שלוש מטופלות צעירות ממחלקה פסיכיאטרית במרכז הרפואי שיבא ניסו לשים קץ לחייהן בזו אחר זו בתוך 48 שעות. אחת האימהות טוענת בריאיון ראשון ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" שבית החולים כשל בשמירה עליהן. "הלב כואב, זועק. אם אני לא יכולה לסמוך על צוות רפואי שתהיה בטוחה, אז מה נשאר? זה מחדל, רשלנות רפואית לשמה", אמרה היום (ב') נורית, אימה של עמית (שמות בדויים), אחת משלוש הצעירות שניסתה להתאבד. בשיבא עדיין מתחקרים את האירוע החמור: "אנו מלווים ונמשיך ללוות את המטופלות ובני המשפחות שלהן במסען המורכב", נמסר מבית החולים.
שלוש הצעירות - אחת מהן בת 19 והאחרות בשנות ה-20 לחייהן - שרדו את הפגיעה הקשה, נותחו והן מאושפזות במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים כשהן סובלות מפגיעות אורתופדיות ומשברים מרובים, אך ללא פגיעה מוחית. "עמית מורדמת ומונשמת, יש עוד סדרת ניתוחים שהיא צריכה לעבור, היא ריסקה חוליות בגב התחתון ושברה את האגן", סיפרה האם.
4 צפייה בגלריה
"עמית מורדמת ומונשמת, יש עוד סדרת ניתוחים שהיא צריכה לעבור". דרמה בעקבות ניסיון אובדני של שלוש חולות
(צילום: שאול גולן)
בשיבא אומרים שהן מוגדרות כעת ברמת מסוכנות גבוהה. מחשש לפעולות חיקוי, בחרנו שלא לציין את האופן שבו ביצעו את המעשה. בית החולים תחקר את האירוע והעביר את פרטיו למשרד הבריאות.
שלוש החולות אושפזו במחלקה הפסיכיאטרית הפתוחה במרכז הרפואי. "הן צריכות ללכת לתחנת אחיות ולבקש אישור לצאת מהמחלקה", מסבירה נורית. לדבריה, בתה קיבלה אישור לצאת ולהסתובב מחוץ למחלקה, אף שהאם מספרת שהתריעה ערב קודם על מצבה הנפשי הרעוע, ועל כך שהיא מאיימת לפגוע בעצמה. "יום קודם הייתי שם כבר משעה 12:00 בצהריים ועד 20:00 בערב, ראיתי שהיא במצב נפשי לא טוב, היא הייתה מכונסת בתוך עצמה, בקושי תקשרה איתי", אומרת נורית, "הבאתי באותו יום לכל המחלקה מופלטה ושמתי חמאה עם דבש בתוך צלוחית זכוכית, שבטעות שכחתי בחצר. כשנפרדנו בלילה חיבקתי אותה ואמרתי לה 'עמית, תבטיחי לי שתשרדי את הלילה, שלא תפגעי בעצמך'".
אחת האימהות: "בתי סיפרה לגורמים הרפואיים את כל מה שעברה. אז אחרי ששמעתם את המקרה האיום ונורא אתם מוציאים אותה מהמחלקה הסגורה אחרי יום וחצי בלבד? מי לוקח על זה אחריות?"
כשהגיעה הביתה, ליבה של נורית לא היה שקט. "התקשרתי בשעה 12:00 בלילה למחלקה, וענתה לי אחת האחיות. אמרתי לה שאני פוחדת, ששכחתי את הזכוכית בחצר, שתלך להרים אותה כי אני פוחדת שעמית תנפץ אותה ותפגע בעצמה, והיא ענתה שזו מחלקה פתוחה, שמותר להכניס מספריים, סכינים, פחיות, זכוכיות". לדברי נורית, היא התעקשה בפני האחות שתרים את הצלוחית. "אמרתי לה שאני חרדה ולא שקטה. אבל אני לא יודעת עד היום אם בדקה או לא".
"בבוקר עמית התקשרה אליי ואמרה 'אמא אני בחיים'", מוסיפה האם. "אבל אחרי זה היא קיבלה אישור לצאת וקרה מה שקרה". לדבריה, בשעות הצהריים קיבלה שיחת טלפון מהמיון בשיבא. "זעקתי לשמיים, זרקתי את הטלפון. לא יכולתי להמשיך לשמוע, ופשוט התמוטטתי", היא משחזרת. "בעלי נסע יחד עם הבן שלי למיון. לקח לי שלושה ימים לאזור אומץ ולהגיע לראות אותה. עכשיו אני חיה על כדורי הרגעה כדי להצליח לתפקד".
רקע אובדני
על אף שבמחלקה הפתוחה רשאים חלק מהמטופלים לצאת מהמתחם, טוענת נורית כי לבתה רקע של ניסיונות אובדניים, ושגם האשפוז האחרון - זה שהסתיים במקרה החמור - נבע מניסיון אובדני. "שבוע לפני המקרה הגענו למיון פסיכיאטרי בשיבא בעקבות מצבה הנפשי", היא מספרת. "במקרה התורנית שם הייתה פסיכיאטרית שמכירה את עמית והסיפור האישי שלה. היא אמרה לי לא להרפות ממנה, לא לעזוב אותה, ושהיא כרגע לא מאשפזת אותה אבל אם המצב יידרדר אז מיד לחזור". לא חלפה יממה, ועמית ואימה שבו למיון הפסיכיאטרי. "היא ניסתה לשים קץ לחייה כמה פעמים בשעות האלה, ולכן הגעתי למיון פעם שנייה. בחמש לפנות בוקר, עמית אושפזה במחלקה סגורה (שממנה המטופלים אינם רשאים לצאת)".
ואולם, נורית מספרת כי לאחר פחות מ-48 שעות, התקשרה בתה וסיפרה לה שהעבירו אותה למחלקה הפתוחה. "הופתעתי מאוד. מה השיקולים להוציא אותה כל כך מהר אחרי שניסתה לשלוח יד בנפשה שלוש פעמים? אחרי שלפני גם כמה חודשים הייתה מאושפזת בכפייה במחלקה הסגורה". היא מציינת כי אף אחד מהצוות לא עדכן אותה בכך. "הייתי חרדה כל כך, עד כדי כך שעמית ביקשה ממני נעלי ספורט ואמרתי לבעלי שבשום אופן הוא לא מביא לה, כי היא עלולה להוציא את השרוכים מהם ולפגוע בעצמה, והרי במחלקה הפתוחה הם מאשרים להכניס גם דברים כאלה".
עמית, מתארת אמה, עברה בחייה אירוע טראומתי קשה, שמצנעת הפרט היא אינה מפרטת. "היא סיפרה לגורמים הרפואיים את כל מה שעברה. אז אחרי ששמעתם את המקרה האיום ונורא אתם מוציאים אותה מהמחלקה הסגורה אחרי יום וחצי בלבד? מי לוקח על זה אחריות?"
אחת האימהות: "אני כאובה, אני כעוסה, אני חרדה מאוד למצב שלה, כל מיני שואלות עולות לי בראש - האם תישאר נכה או לא, קשה לי מאוד"
נורית מספרת שהצוות טען שעמית עברה הערכה פסיכיאטרית שבה לא נמצאה עדות לכך שהיא עלולה לפגוע בעצמה. "אני כאובה, אני כעוסה, אני חרדה מאוד למצב שלה, כל מיני שואלות עולות לי בראש - האם תישאר נכה או לא, קשה לי מאוד", אומרת האם בדמעות. "מי יכול לתת לי תשובות מכל הצוות הרפואי? איך אתם בתור אנשי מקצוע לא ראיתם שהיא במצב כזה, ואני כאמא כן ראיתי? זאת אומרת שהיה פה מחדל, שהייתה פה פשלה, שמשהו לקוי בטיפול ובשיקול הדעת. הם צריכים לקום ולומר עם יד על הלב 'עשינו טעות חמורה'. מי שצריך לקחת אחריות זה הצוות הרפואי, שהוא לכאורה מקצועי, כי אם ילדה הצליחה לשלוח יד בנפשה כשהיא תחת השגחה, ומאושפזת בבריאות הנפש, זה אומר דרשני".
"הבנות בחרדה גדולה"
"אם זה היה קורה כשהייתה ברשותי, בזמן שהיא בבית או חוזרת מהעבודה זה היה משהו אחר. אבל אני הבאתי אותה לכאן, זעקתי לעזרה שהיא לא במצב טוב ואשפזו אותה. זה סימן שהילדה לא בריאה, אז איך נתתם לה לצאת מהמחלקה ללא ליווי?", זועקת נורית.
