כל האגדות מסתיימות בהגשמת משאלה, לרוב זו "המשאלה" בה' הידיעה. רובן גם נחתמות במשפט סיום חגיגי, כמו למשל: "ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה". האגדות מספרות לנו, שאם רק נגשים את אותה משאלה עצומה שנשאנו אליה את נפשנו - נגיע אל המנוחה והנחלה. אנחנו סוגרים את הספר מסופקים, ועוזבים את הגיבורים שלנו להמשיך בחייהם המאושרים והמעושרים לנצח.
לפני שנים רבות כתב סטפן זונדהיים את המחזמר המבריק שלו Into the woods. במחזמר הזה, מסתיימת המערכה הראשונה - בחתונה (ובפזמון המפורסם - "ומאז הם חיים באושר וכולי") ואז מתחילה המערכה השנייה, זו שמלווה את הגיבורים שלנו אל תוך המהומות, ואתגרי החיים שיבואו אחר כך.
המיתוס הזה שהגשמת המשאלה, תסדר את כל העניינים בחיים שלנו, אותו מיתוס עצמו פועל אצל רובנו לגבי הצלחה. אנחנו מייחלים להצלחה, ומאחלים זה לזה - "שיהיה בהצלחה", ומאמינים שהצלחה תעשה אותנו מאושרים יותר, מסופקים יותר, ממומשים יותר ובעיקר - מאמינים שהטרדות שלנו יסתלקו מאיתנו, שייעלם הזמזום הזה של חוסר נחת מעצמנו ומחיינו. האמנם?
לטורים נוספים
לכל הטורים של שירלי יובל-יאיר - לחצו כאן
מסתבר שהצלחה, ובוודאי כשהיא מגיעה בנחשול חזק ופתאומי - היא חוויה שמטלטלת את הספינה שלנו, לא פחות מהסערות של תקופות משבריות. אנחנו מכירים את התופעה הפסיכולוגית של "דיכאון אחרי הצלחה", שדומה במובנים מסוימים לחווית "דיכאון אחרי לידה". הגשמת המשאלה ההיא שכה ייחלנו לה - אמנם מביאה איתה מתנות יפות, אבל גם פותחת זירה חדשה של התמודדויות, לעיתים כאלה שכלל לא יכולנו לנחש, כמו הפחד לאבד את ההצלחה.
"Oh it's lonely at the top", שר רנדי ניומן, ומזכיר לנו את חווית ה"בדידות בצמרת", שנלווית לעיתים להצלחה, את הרוחות הרעות של הקנאה שמנשבות גם הן סביב אדם שחרג משורת ה"רגילים" ועלה אל הפודיום של המצליחנים, את הדימוי שלפעמים צריך להמשיך ולהגן עליו.
"הצלחה היא חוויה שמטלטלת את הספינה שלנו, לא פחות מהסערות של תקופות משבריות. הגשמת המשאלה ההיא שכה ייחלנו לה, מביאה איתה מתנות יפות, אבל גם פותחת זירה חדשה של התמודדויות, לעיתים כאלה שכלל לא יכולנו לנחש"
הקשר בין הצלחה, אושר וחיים מלאי משמעות
מחקרי האושר של הפסיכולוגיה החיובית, מצביעים בוודאות על הפער הזה. מסתבר שהצלחה לא מביאה לאושר. (הכיוון ההפוך דווקא עובד יותר טוב. אנשים שחיים בתחושה של משמעות, הנאה וסיפוק בחייהם - נוטים להיות גם יותר מצליחנים).
זה המקום לומר מילה על שתי תכונות אנושיות שמפריעות לנו לשבת נינוחים על זרי הדפנה שההצלחה מרעיפה עלינו. שתי תכונות שעשויות להסביר את הפער הזה.
האחת, היא יכולת ההסתגלות שלנו. אנחנו יודעים להסתגל למצבים קשים, להתמודד איתם, להתגמש מולם, אבל אותה יכולת עצמה פועלת נגדנו כשמדובר בתנאים הטובים של חיינו. גם לזה אנחנו מתרגלים. התכונה הזו נקראת "התרגלות הדונית", והיא המכשלה העיקרית שעומדת בינינו לבין היכולת להסתפק ולשמוח במה שיש לנו. (שנים רבות חיכינו לעבור לדירה החדשה, זו עם הנוף היפה, אבל תוך חודש מרגע שעברנו, אנחנו כבר מרגישים איזה גירוד עצבני כשאנחנו קוראים על הווילה עם הבריכה שיש לפלוני…).
התכונה השנייה שמפריעה לנו, היא הנטייה האנושית לרצות עוד. עוד כסף, עוד הצלחה, עוד גיוון, עוד חוויות, עוד לייקים, עוד קהל, עוד אהבה…. תמיד יש איזה "יותר", שאפשר לכמוה אליו.
כדי לחקור את חווית ההצלחה, ולשאול איך היא משנה את החיים שלנו, ועד כמה היא באמת משנה את מצבנו הנפשי, הזמנתי את נועה קולר לשיחת נפש בפודקאסט שלי (האזינו לשיחה בראש הכתבה). נועה היא שחקנית ויוצרת, חרוצה ועמלנית כבר שנים רבות, כזו שטיפסה לאט לאט במעלה הסיזיפי של הדרך, עד ש"חזרות", סדרת הטלויזיה שיצרה יחד עם ארז דריגס, עלתה לשידור והפכה אותה בן לילה לכוכבת ענקית, כזו שכל המדינה מדברת עליה ובכל בית מכירים.
המהירות והעוצמה של ההצלחה היו כמו משהו שקורה בן לילה. כמו סיפור סינדרלה, לפחות במובן של שחקנית פחות מוכרת, שהופכת בבת אחת לאשה שכל המדינה מדברת עליה. אבל עבור נועה עצמה, זו לא הייתה הצלחה בנוסח "כוכב נולד", כזו שמפתיעה ילדה בת 17, כי נועה הייתה כבר שחקנית בשלה עם קילומטרז' של עבודת פרך וחריצות של שנים, שבהן דחפה לאט את הגלגל במעלה ההר הסיזיפי, נופלת וקמה כמו כולנו.
בשיחה גלויה ואותנטית, היא משתפת אותי במסע שלה, מאז ההצלחה, שיחה רלוונטית לכל אחד מאיתנו, באזורי המשאלה הפרטית שלו. יחד, אנחנו חוקרות את חווית ההצלחה, את האורות והצללים, את הנעים והמפחיד, שואלות מה זו הצלחה בכלל, איך מגדירים הצלחה? מה עוזר לנו גם להתמודד עם הצדדים האפלים של ההצלחה, ומה עושים כדי לעגן לעצמנו שיווי משקל נפשי בתוך סערה חיובית אבל מטלטלת.
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער
