תסמונת בל (Bell’s palsy), שבה לקה אברי גלעד, היא הגורם השכיח ביותר לשיתוק פנים, ומומחים בכירים מסבירים שיש סיבה טובה לאופטימיות. לדברי ד"ר טל קאופמן גולדברג, רופאה בכירה במחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי איכילוב, התסמונת תמיד משתפרת. אלא שאצל חלק ניכר מהחולים היא לא נעלמת לגמרי, ומשאירה אחריה מתח בשרירי הפנים, תנועות לא רצוניות וכאבים שעלולים ללוות אותם כל החיים.
אברי גלעד חושף שאובחן עם תסמונת בל: "אני משותק בחצי פנים"
(צילום: דף הפייסבוק של אברי גלעד)
בסרטון שעלה לפייסבוק (בפתח הכתבה) תיאר גלעד איך זה התחיל: "קמתי אתמול בבוקר, הרגשתי משהו מוזר, הסתכלתי בראי, שוד ושבר, אני משותק בחצי פנים. מה שנקרא תסמונת מיכל אנסקי, או תסמונת בל". הכינוי מתייחס למגישת הטלוויזיה, שגם היא התמודדה בעבר עם השיתוק. לדבריו, כבר עבר בירורים אצל רופאים וקיבל תרופות: "אמרו לי שזה יעבור, או שלא".
ד"ר קאופמן גולדברג, מומחית לכירורגיה פלסטית ואסתטית שעברה התמחות-על בכירורגיה פלסטית של הפנים ובשיתוק פנים, מדגישה שדווקא משום שהשיתוק תמיד משתפר, היעדר שיפור הוא סימן אזהרה: "אם הפנים נשארות רפויות במשך חודשים ארוכים, יש לחשוב על אבחנות אחרות, וכדאי להגיע למומחה בתחום. למעשה, אם ההחלמה לא החלה שלושה חודשים אחרי תחילת השיתוק, יש להתחיל בירור שכולל הדמיה מכוונת לעצב הפנים ובדיקות דם נרחבות".
ד"ר איתי חן, כירורג ראש-צוואר ופנים במרכז הרפואי שערי צדק, שמומחיותו בפלסטיקה של הפנים וברפואת עצב הפנים, מציין שתסמונת בל אחראית ל-60% עד 75% ממקרי השיתוק הפתאומי שנובעים מפגיעה בעצב הפנים עצמו, עצב הגולגולת השביעי, ולא במוח. העצב עובר בדרכו אל הפנים בתעלה גרמית צרה, ומלבד שרירי הפנים הוא משפיע גם על הדמעות, על הרוק, על חוש הטעם ועל עצם קטנה באוזן התיכונה.
מה קורה לעצב השביעי?
"שיתוק פנים פתאומי מופיע בתוך שעות עד ימים: הגבה נופלת, העין לא נסגרת, זווית הפה צונחת. לעיתים קודם לו כאב מאחורי האוזן", אומר ד"ר עודד קראוס, רופא אף-אוזן-גרון וכירורג פלסטי של הפנים במרפאת עצב הפנים באסותא אשדוד. ד"ר חן מוסיף שהתסמינים מגיעים לשיאם בתוך 72-48 שעות, ושלצדם עלולים להופיע רגישות לרעש ושינויים בתחושת הטעם. גם הפה בצד המשותק מתקשה לשמור על הרוק, וזה מקור הקושי שתיאר גלעד: "הבעיה המרכזית היא שכשאתה שותה, למשל, אספרסו, זה מטפטף לך על הבגד".
ד"ר טל קאופמן גולדברגצילום: פרטי גלעד שיתף גם בהשערה משלו לגבי מה שקרה: "התמכרתי למסטיק. מהבוקר עד הערב אני לועס מסטיק, כל הזמן, וזה פשוט עשה לי דלקת בעצב הזה שנקרא העצב השביעי". ואכן, הפגיעה בתסמונת בל היא בעצב השביעי, עצב הפנים. את עיקר העבודה בלעיסה, עם זאת, עושים שרירים שמקבלים את הפקודות מעצב אחר, עצב הגולגולת החמישי, וד"ר ניזאר חוראני, מנהל המחלקה לנוירולוגיה ושבץ מוחי במרכז הרפואי צפון (פוריה), מציין ש"בניגוד לאמונה הרווחת, אין הוכחה שמזגן, רוח קרה או לעיסת מסטיק גורמים לתסמונת".
"הגורם המדויק אינו ברור, אך הסברה הרווחת היא תגובה דלקתית ובצקת של העצב עקב הפעלה מחדש של נגיף ההרפס סימפלקס (HSV-1)", מסביר ד"ר חן. זה הנגיף שגורם להרפס בשפתיים. לדבריו, "השכיחות השנתית עומדת על 37-20 מקרים ל-100 אלף איש, והיא פוגעת בגברים ובנשים במידה שווה. בעבר נחשבה התסמונת לשכיחה בעיקר בגילי 45-30, ואולם נתונים עדכניים מצביעים על היארעות גם אחרי גיל 70".
זווית פה צונחת ועין שלא נסגרת: הסימנים מופיעים בתוך שעות עד ימים ומחייבים פנייה מיידית לרופא. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
ד"ר חן מונה כגורמי סיכון היריון, בעיקר בשליש השלישי ובמקרים של רעלת היריון, סוכרת, יתר לחץ דם, כשל חיסוני וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות. במאיו קליניק מציינים גם את השבוע הראשון שאחרי הלידה. חזרה של השיתוק נדירה, וכשהיא קורית יש לעיתים קרובות היסטוריה משפחתית של התקפים חוזרים.
שבץ, קרציות ושלפוחיות באוזן
לפי ד"ר חן, הבדיקה הקריטית היא שלילת שבץ: בתסמונת בל השיתוק מערב תמיד את כל מחצית הפנים, כולל המצח, והמטופל מתקשה להרים את הגבה בצד הפגוע. "דגלי אזהרה שמחייבים להרחיב את הבירור הרפואי כוללים התפתחות הדרגתית, מעורבות דו-צדדית, נגעים שלפוחיתיים סביב האוזן (תסמונת רמזי-האנט), חשיפה לקרציות (מחלת ליים), גוש בבלוטת הרוק או היעדר שיפור כעבור כמה חודשים", הוא מפרט. האבחנה, לדבריו, נקבעת על דרך השלילה, כלומר אחרי שנשללו הסיבות האחרות.
ד"ר איתי חןצילום: המרכז הרפואי שערי צדק"לא כל שיתוק פנים הוא שיתוק בל", מדגיש ד"ר קראוס. "שבץ, שלבקת חוגרת באוזן (תסמונת רמזי-האנט), דלקת אוזן, חבלה ולעיתים רחוקות גידול יכולים להיראות כמעט אותו דבר. לכן חשוב להגיע לרופא כבר באותו יום: כדי לשלול סיבות אחרות, וכדי להתחיל טיפול בזמן". במאיו קליניק ממליצים לפנות מיד לעזרה רפואית בכל מקרה של שיתוק, משום שהתסמינים דומים לאלה של שבץ.
ד"ר טל קאופמן גולדברג: לצערי, לשיתוק הפנים יש מודעות נמוכה, ובפרט לנזק השאריתי הכרוני, שכולל מתח מוגבר בשרירי הפנים ופעילות שרירית לא מאורגנת ולא רצויה, המכונה סינקינזיס. מצב זה גורם לקושי יומיומי
"סטרואידים (פרדניזון) שמתחילים בתוך 72 שעות מהופעת השיתוק משפרים משמעותית את הסיכוי להחלמה מלאה", אומר ד"ר קראוס. ד"ר קאופמן גולדברג מפרטת: "ההנחיות המקובלות בארצות הברית, שאותן אני מיישמת גם כאן בארץ, כוללות מתן סטרואידים במינון מלא במשך שבעה עד עשרה ימים, ואחר כך הורדה הדרגתית של המינון, איטית או מהירה בהתאם למצב".
ד"ר עודד קראוסצילום: דוברות אסותא אשדודלדבריה, "טיפול אנטי-ויראלי מומלץ במקרים שחשודים לתסמונת רמזי-האנט, אבל לעיתים התסמונת מאובחנת באיחור, ולכן מקובל לתת טיפול אנטי-ויראלי כשיש שיתוק פנים מלא באותו צד". לצד התרופות, ד"ר קראוס מדגיש את ההגנה על העין שאינה נסגרת: "טיפות לחות ביום, משחה והדבקה עדינה בלילה". עין שאינה נעצמת מתייבשת, ושריטות בקרנית עלולות להוביל לאובדן ראייה חלקי ואף מלא.
גם לפיזיותרפיה יש תפקיד, אבל העיתוי משנה, והפרוטוקול הטיפולי השתנה לעומת העבר. אילנה למל-ליבשיץ, מנהלת ארצית של מערך הפיזיותרפיה בקופת חולים מאוחדת, מסבירה שבשלב החריף שרירי הפנים רפויים וחלשים. "טיפול הפיזיותרפיה בשלב זה יכלול הסבר על התופעה והסימפטומים והדרכה כיצד להתמודד עם התופעות הנלוות. חשוב להפחית מאמץ משרירי הפנים, וגם נדריך לעיסוי פנים עדין", היא אומרת.
אילנה למל-ליבשיץצילום: ענבל מרמרילדבריה, טיפולים שהיו מקובלים בעבר בשלב החריף, כמו תרגילי תנועה של הפנים או גירוי חשמלי, אינם יעילים ואין להם תמיכה מחקרית. אם ההחלמה לא מלאה, או אם הופיעו תנועות לא רצוניות בפנים, היא ממליצה לפנות לפיזיותרפיסט לעיסוי שרירי הפנים ולתרגול השליטה בהם.
כאבים שאחרים לא מבינים
"זה יעבור, אני ממש מקווה. לאחד מאלף זה לא עובר", אמר גלעד, והוא גם צודק - לפחות חלקית: שיפור יגיע, אבל לא אצל כולם הוא יהיה מלא. "התנועה מתחילה לחזור בדרך כלל תוך כשלושה שבועות", אומר ד"ר קראוס, אבל חלק מהמטופלים נותרים עם נזק שאריתי, כלומר תופעות שנשארות לאורך זמן. לדברי ד"ר קאופמן גולדברג, "מחקרים שונים מראים טווח רחב של התופעות האלה לאחר שיתוק הפנים, בין 15% ל-50% מהמטופלים שעברו שיתוק פנים, והנזק יכול להיות בדרגות שונות".
ד"ר איתי חן: בעבר נחשבה התסמונת לשכיחה בעיקר בגילי 45-30, ואולם נתונים עדכניים מצביעים על היארעות גם אחרי גיל 70
"לצערי, לשיתוק הפנים יש מודעות נמוכה, ובפרט לנזק השאריתי הכרוני, שכולל מתח מוגבר בשרירי הפנים ופעילות שרירית לא מאורגנת ולא רצויה, המכונה סינקינזיס (synkinesis)", אומרת ד"ר קאופמן גולדברג. "מצב זה גורם לקושי יומיומי שמשפיע על פעולות בסיסיות כמו אכילה ושתייה, דיבור והבעה, והמטופלים מוצאים את עצמם סובלים מקשיים וכאבים שאחרים לא מבינים". ד"ר קראוס מביא דוגמה ל"חיווט שגוי" כזה של העצב, "שבו העין נעצמת בכל פעם שמחייכים, הלחי מתוחה והפנים כואבות".
חלק מהמטופלים נותרים עם נזק שאריתי, כלומר תופעות שנשארות לאורך זמן. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
"המצב מצריך טיפול ותחזוקה לכל החיים, כולל תרגולי פיזיותרפיה של הפנים, בוטוקס רפואי, ולעיתים אף ניתוחים לכריתת שרירים או סעיפי עצבים, שמבוצעים על ידי מומחים בודדים בארץ ובעולם", מסבירה ד"ר קאופמן גולדברג. ד"ר קראוס מוסיף שניתוחים להעברת עצב ושריר יכולים להחזיר את החיוך, ושמשקולת זהב בעפעף עוזרת לעין להיסגר. "התקווה שלי היא שהמודעות תפתח חלון הזדמנויות גם לאנשים שמעולם לא הבחינו אך זקוקים לטיפול, כיוון שאפשר לטפל בכל גיל, גם לאחר שנים רבות", אומרת ד"ר קאופמן גולדברג.
גלעד תיאר את הצומת שבו הוא ניצב כעת: "אני צריך לשאול את עצמי מה אני עושה כשאני כזה עקום. האם אני ממשיך את חיי כרגיל, האם אני נכנס ללחץ, האם אני מרגיש קורבן, או שאני מרגיש שניתן לי כלי לעבוד איתו". את התשובה נתן בעצמו, בדרכו החיננית: "בחרתי בשמחה. אני שמח שאני עקום. מה יש לי להיות ישר?".
