השר לשיתוף פעולה אזורי והשר במשרד המשפטים, דודי אמסלם, עבר בימים האחרונים אירוע לבבי קל, אושפז במרכז הרפואי שערי צדק ועבר צנתור. הבוקר (שלישי) הוא שוחרר לביתו לאחר שיומיים קודם לכן חש ברע ופונה לקבלת טיפול רפואי.
משערי צדק נמסר כי "השר אמסלם הגיע למרכז הלב המשולב בשערי צדק עם אירוע לבבי קל, עבר צנתור בהצלחה ושוחרר הבוקר לביתו במצב מצוין. אנו מאחלים לו רפואה שלמה ובריאות איתנה".
המקרה של אמסלם מעלה שאלה שמעסיקה רבים מהמטופלים ובני משפחותיהם לאחר אירוע לבבי: מתי ניתן להסתפק בצנתור לפתיחת העורק החסום, ובאילו מצבים נדרש דווקא ניתוח מעקפים? מה ההבדל בין שני ההליכים, כיצד מחליטים איזה טיפול מתאים לכל מטופל, ומהם היתרונות והחסרונות של כל אחת מהאפשרויות?
מה בעצם קורה בזמן התקף לב?
"כשאנחנו מדברים על אירוע לבבי או התקף לב, מדובר בדרך כלל במצב שבו אחד מהעורקים הכליליים, המספקים דם וחמצן לשריר הלב, נחסם באופן מלא או חלקי", מסביר פרופ' סער מנחה, מנהל היחידה לקרדיולוגיה התערבותית במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). "כתוצאה מהחסימה, האזור בשריר הלב שאותו עורק מזין סובל מירידה באספקת הדם והחמצן. אם חידוש זרימת הדם אינו קורה בזמן סביר, עלול להתפתח נזק לתאי שריר הלב, מה שעלול לפגוע בתפקוד הלב בטווח הארוך".
פרופ' סער מנחהצילום: שמיר אסף הרופאלדבריו, הסכנה אינה מסתכמת רק בנזק מצטבר לשריר הלב. "בטווח המיידי התקף לב עלול לגרום להפרעות קצב מסכנות חיים ואף לדום לב. התסמינים השכיחים כוללים כאבים או לחץ בחזה, אך לעיתים האירוע יכול להתבטא גם בקוצר נשימה, חולשה קיצונית ואף בהתמוטטות פתאומית".
איך צנתור פותח עורק חסום?
לדברי פרופ' מנחה, לצנתור יש שני שלבים מרכזיים: שלב אבחוני ושלב טיפולי. "בשלב הראשון אנחנו מנסים לזהות איזה עורק אחראי לתסמינים של המטופל. מדובר בהליך קצר שנמשך בדרך כלל דקות ספורות. המטופל שוכב על מיטת הצנתורים, מקבל הרדמה מקומית באזור הכניסה לכלי הדם - לרוב דרך עורק בשורש כף היד - ואנחנו מזריקים חומר ניגוד המאפשר לראות את זרימת הדם בעורקים הכליליים באמצעות שיקוף רנטגן".
5 צפייה בגלריה
ככל שהטיפול בהתקף לב ניתן מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי למנוע נזק לשריר הלב
(צילום: Shutterstock)
לאחר הדגמת העורקים והערכת חומרת החסימות, מתקבלת החלטה על המשך הטיפול. "יש מקרים נדירים שבהם לא נמצאת חסימה משמעותית כלל, אך ברוב המקרים אנו מזהים היצרות או חסימה שניתן לטפל בה באמצעות צנתור. בשלב הזה עוברים לחלק הטיפולי של ההליך: מעבירים תיל דק במיוחד דרך האזור החסום, ועליו משחילים בלון זעיר שמורחב באזור ההיצרות כדי לפתוח את העורק. לאחר מכן, ברוב המקרים, משתילים תומכן - סטנט - מעין רשת מתכתית זעירה המשמשת כפיגום פנימי ושומרת על העורק פתוח גם לאחר סיום הפעולה".
האם מרגישים משהו במהלך הצנתור?
"ברוב המקרים לא", אומר פרופ' מנחה. "החלק הפחות נעים הוא הכניסה הראשונית לכלי הדם ביד ולכן נעשה שימוש בהרדמה מקומית אשר מקלה משמעותית על פעולה זו. מרגע שהצנתר והציוד נמצאים בתוך כלי הדם, רוב המטופלים כמעט שלא מרגישים דבר. מעבר להרדמה מקומית, לעיתים נשלב טשטוש קל".
פרופ' סער מנחה: "יש מקרים נדירים שבהם לא נמצאת חסימה משמעותית כלל, אך ברוב המקרים אנו מזהים היצרות או חסימה שניתן לטפל בה באמצעות צנתור. בשלב הזה עוברים לחלק הטיפולי של ההליך: מעבירים תיל דק במיוחד דרך האזור החסום, ועליו משחילים בלון זעיר שמורחב באזור ההיצרות כדי לפתוח את העורק"
לדבריו, לא מעט מטופלים אף חשים שיפור כבר במהלך ההליך. "אם מטופל הגיע עם כאבים שנגרמו כתוצאה מחסימה בעורק, לא פעם הוא מרגיש הקלה כבר בזמן הצנתור, כאשר זרימת הדם לשריר הלב מתחדשת".
