ד"ר יונתן אוהבה, מומחה ברפואת נשים בן 51, בנה 20 שנה קריירה בפריז, ומכר הכול ביולי האחרון - את הדירה, את המרפאה הפרטית, את החיים הנוחים. הוא עלה לישראל בעיצומה של מלחמה, לארץ שבה שניים מבניו כבר לוחמים. ובילינסון, הוא מתחיל מהתחלה. "אין עתיד ליהודים בצרפת - בגלל מדיניות הממשלה, העלייה באנטישמיות והמפלגות הקיצוניות שממשיכות לצבור כוח, פחדתי על עתיד הבנים שלי. בישראל, למרות המלחמה, אני מרגיש בטוח יותר", מספר ד"ר אוהבה.
4 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: הבן הצעיר בנימין, הבן דורון, ד"ר יונתן אוהבה ואורי - הבן הבכור
(צילום: אלבום פרטי)
למרות קריירה מבוססת, קליניקה פרטית וחיים נוחים בפריז, הוא החליט לעלות לישראל ולהתחיל מחדש. כיום הוא עובד במרכז הרפואי בילינסון מקבוצת כללית. "זה לא פשוט. אם מסתכלים על זה באופן אובייקטיבי, אין סיבה לעלות לישראל - יש כאן מלחמות והמחייה יקרה יותר מאשר בצרפת, אבל יש גם רגשות שאני לא יכול להסביר. זה לא משהו אובייקטיבי, זה משהו שמרגישים בגוף. הרגשתי צורך אמיתי לעלות", סיפר בשיחה עם ynet. לפי נתוני מינהלת הרופאים של משרד העלייה והקליטה, בשנתיים האחרונות הצטרפו למערכת הבריאות יותר מ-1,000 רופאים עולים חדשים. בשנת 2025 בלבד עלו לישראל 541 רופאים.
ד"ר אוהבה נולד וגדל בפריז, למד רפואה באוניברסיטת פריז ובנה קריירה מקצועית ארוכה, שבמהלכה עבד בשתי קליניקות פרטיות ובהמשך פתח קליניקה משלו שפעלה שנים ארוכות. ביולי האחרון, זמן קצר לאחר סיום מבצע "עם כלביא", עלה לישראל יחד עם אשתו אמנדה ובנו הצעיר בן ה-12. "החלטתי לעלות לישראל עוד לפני המלחמה עם איראן", הוא מספר. "במדינה כמו ישראל אי אפשר לדעת אם תהיה מלחמה או לא".
הבן התעקש להיות לוחם
אחד הגורמים המרכזיים שהשפיעו על ההחלטה היה עלייתם של שני בניו הגדולים לארץ בשנים האחרונות. בנו הבכור, אורי, עלה כבר ב-2021, עשה שנת מכינה ובהמשך התגייס ללחימה באחד מגדודי החי"ר. "בהתחלה היה לי ולאשתי קשה מאוד. רצינו שיהיה בתפקיד משמעותי, אבל שלא יהיה לוחם - והוא התעקש", נזכר ד"ר אוהבה.
מאז 7 באוקטובר השתתף אורי בלחימה הממושכת בעזה ובלבנון. "בתקופה הראשונה אחרי 7 באוקטובר אי אפשר היה לטוס לישראל הרבה זמן, ולא ראינו אותו כמה חודשים שבהם היה בעזה. זה היה מורכב". בנו השני, דורון, עלה לישראל ב-2024 בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", וכיום משרת אף הוא באחד מגדודי החי"ר. "הוא רצה להשתתף במלחמה, ידע שאם הוא עולה לישראל יש חובות המוטלות עליו", אומר ד"ר אוהבה. "פחדתי כשהוא התגייס, כמו כל הורה, אבל חינכתי את הבנים שלי לעלות בגיל 18, להתגייס, ללמוד ולחיות פה. אפילו נתתי להם שם ישראלי".
החלטתו לעלות הייתה נקודת מפנה גם עבור ההורים. "מכרתי את הדירה בפריז ואת המרפאה הפרטית", אומר ד"ר אוהבה, ומוסיף כי שנתיים לפני העלייה כבר החל ללמוד עברית באולפן.
לצד השיקולים המשפחתיים, האנטישמיות הגוברת חיזקה אף היא את רצונו לעלות. "גרתי אמנם בשכונה טובה שלא היו בה בעיות, אבל 50 שנה בפריז לימדו אותי לראות את השינויים", הוא אומר. "כשמדליקים טלוויזיה שומעים על אירועים אנטישמיים. גם בספרי הלימוד של התלמידים יש אנטישמיות - לא רוצים ללמד על השואה, ומה שמלמדים על 7 באוקטובר כולל שקרים רבים".
בונה מחדש את השם
מאז עלייתו עובד ד"ר אוהבה בבית החולים בילינסון. הקשר עם בית החולים נוצר עוד לפני העלייה. "מנהלת המחלקה לנשים, פרופ' אסנת ולפיש, עזרה לי מאוד. עוד כשגרתי בצרפת נוצר בינינו קשר, ונסעתי לישראל לפגוש את הצוות. יש לי מזל גדול לעבוד בבית חולים כמו בילינסון, אני שמח ומרוצה".
4 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר יונתן אוהבה, הבן דורון, הבן הצעיר בנימין ודורון אלמוג שליווה אז את המשפחה. התמונה בירידה מהמטוס כשההורים והבן הצעיר עלו לישראל
(צילום: אלבום פרטי)
אשתו אמנדה, אדריכלית במקצועה, עדיין מחלקת את זמנה בין שתי המדינות. "היא עדיין לומדת עברית באולפן", מסביר ד"ר אוהבה. "היא אדריכלית של בניינים עתיקים בפריז וממשיכה לעבוד שם, ונוסעת לצרפת כל חודש לכמה ימים. כך היא שומרת על איזון - מבקרת את הוריה, ומאפשרת לעצמה להתגעגע לפריז ולתרבות הצרפתית".
למרות תחושת הסיפוק, ד"ר אוהבה מדגיש שהמעבר לישראל אינו קל. "השינוי הזה לא פשוט. בפריז כבר הייתי ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, עם מרפאה פרטית ומוניטין - וקשה פתאום לרדת לרמה של אלה שרק מתחילים. אני בונה כאן מחדש את השם שלי". גם השפה וההשתלבות החברתית מציבות אתגרים. "אני צריך כל הזמן להתרכז בעברית ובמערכת שמתנהלת כאן באופן שונה, אבל אני כל הזמן מתקדם - בעבודה ובשפה. אני חושב שעוד מעט אהיה כמו כולם".
קראו עוד בנושא זה:
