יש המון סטיגמות בנוגע לחזירים – טוענים שהם מטונפים, שהם גרגרנים שאוכלים הכול ולא יודעים שובע וכמובן עצלנים שרק נחים כל היום ולא עושים כלום. בפועל, לאף אחת מהנחות היסוד הללו אין בסיס במציאות וכולן מוטעות: הם בעלי יכולת למידה גבוהה, חוש ריח מפותח ואוהבים לשמור על ניקיון - ולעיתים מתפלשים בבוץ כדי לווסת את חום הגוף ולהגן על עצמם מפני טפילים.
אבל יש עוד עובדה חשובה בקשר לחזירים, הם אחראים לפריצת דרך בתחום השתלות האיברים, אחת שעשויה לשנות את כל עולם ההשתלות מקצה לקצה ולספק פתרון חדשני ויוצא דופן בתחום שבו רשימות ההמתנה להשתלות רק גדלות, ואנשים משלמים על כך בחייהם. מה שהופך את החזיר למועמד ריאלי אינו "דמיון מעורפל" לאדם, אלא היכולת להנדס גנטית את מעטפת כלי הדם שלו כך שתיראה "אנושית" יותר - למשל השבתת הסוכר alpha-gal והוספת גנים אנושיים – ובכך להפחית את הדחייה המיידית.
איברים של חזירים - לב, כליה, כבד ואפילו ריאה - נמצאים כיום בחזית המאמץ להציל חיי אדם. תחום השתלות האיברים מבעלי חיים בבני אדם הפך בשנים האחרונות לאחד הנושאים החמים והמבטיחים ברפואה. בין המחסור העולמי החמור באיברים להשתלה לבין ההתקדמות המהירה בהנדסה גנטית, ניסויים שנראו עד לא מזמן כמדע בדיוני מתרחשים כבר היום בבתי חולים מובילים – ומספקים הצצה לעתיד שבו איבר של חזיר עשוי להציל חיים.
המצוקה באיברים זמינים להשתלה היא עובדה כואבת: בארצות הברית לבדה ממתינים כיום למעלה מ-100 אלף אנשים להשתלת איבר, רובם לכליה, ואלפים מתים בכל שנה במהלך ההמתנה. גם בישראל התמונה עגומה. לפי פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות במרכז הרפואי בילינסון, מתבצעות בארץ רק כ-40 השתלות ריאה בשנה, בעוד ברשימת ההמתנה נכללים כ-180 חולים. "אנשים מתים בזמן ההמתנה", אומר קרמר. "ואני מדבר רק על השתלות ריאה. מה לגבי שאר האיברים?". במדינה קטנה עם היצע מוגבל של תורמים, הפתרון עשוי להגיע בדמות איברים מן החי - תרתי משמע.
פרופ' מרדכי קרמרצילום: אוראל כהןבחודשים האחרונים נרשמו שני ציוני דרך היסטוריים בתחום: בארה"ב, מנהל המזון והתרופות (FDA) אישר לראשונה ניסויים קליניים רחבי-היקף בהשתלת איברי חזיר בבני אדם. חברת הביוטק eGenesis, מהמובילות בתחום, צפויה להתחיל בהשתלות כליות חזיר עוד השנה, ומתכננת לטפל בעשרות מטופלים בתוך כשנתיים וחצי במסגרת ניסוי מפוקח. המעבר משימושים ניסיוניים בודדים תחת הגדרת "טיפול חמלה" למחקר קליני מבוקר מסמן שלב חדש שבו ייבחנו לראשונה ביצועי איברי חזיר בקבוצת מטופלים רחבה.
בלב המהפכה הזו עומד שינוי עדין אך קריטי במעטפת האיבר – דופן כלי הדם שמתחברת ישירות לדם האנושי. בחזיר יש על פני התאים סוכר בשם alpha-gal שהמערכת החיסונית של האדם מזהה כזר. בעבר המשמעות הייתה דחייה היפר-אקוטית מהירה – הגוף "סוגר" את כלי הדם של השתל והאיבר מפסיק לתפקד תוך שעות. לכן חברות כמו eGenesis עורכות חזירים גנטית בכלי CRISPR: למעשה משביתים את הייצור של alpha-gal ומוסיפים גנים אנושיים שמרככים את התגובה החיסונית, כך שהגוף לא תוקף את האיבר מיד כשהוא פוגש דם אנושי.
במקביל, בסין הושגה פריצת דרך מדהימה: לראשונה בעולם הושתלה ריאה מהונדסת מחזיר בגופו של אדם. הריאה הושתלה במאי 2024 בגבר בן 39 עם מוות מוחי בבית החולים האוניברסיטאי בגוואנגז'ו, ותפקדה בתוך גופו במשך תשעה ימים עד שהניסוי הופסק באופן יזום. מה שנשמע בלתי אפשרי עד לא מזמן הפך למציאות – ריאת חזיר שנושמת ומזרימה חמצן בגוף אנושי. נוסף על כך, ההשתלה הזו הוכיחה היבט קריטי: לא הייתה דחייה חיסונית מיידית של האיבר הזר. "ההישג הגדול הוא שלא התרחשה דחייה היפר-אקוטית", מסביר ד"ר לירן לוי, מנהל תוכנית השתלות הריאה בשיבא. במשך יותר משבוע הריאה החזירית פעלה בגוף האדם ללא דחייה מיידית – הישג שפותח פתח לתקווה שבהשתלות עתידיות. עם שיפורים נוספים, ניתן יהיה להאריך עוד את משך ההישרדות של ריאות מהונדסות כאלה.
ראוי לציין שריאות נחשבות לאיבר מורכב במיוחד להשתלה. רקמת הריאה משופעת כלי דם ותאי מערכת חיסון החשופים כל העת לאוויר ולאורגניזמים מן הסביבה, ונטייתם לעורר דלקת ותגובה חיסונית חריפה גבוהה. "ריאות הן איבר בעייתי במיוחד להשתלה, אפילו בין בני אדם", אומר ד"ר לוי. "הן אימונוגניות מאוד, כלומר מעוררות תגובת דחייה חזקה, ושיעורי הדחייה גבוהים במיוחד בהשתלות של ריאה".
ד"ר לירן לויצילום: יחידת הצילום, שיבאבשורה התחתונה, התפקוד התקין של ריאת חזיר במשך כשבוע וחצי בגוף אדם, ללא דחייה היפר-אקוטית, הוא הישג משמעותי שמעיד על ההתקדמות ב"ריכוך" התגובה החיסונית. אומנם במהלך התקופה הופיעו בצקת, ירידה בתפקוד וסימני דחייה מתפתחים, וביום התשיעי הוחלט להפסיק את הניסוי, אך עצם העובדה שהגוף הצליח להכיל את האיבר הזר במשך כשבוע מעוררת אופטימיות. "זה מעורר תקווה שבעתיד, עם שיפורים נוספים, נוכל להגיע למצב שבו ריאות חזיר מהונדסות ישרדו זמן רב יותר בגוף האדם", אומר ד"ר לוי.
פרופ' קרמר מציין כי ההישג מהווה קפיצת מדרגה: "כבר עשרות שנים מדברים על כך שעוד מעט יהיו השתלות איברים מחזירים. אמרו שזה מעבר לפינה – אבל זו פינה שמחכים לה כבר הרבה מאוד זמן. החזירים הם מאגר זמין מול עינינו, והריאות שלהם דומות במבנה לריאות אנושיות. מבחינה טכנית הניתוח דומה להשתלה מאדם לאדם. הבעיה היא רק התאמת הרקמות", אמר.
ד"ר לירן לוי: "הריאות שרדו תשעה ימים עד שהניסוי הופסק. ההישג הגדול הוא שלא התרחשה דחייה היפר-אקוטית. הגוף הצליח להכיל את ריאת החזיר, וזה מעורר תקווה שבעתיד, עם שיפורים נוספים, נוכל להגיע למצב שבו ריאות מהונדסות כאלה ישרדו זמן רב יותר מגבולות תשעת הימים שנצפו בניסוי הנוכחי"
לדעתך, נראה בעתיד הקרוב השתלת ריאות שתצליח להחזיק מעמד לאורך זמן?
"בתוך מספר שנים, אני מאמין, ניתן יהיה להגיע למודל שבו גוף האדם לא ידחה את האיברים שמגיעים מחזיר", אומר פרופ' קרמר. "לצערנו, יש יותר מדי אנשים עם תכונות חזיריות, אבל מעט מאוד חזירים עם תכונות אנושיות. אבל זה יקרה בעתיד הנראה לעין – וזה בהחלט לא בלתי אפשרי".
8 צפייה בגלריה
"הריאות של החזירים דומות במבנה לריאות אנושיות". בתמונה: ריאת חזיר
(צילום: shutterstock)
הוא מתייחס גם להיבט התרבותי-הלכתי: "מבחינה הלכתית אין כאן בעיה, מדובר בהצלת חיים – פיקוח נפש. מותר להשתמש בחזיר ובכל מה שיידרש. הרי כבר היום משתמשים בשסתומים מחזיר. אני לא מאמין שיהיה רב שיגיד לא להציל חיים בגלל שמדובר בחזיר. זה לא עניין של אכילה אלא של הישרדות".
לא רק ריאות: רצף של ניסויים פורצי דרך
הניסוי הסיני האחרון מצטרף לשורת ניסויים בולטים שנעשו בשנים האחרונות, שבהם הושתלו איברי חזיר מהונדסים בבני אדם. במרץ 2025 פורסם ב-Nature Aging כי כבד חזיר מהונדס פעל בגופו של אדם במוות מוחי במשך עשרה ימים – ללא דחייה חיסונית.
הכבד נלקח מחזיר מיניאטורי מגזע Bama ועבר שישה שינויים גנטיים: החוקרים הסירו גנים שגורמים לדחייה חיסונית והחדירו גנים אנושיים לשיפור הקליטה. למרות שהכבד הושתל לצד הכבד האנושי ולא במקומו, הוא הצליח לייצר מרה ואלבומין ולשמור על זרימת דם תקינה.
ד"ר עידו נחמני צילום: דוברות שיבאד"ר עידו נחמני, מנהל המערך לכירורגיה כללית ומומחה להשתלות כבד בשיבא, אמר כי מדובר בתהליך מורכב מאוד, ועדיין יש לפניו כברת דרך משמעותית. עם זאת, לדבריו, ההתקדמות בשנים האחרונות מצביעה על פוטנציאל ממשי, אף שקשה להעריך כמה זמן יעבור עד שיהפוך לשימוש קליני שגרתי.
הכליה ששרדה 130 יום – השיא העולמי
ניסוי מרשים נוסף בתחום ההשתלות התרחש בארה"ב. באפריל 2025 דווח כי טואנה לוני, אישה מאלבמה, חיה במשך 130 ימים עם כליית חזיר מהונדסת – פרק הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה שבו שרד איבר חזיר בגוף אדם. לוני, שהייתה בטיפולי דיאליזה מאז 2016 ולא התאימה להשתלת כליה אנושית, עברה את ההליך בבית החולים NYU Langone Health. במשך יותר מארבעה חודשים הכליה תפקדה היטב, עד שגופה החל לדחות אותה והיא הוסרה בניתוח.
פרופ' מרדכי קרמר על השתלות מחזירים: "כבר עשרות שנים אומרים שזה מעבר לפינה – אבל זו פינה שמחכים לה הרבה מאוד זמן. בתוך מספר שנים, אני מאמין, ניתן יהיה להגיע למודל שבו גוף האדם לא ידחה את האיברים שמגיעים מחזיר. לצערנו, יש יותר מדי אנשים עם תכונות חזיריות, אבל מעט מאוד חזירים עם תכונות אנושיות"
8 צפייה בגלריה
הכבד שהושתל באדם נלקח מחזיר מיניאטורי מגזע Bama ועבר שישה שינויים גנטיים
(צילום: Shutterstock)
8 צפייה בגלריה
רופאים מסין ביצעו השתלה של כבד מהונדס גנטית מחזיר בגוף של אדם שנמצא במצב של מוות מוחי
(צילום: Xijing Hospital of Air Force Military Medical University )
פרופ' איתן מור, מנהל מרכז השתלות הכליה בשיבא, הגדיר את ההישג כמרשים במיוחד: "אם נצליח להגיע למצב שבו כליית חזיר שורדת בגוף אדם חמש שנים – זו תהיה קפיצת מדרגה עצומה ברפואה". לדבריו, בעבר הבעיה העיקרית הייתה דחייה כמעט מיידית של השתל, כיוון שהמערכת החיסונית זיהתה אותו כזר. "במקרים כאלה הגוף היה חוסם את כלי הדם של האיבר, ובתוך פחות מיממה הכליה חדלה מלתפקד", הסביר.
פרופ' איתן מורצילום: דוברות שיבאלדבריו, השינויים הגנטיים שעברו החזירים – הסרה של חלבונים בעייתיים והחדרת גנים אנושיים – מאפשרים כיום הישרדות ממושכת יותר. החזיר שבו השתמשו במחקר האחרון נשא לא פחות מ-20 שינויים גנטיים.
8 צפייה בגלריה
טואנה לוני, שקיבלה כליית חזיר בהשתלה ניסיונית בבית החולים NYU
(צילום: AP Photo/Shelby Lum)
מהלך ניסויי גם בישראל
גם בישראל דווח על תרומה משמעותית למחקר העולמי. ב-2021 פיתח צוות מבית החולים בילינסון, בראשות ד"ר שחר כהן, שיטה חדשנית להסרת ציפוי כלי הדם של חזירים והחלפתו בכלי דם אנושיים שמבוססים על שליות.
במילים אחרות, זו גישה משלימה לרעיון של ה-CRISPR וה-alpha-gal: במקום רק להעלים סימנים חזיריים, בבילינסון מצפים את דפנות כלי הדם בתאים אנושיים שמקורם בשליות – וכך הופכים את נקודת המגע הראשונה של האיבר עם הדם ל"אנושית" יותר. שתי הדרכים – עריכה גנטית מצד החזיר וציפוי אנושי מצד הרקמה – מכוונות לאותה מטרה: להפחית אימונוגניות בממשק ולהאריך את חיי השתל.
הציפוי נחשב לנקודת החיבור הקריטית בין האיבר המהונדס לבין גוף המטופל, ולכן השיטה מהווה פריצת דרך בהנדסת רקמות ובמאמץ להתמודד עם המחסור הגלובלי באיברים להשתלה. מומחים מציינים כי ייצור איבר מותאם וזמין להשתלה עשוי לספק מענה לאלפי חולים הממתינים כיום להשתלת איברים, וכי מדובר בצעד משמעותי בדרך לפתרון המצוקה.
פרופ' קרמר: "מבחינה הלכתית אין כאן בעיה, מדובר בהצלת חיים – פיקוח נפש. מותר להשתמש בחזיר ובכל מה שיידרש. הרי כבר היום משתמשים בשסתומים מחזיר. אני לא מאמין שיהיה רב שיגיד לא להציל חיים בגלל שמדובר בחזיר. זה לא עניין של אכילה אלא של הישרדות"
ד"ר שחר כהן, רופא-חוקר שעמד בראש צוות המחקר של בילינסון ופיתח את השיטה, אומר: "כשאתה מחזיק כליה של חזיר בידיים ומחבר אותה למכונה כדי לשחזר את כלי הדם ולמנוע דחייה - זו תחושת שליחות אנושית אדירה. זה רגע שממלא בהתרגשות, הידיעה שטכנולוגיה כזו יכולה להציל חיים ולשנות לחלוטין את עולם ההשתלות".
לדבריו, "השימוש בשליה אנושית כדי למנוע דחייה הוא בכלל טוויסט מדעי מסעיר: השלייה הרי יודעת לחבר בין שני בני אדם שונים במשך ההיריון, והמחשבה שאפשר לרתום את הפלא הזה כדי לאפשר השתלות מחזירים ולפתור את המחסור הגלובלי באיברים מצילי חיים – פשוט מעיפה את הדמיון".
ד"ר שחר כהןצילום: טלי מודןלמרות ההתקדמות המרשימה, המומחים מדגישים כי הדרך לשימוש קליני רחב עוד ארוכה. הסכנות המרכזיות הן דחייה - גם אחרי הנדסה גנטית ודיכוי חיסוני – וזיהומים קשים.
העתיד עשוי להביא פתרונות נוספים – הדפסת איברים בתלת-ממד, שימוש בתאי גזע והנדסת רקמות. אך פרופ' קרמר מצנן ציפיות: "אפשר כבר להדפיס את המבנה האנטומי של הריאות. אבל האיבר שמתקבל עדיין לא פונקציונלי – הוא לא יודע להכניס חמצן לדם. צריך בסיס של תאי ריאה פעילים שיעשו את העבודה, ולכן זה עדיין רחוק. השתלות מבעלי חיים קרובות יותר ליישום מאשר הדפסת איברים".
בינתיים, התחום מתקדם בצעדים קטנים: מניעת דחייה מיידית, הארכת הישרדות של איברים למשך ימים וחודשים, שיפור מנגנוני דיכוי חיסוני וצמצום זיהומים.