הטענות של האם כלפי המרכז הרפואי נוגעות גם לטיפול שקיבלה בתה במסגרת מספר אשפוזים קודמים. "היא בכלל לא רצתה להגיע הפעם למיון הפסיכיאטרי בשיבא. היא הרגישה פה לא בטוחה, אבל האמבולנס העביר אותה מבית חולים אחר במרכז לפה, כנראה כי אושפזה בשיבא בעבר. בתקופה שהייתה מאושפזת במחלקה הסגורה היא סיפרה על אלימות מילולית ופיזית שהיא עוברת. חששנו שיתנכלו לה אז אמרנו לה לא להתלונן. משיחות עם משפחות שילדיהן אושפזו שם לפני כן, שמענו שברגע שהתלוננו, פשוט שחררו אותם מהמחלקה". נציין כי לאמירות הללו של האם לא מצאנו תמיכה בעדויות אחרות של משפחות מאושפזים על רקע נפשי בשיבא.
המקרה של עמית הוא כאמור אחד מבין שלושה ניסיונות אובדניים שהתרחשו בשבוע שעבר במרכז הרפואי. מבית החולים נמסר כי לאחר המקרה הראשון, ומחשש ל"הדבקה" או "פעולות השראה" בידי מטופלות נוספות, הצוות הרפואי של מערך בריאות הנפש ערך שיחות טיפוליות עם יתר הבנות במחלקה, והן אף עברו לטענתם הערכה פסיכיאטרית. לדבריהם, לא נמצאו בשיחות אלה עדות לרמת מסוכנות גבוהה אצל אף אחת מהמטופלות האחרות.
אך כאמור, בתוך 48 שעות, שתי מטופלות נוספות מאותה מחלקה ניסו גם הן לשים קץ לחייהן באותו האופן, לאחר שיצאו אף הן מהמחלקה הפסיכיאטרית הפתוחה לבקר את עמית בטיפול נמרץ. בשיבא טענו שלמרות שהצעירות בעלות רקע אובדני, הן לא הוגדרו כאובדניות במהלך שהותן במחלקה. בעקבות המקרים, וכצעד מניעתי, הוחלט בשיבא לסגור את המחלקה הפתוחה, ולטענת נורית, נמסר להורים כי במקום הוצב שומר. "אני יודעת שכל הבנות במחלקה בחרדה גדולה. איך רק אחרי שלושה מקרים הם החליטו לסגור את המחלקה?", אומרת נורית.
משרד הבריאות עודכן על המקרה. בבית החולים מציינים כי התייעצו עם מומחים בתחום, בהם גם פרופ' גיל זלצמן, מנהל בית החולים גהה ויו"ר התוכנית למניעת אובדנות במשרד הבריאות.
4 צפייה בגלריה
"אם ילדה הצליחה לשלוח יד בנפשה כשהיא תחת השגחה, ומאושפזת בבריאות הנפש, זה אומר דרשני"
(צילום: שאול גולן)
תגובת המרכז הרפואי שיבא:
"המרכז הרפואי שיבא מוביל גם את תחום בריאות הנפש, מתוך מחויבות עמוקה לרווחתם ולהשתלבותם של מתמודדי נפש בחברה. בהתאם לגישה הטיפולית המתקדמת שלנו, אנו שמים דגש על מתן כלים תומכים לשיקום ולקיום חיים מלאים ועצמאיים. אנו מתאימים את סביבת האשפוז לסטטוס הרפואי והאישי של כל מטופל ולרצונותיו, וזאת ככל שמצבו הקליני מאפשר בחירה חופשית.
"המטופלים במחלקה נתונים להשגחה ולניטור רציף, תוך שמירה על כבודם וחירותם, והם מקבלים את הטיפול המקצועי והאיכותי ביותר, בהתאם לסטנדרטים מחמירים ולמדדי איכות מובילים.
"תחום בריאות הנפש עוסק באתגרים מורכבים, ובכלל זה תופעות מורכבות לחיזוי כמו 'הדבקה רגשית' (copycat effect), המוכרות ומתוארות בספרות המקצועית. אנו ערים לכך ופועלים בכל עת על פי הנהלים המקצועיים המקובלים במקרים אלה ותוך התייעצות עם גורמי מקצוע מובילים בתחום. נמשיך לפעול במסירות ובשקיפות כדי להעניק מענה מקצועי, מותאם ומכבד לכל מטופלינו, תוך שמירה על האיזון העדין שבין בטיחותם לבין כיבוד החופש והאוטונומיה שלהם. אנו מלווים ונמשיך ללוות את המטופלות ובני המשפחות שלהן במסען המורכב".
- אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. כמו כן, ניתן לפנות למרכזי החוסן או לקופת החולים כדי לקבל סיוע נפשי. מידע מלא על מספרי הטלפון ליצירת קשר עם מרכזי החוסן, עמותות הנותנות תמיכה וקופות החולים - בקישור הבא.
