחלה עלולה להוביל גם לתמותה, בעיקר כשמדובר בשבר בצוואר הירך. "השבר הזה מתרחש בדרך כלל אצל אנשים מאוד מבוגרים וגורם לירידה תפקודית משמעותית. הם נשארים במיטה או בישיבה במקום ללכת - וזה מעלה סיכון לדלקות ריאות, לירידה בכוח השרירים והעצמות (סרקופניה) ולשברים נוספים. ככל שהגוף נחלש כך הוא רגיש יותר, וכל זיהום קטן עלול להשפיע עליו באופן משמעותי".
מיהן קבוצות הסיכון?
לדברי ד"ר לוי, אוסטאופורוזיס שכיחה יותר בנשים לעומת גברים, בעיקר לאחר גיל המעבר. "בגיל זה מופסק ייצור האסטרוגן, ההורמון הנשי העיקרי בגוף", היא אומרת. "כאמור, בעצם שלנו מתרחש כל הזמן תהליך של חילוף חומרים - בנייה ופירוק. בגיל צעיר ובמצב בריא התהליכים מאוזנים, והעצם מתחלפת באופן תקין. אסטרוגן, הוא הורמון שמעודד בניית עצם ומונע את פירוקה, ולכן לאחר גיל המעבר הפירוק הופך מהיר יותר והבנייה איטית בהרבה".
ד"ר לודמילה לוי לדבריה, חסר סידן או ויטמין D מחמיר את התהליך. " העצם מורכבת מחלבון בשם קולגן וגבישים המורכבים מסידן וזרחן. השילוב הזה נותן לעצם גם גמישות מצד החלבון וגם חוזק מצד הסידן. כשיש חסר בסידן, או בוויטמין D שעוזר לספיגת הסידן במערכת העיכול, העצם לא מתחדשת כראוי. להפך - הסידן יוצא מרקמת העצם אל הדם, כי הגוף חייב לשמור על רמות סידן תקינות לצורך תפקוד תקין של מערכות אחרות. כך העצמות נחלשות בהדרגה".
אך גם גברים אינם חסינים. "נשים מאבדות הורמוני מין בצורה בולטת וחדה, ומלכתחילה העצמות שלהן חלשות יותר כי אין להן טסטוסטרון בכמות כמו אצל גברים", מציינת ד"ר לוי. "אבל גם גברים עלולים לסבול מאוסטאופורוזיס, במיוחד כאלה שעוברים טיפול בסרטן הערמונית. זו קבוצת סיכון בפני עצמה, משום שרבים מהם מקבלים טיפול הורמונלי שמפסיק את ייצור הטסטוסטרון. כך הם נכנסים למצב של אנדרופאוזה - הפסקת הורמונים גבריים - ומאבדים מסת עצם בקצב מהיר".
"גברים - הרבה פעמים שוכחים אותם, כי איכשהו בזיכרון הקולקטיבי נרשם שזו מחלה של נשים", מוסיף ד"ר בנקוביץ', "אבל כיום אנחנו מגלים יותר ויותר שגם לגברים, בעשור השביעי ומעלה, יש לא מעט מקרים של אוסטאופורוזיס לא מאובחן. בדרך כלל זה קורה כי גם הרגישות של רופא המשפחה או של הרופאים בכלל פחות גבוהה במקרה של גבר".
ויש גם גורמי סיכון נוספים. "תת-תזונה, מבנה גוף רזה מאוד, אנורקסיה, היסטוריה משפחתית של שברים, חסר משמעותי בוויטמין D או בסידן, עישון, שימוש מופרז באלכוהול, ונטילת תרופות מסוימות, בעיקר סטרואידים, עקב מחלות שונות", מפרטת ד"ר לוי. "גם מחלות דלקתיות כרוניות, כמו דלקת מפרקים או סוכרת מסוג 2, מעלות את הסיכון לאובדן מסת עצם. גם חוסר תנועה: אנשים שמרותקים למיטה או לכיסא גלגלים נמצאים בסיכון גבוה במיוחד".
קבוצות נוספות שנמצאות בסיכון הן חולי צליאק או אנשים עם מחלות ספיגה שונות, בעיקר מחלות אוטואימוניות של מערכת העיכול. "בצליאק, למשל, יש בעיה בספיגת ברזל, סידן וויטמין D ולכן העצמות נחלשות", מסבירה לוי. למעשה, כמעט כל אדם החולה במחלה כרונית נמצא בסיכון לפתח אוסטאופורוזיס לעומת כלל האוכלוסייה. "גם ילדים, אף שזה נדיר – עלולים לסבול מהתופעה, בעיקר אם יש להם מחלות דלקתיות כרוניות במערכת העיכול או אם הם עברו השתלות מסיבות רפואיות שונות", היא מוסיפה.
ד"ר ואדים בנקוביץ' על חוסר בוויטמין D שמוביל לאוסטאופורוזיס: "החסר הזה רחב בהרבה ממה שנדמה. אנחנו כל הזמן מדגישים את הצורך להיזהר מחשיפה לשמש - ובצדק, כי קרינה עלולה לגרום למחלות קשות, אך בלי תוספת חיצונית של הוויטמין הזה, אי אפשר לפצות על החסר"
באשר לחוסר בוויטמין D, מדגיש ד"ר בנקוביץ' כי מדובר בתופעה רחבה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. "החסר הזה רחב בהרבה ממה שנדמה", הוא אומר. "אנחנו כל הזמן מדגישים את הצורך להיזהר מחשיפה לשמש - ובצדק, כי קרינה עלולה לגרום למחלות קשות, אבל כתוצאה מכך הגוף שלנו לא יודע לייצר מספיק ויטמין D. ברוב המקרים, בלי תוספת חיצונית של הוויטמין הזה, אי אפשר לפצות על החסר. כמעט כל מי שחי בעולם המודרני, ולא מבלה שעות ארוכות בשמש, סובל מרמה נמוכה שלו".
הוא מוסיף כי גם מגמות תזונתיות קיצוניות, כמו טבעונות, עלולות להגביר את הסיכון לאובדן מסת עצם. "יש לא מעט מאמרים שמראים כי הסיכון לפגיעה באיכות מרקם העצם בקרב טבעונים עקב אי צריכת סידן - ופחות אצל צמחונים - גבוה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. אנשים שנוטלים תרופות שמפריעות לספיגה של סידן וויטמין D - זה בפני עצמו יכול להוביל להתפתחות של אוסטאופורוזיס", הוא מסביר.
איך מאבחנים ומטפלים?
לדברי ד"ר בנקוביץ', בשלב שבו מתחילים לחשוד באוסטאופורוזיס, הדבר החשוב ביותר הוא לזהות את המחלה ולטפל בה מוקדם ככל האפשר. "אנחנו ממליצים להתחיל בבדיקת צפיפות עצם, במיוחד לנשים אחרי גיל 50", הוא אומר. "אם האבחנה לא נעשית בעקבות שבר ראשוני, אז בכל ספק ובכל שאלה כזו כדאי לבצע בדיקה. בנוסף, חשוב לבדוק גם רמות ויטמין D, ובקרב אנשים שמתקרבים לגיל המעבר, גם גברים, מומלץ לבדוק את רמות ההורמונים כדי לוודא שהן תקינות לגיל".
"בדיקת צפיפות עצם (DEXA) – היא בדיקת רנטגן קטנה שנעשית במכשיר מיוחד שמצלם אזורים מסוימים, בעיקר עמוד השדרה המותני (ארבע החוליות הראשונות) ומפרקי הירך", מסבירה ד"ר לוי. "אצל ילדים משתמשים במדידת צפיפות עצם של כל הגוף. הבדיקה משווה את צפיפות העצם של המטופל לעומת האוכלוסייה הבריאה, ובודקת בכמה יש סטיית תקן".
כאשר האבחון נעשה בעקבות שבר, מטרת הטיפול היא בראש ובראשונה לעצור את ההידרדרות. "היום יש טיפולים מתקדמים ומגוון רחב של תרופות", מוסיף בנקוביץ'. "ההתאמה נעשית בדרך כלל עם רופא המשפחה או אנדוקרינולוג המתמחה באוסטאופורוזיס. רבות מהתרופות מאפשרות לעצור את הידרדרות המחלה, לעיתים אף לשפר את צפיפות העצם, ובעיקר למנוע שברים נוספים - גם אצל מי שכבר חווה שבר בעבר".
ד"ר לודמילה לוי, אנדוקרינולוגית: "אדם שנופל פחות - שובר פחות. כיום יש תוכניות בקופות החולים להתאמת בתים לאנשים מבוגרים כדי למנוע נפילות: להשאיר אור קטן בלילה בפרוזדור כדי לא ליפול בגלל החושך, להרכיב משקפיים כדי לראות היטב, לסלק חוטים מהרצפה, ואם אדם הולך לא יציב – לפנות לטיפולי פיזיותרפיה"
"עד לפני כעשר שנים הגישה הטיפולית הייתה שונה: נהגו להתחיל בתרופות שמונעות פירוק עצם, ואם זה לא היה מצליח למנוע שבר או הידרדרות בצפיפות העצם, היו עוברים לתרופות חזקות יותר שמעודדות בניית עצם", מסבירה ד"ר לוי. בשנים האחרונות הגישה השתנתה. כיום אם מדובר באוסטאופורוזיס משמעותית, מתחילים קודם בתרופות שמעודדות בניית עצם (תרופות אנאבוליות), ולאחר מכן נותנים את התרופות שמונעות את הפירוק, כדי לשמור על ההישג שהושג בעקבות הטיפול הבונה".
עם זאת, טיפול תרופתי לבדו אינו מספיק. "שחיקת סחוס, למשל, אינה קשורה ישירות לאוסטאופורוזיס אך לעיתים מחמירה אותה", מוסיף ד"ר בנקוביץ'. "אנשים שסובלים משחיקת סחוס נוטים להפחית בפעילות גופנית, וכתוצאה מכך מאבדים מסת עצם. לכן חשוב לטפל גם בשחיקת הסחוס או במפרק הפגוע כדי לאפשר חזרה לפעילות. גם בקרב אנשים הסובלים מהשמנה, סוכרת או בעיות מפרקים, כל מה שמונע פעילות גופנית, יש לטפל גם בגורמים הנלווים הללו. פעילות גופנית היא כנראה הכלי החשוב ביותר במניעה ובטיפול באוסטאופורוזיס", הוא מדגיש. "במקביל, יש לבצע מעקב קבוע אחר ויטמין D וצפיפות העצם במהלך הטיפול. גם אחרי התחלת טיפול - זה לא סוף הדרך. יש לבצע בדיקות חוזרות, לעיתים לשנות טיפול או תרופה, ולהיות בקשר רציף עם רופא מומחה".
6 צפייה בגלריה
שבר בצוואר הירך עקב אוסטאופורוזיס בקרב נשים. במקרים מסוימים יכול להוביל למוות
(צילום: shutterstock)
הוא מציין שאם מאתרים את המחלה בזמן, ניתן לשנות את הכיוון. "כאשר תופסים את זה בשלב מוקדם, אפשר לשפר את צפיפות העצם ולחזק אותה. גם אנשים שכבר חוו שברים יכולים למנוע את השבר הבא בעזרת טיפול נכון. זה לא גזר דין. הרבה תלוי במוטיבציה של המטופל וברצון להתמודד. הרפואה המודרנית מאפשרת היום מגוון רחב של פתרונות. ברוב המקרים, שיפור מודעות, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית, אלה שלושת הדברים שמונעים החמרה ומאפשרים איכות חיים טובה גם בגיל מבוגר".
הכי חשוב – למנוע
לצד האבחון והטיפול, אחד הנושאים החשובים ביותר בהתמודדות עם אוסטאופורוזיס הוא מניעה. המומחים מדגישים כי גם בגיל צעיר כדאי לאמץ הרגלים שמחזקים את העצמות ומונעים את הידלדלותן בהמשך, כאשר אורח חיים פעיל, תזונה נכונה ומעקב אחר רמות הסידן והוויטמין D יכולים לעשות את ההבדל בין עצמות חזקות לעצמות שבירות.
"קודם כל צריך להתחיל מאורח חיים פעיל, גם בגיל צעיר, עם תזונה מאוזנת ונכונה, ולהיות עם יד על הדופק בנוגע לחסר של ויטמין D כי גם צעירים יכולים לסבול מזה", אומר ד"ר בנקוביץ', "במקרים רבים אנחנו נותנים ויטמין D, ובמקרים מתקדמים יותר גם סידן. המניעה הכי טובה היא פעילות גופנית ותזונה נכונה".
גם ד"ר לוי מוסיפה כי הבסיס למניעה הוא אורח חיים בריא. "כשאנחנו מדברים על פעילות גופנית, הכוונה לפעילות שמפעילה לחץ על העצמות, כלומר פעילות בונת עצם. זה יכול להיות מגוון סוגי פעילות, אך חשוב להתייעץ עם מאמן כושר או מומחה לפיזיותרפיה כדי לוודא שהפעילות מתאימה, משום שלא כל דבר מותר לכל אחד".
גם שיפור הבטיחות בבית הוא חלק בלתי נפרד מהמניעה. "כיום יש תוכניות בערים רבות ובקופות החולים להתאמת בתים לאנשים מבוגרים כדי למנוע נפילות", היא אומרת. "זה יכול להיות משהו פשוט כמו להשאיר אור קטן בלילה בפרוזדור כדי לא ליפול בגלל החושך, להרכיב משקפיים כדי לראות היטב, לסלק חוטים מהרצפה, ואם אדם הולך לא יציב – לפנות לטיפולי פיזיותרפיה לשיווי משקל או להשתמש במקל או בהליכון. ככל שאדם נופל פחות - הוא שובר פחות".
לדבריה, אחת הסיבות לכך שאוסטאופורוזיס ממשיכה להיות נפוצה כל כך, היא שרבים נוטים להתעלם ממנה – גם כשהיא כבר כאן. "זו מחלה נורא שכיחה ומאוד חשוב לא לזלזל בה", היא מסכמת. "אם יש רקע משפחתי או גורמי סיכון ידועים, כדאי לפנות לרופא המשפחה כשלב ראשון ולשאול מה הסיכון האישי. אם התרחש שבר, חשוב לשאול את הרופא - אורתופד, רופא משפחה או אנדוקרינולוג - האם אני צריך טיפול בעקבות השבר. עם התייחסות נכונה ניתן למנוע את הסיבוך העיקרי - השברים. זו המטרה של כל הטיפול. חשוב במיוחד אצל מבוגרים, כי לפעמים גם שבר אחד קטן יכול לשנות חיים שלמים".