מרכז הביו-הדפסה הראשון בארץ
פרופ' שולמית לבנברג, ראש המעבדה להנדסת רקמות ותאי גזע בפקולטה להנדסה ביו-רפואית וראש המרכז לביו-הדפסה בטכניון, מתארת את קפיצת המדרגה שחלה בתחום ההדפסות הביולוגיות בישראל. בטכניון הוקם מרכז הביו-הדפסה הראשון בארץ, שבו מרוכזות מדפסות מתקדמות לצד פיתוח חומרים חדשים.
פרופ' שולמית לבנברג צילום: רויטל טובולאיך זה בא לידי ביטוי בשטח?
"לאחרונה קיבל המרכז מענק לרכישת מדפסת חדשנית נוספת וראשונה מסוגה בישראל, שמאפשרת הדפסה מהירה במיוחד", מספרת פרופ' לבנברג בהתרגשות. "במקביל, פרסמנו לאחרונה עבודה פורצת דרך על שימוש בגלי אולטרסאונד לפילמור (התמצקות) של חומרים, שפותחת פתח לאפשרות של הדפסת רקמות ישירות בתוך הגוף".
מה מצבה של ישראל בהשוואה לעולם בתחום הזה?
לדבריה, בישראל יש קהילה פעילה ומוערכת של חוקרים בתחום, אך כדי להפוך למובילה עולמית נדרשת השקעה מתמשכת בתקציבי מחקר, מרכזי פיתוח ותמיכה בחוקרים צעירים. "היצירתיות הישראלית היא משאב אדיר", היא אומרת, "אבל כדי להפוך מחקר ליישום רפואי נדרשים גם משאבים ותמיכה ממשלתית".
8 צפייה בגלריה
בתמונות: פרופ' שולמית לבנברג במעבדה בטכניון עם הדוקטורנט מג'ד משעור
(צילום: אלעד גרשגורן)
לדבריה, השאיפה היא לייצר בעתיד רקמות מותאמות אישית שיחליפו אזורים חסרים ואף איברים פונקציונליים שלמים – אתגר מורכב במיוחד. כיום מתמקדים בעיקר ביצירת עצם למצבי חסר קריטי, בשריר שנפגע מטראומה או ניתוחים, בסחוס ובשומן – למשל לאחר ניתוחי סרטן השד.
"המחקר מתבסס על תאי גזע שמובלים להתמיין לסיבי שריר או תאי שומן, המוטמעים במצע מחומרים טבעיים או סינתטיים מתכלים", מסבירה פרופ' לבנברג. "אחת הסוגיות המרכזיות היא יצירת כלי דם ברקמות, שכן בלעדיהם התאים אינם שורדים. בשנים האחרונות הוכח כי ניתן לייצר 'מתלה' – רקמה עם מערכת כלי דם מורכבת, מנימים ועד עורקים. לאחר ניסויים בחולדות מתבצעות כיום השתלות ברקמות גדולות יותר בכבשים, שמודפסות בהתאמה לחסר ברקמה תוך שימוש ב'אמבט הדפסה' ייחודי".
ומה לגבי האפשרות לשלב הדפסות עם השתלות מבעלי חיים?
פרופ' לבנברג אומרת כי תחום ההשתלות מבעלי חיים נמצא אף הוא במוקד. "כדי למנוע דחייה חיסונית מהנדסים חזירים כך שמערכת החיסון האנושית לא תזהה את השתל כזר. במקביל, מתבצעות מניפולציות גנטיות בתאי גזע אנושיים ליצירת 'תאי גזע אוניברסליים', שיאפשרו הדפסת רקמות ממאגרים מוכנים – בלי צורך לקחת תאים מהמטופל עצמו".
מעבר לכך, פרופ' לבנברג היא ממובילי מיזם "צועדים לעתיד", שמטרתו לפתח פרותזות מתקדמות לנפגעי גפיים, בעיקר חיילים. המטרה היא לשלב רקמות חיות עם רכיבים ביוניים חכמים, חיישנים ומערכות בקרה, כדי לייצר פרותזה המתמזגת מבחינה חיצונית ותפקודית עם הגוף.
"יש לישראל את החוקרים, את כושר ההמצאה ואת היצירתיות", מסכמת פרופ' לבנברג. "וחשוב שנדע למנף את היתרונות האלה כדי שחיילים לא יצטרכו לחפש פתרונות מחוץ לארץ".