כל דקה חשובה
אחד המסרים המרכזיים, מדגיש פרופ' מנחה, הוא לא להתעלם מתסמינים מחשידים ולא להמתין בבית בתקווה שיחלפו מעצמם. "אדם שמפתח כאבים בחזה בפעם הראשונה אינו יכול לדעת בעצמו אם מדובר באירוע לבבי ומה חומרתו. יש סוגים שונים של התקפי לב, וחלקם דורשים טיפול מיידי. לכן חשוב לפנות במהירות לקבלת טיפול רפואי".
לדבריו, בדיקת אק"ג היא אחד הכלים הראשונים והחשובים ביותר להערכת המצב במקרה של כאבים בחזה. "אם האק"ג מצביע על התקף לב שמחייב התערבות דחופה לחידוש הזרימה בעורק החסום, המטופל צריך להגיע בדחיפות לבית החולים, רצוי באמצעות אמבולנס. כיום כמעט כל בתי החולים הציבוריים בישראל מפעילים שירות צנתורים דחופים מסביב לשעון, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע".
האם צנתור פותר את הבעיה לתמיד?
התשובה הקצרה היא לא. "התקף לב הוא בדרך כלל הביטוי של מחלה בסיסית - טרשת עורקים", מסביר פרופ' מנחה. "מדובר בתהליך ממושך שבו מצטבר כולסטרול בדפנות העורקים. גם אם פתחנו בהצלחה את החסימה שגרמה לאירוע הנוכחי, אין בכך ערובה לכך שעורק אחר לא ייחסם בעתיד".
לדבריו, מי שכבר עבר התקף לב נמצא בסיכון גבוה יותר לחוות אירוע לבבי נוסף בהשוואה לאדם שמעולם לא עבר התקף לב. עם זאת, בעשורים האחרונים חלה ירידה משמעותית בשיעור האירועים החוזרים ובסיבוכים ארוכי הטווח.
5 צפייה בגלריה
צנתור מאפשר לפתוח עורק חסום ולהחזיר את זרימת הדם לשריר הלב בתוך דקות
(צילום: Shutterstock)
"היום אנחנו מצליחים לפתוח את העורקים מוקדם יותר, משתמשים בציוד מתקדם מאוד והטיפול התרופתי שאנחנו מעניקים לאחר האירוע יעיל יותר מבעבר", אומר פרופ' מנחה. "גם יעדי הכולסטרול שאליהם אנחנו שואפים כיום נמוכים יותר, ויש לנו טיפולים טובים יותר לטפל בגורמי סיכון כמו סוכרת והשמנה. בנוסף, בישראל פועלת תוכנית לאומית לשיקום לב, שהיא מהמתקדמות בעולם. כל הגורמים האלה יחד מובילים לירידה בשיעור האירועים החוזרים ומשפרים את סיכויי ההחלמה של המטופלים".
עד כמה צנתור מסוכן?
למרות החשש הטבעי מפני פעולה פולשנית בלב, פרופ' מנחה מדגיש כי עבור רוב המטופלים הסכנה שבהתקף הלב עצמו גדולה לאין שיעור מהסיכון הכרוך בצנתור.
"התקף הלב מסוכן יותר מהצנתור", הוא אומר. "כמו לכל פעולה פולשנית, גם לצנתור יש סיבוכים אפשריים, אבל שיעורם נמוך מאוד. בפועל, חלק ניכר מהסיבוכים שאנו רואים קשור למצבו הרפואי של המטופל או לחומרת התקף הלב עצמו, ולא לפעולת הצנתור. בסופו של דבר מדובר בהליך בטוח מאוד, עם שיעורי הצלחה גבוהים".
ומה לגבי הקרינה?
אחת השאלות שמטרידות מטופלים רבים נוגעת לחשיפה לקרינה במהלך הצנתור. ההליך מתבצע תחת שיקוף רנטגן, המאפשר לרופאים לראות בזמן אמת את כלי הדם, את זרימת הדם ואת מיקומם המדויק של הצנתרים והציוד הרפואי בתוך העורקים.
"כיום אין טכנולוגיה חלופית שמאפשרת לנו לבצע פעולה זעיר-פולשנית בתוך כלי דם שבהם זורם דם באופן רציף, תוך קבלת תמונה בזמן אמת של המתרחש בתוך העורקים", מסביר פרופ' מנחה. "עם זאת, חשוב לדעת שכמות הקרינה שבה משתמשים כיום נמוכה משמעותית בהשוואה למה שהיה נהוג בעבר".
לדבריו, עבור מרבית המטופלים אין סיבה מיוחדת לחשש. "אדם ממוצע יעבור צנתור פעם אחת או פעמיים במהלך חייו, בעוד שהרופאים והצוותים עובדים בסביבת הקרינה הזאת מדי יום במשך שנים. לכן החשיפה המצטברת שלהם גבוהה הרבה יותר. בנוסף, רוב הצנתורים אינם נמשכים זמן רב, ורמות הקרינה שאליהן נחשף המטופל נחשבות נמוכות יחסית".
ניתוח מעקפים: מתי זה נחוץ?
למרות ההתקדמות המשמעותית בתחום הצנתורים בעשורים האחרונים, ישנם מצבים שבהם ניתוח מעקפים עדיין נחשב לטיפול המועדף ומספק יתרון משמעותי בטווח הארוך.
"גם כיום, כאשר מטופל מגיע עם התקף לב ועורק חסום באופן חריף, הצעד הראשון יהיה בדרך כלל לפתוח את החסימה באמצעות צנתור", אומר פרופ' מנחה. "גם מנתחי הלב יעדיפו כי המטופל יעבור צנתור טיפולי לחידוש הזרימה בעורק החסום, על מנת לייצב את המטופל, ולטפל בסכנה המיידית. רק לאחר מכן בוחנים מה נכון לעשות בהמשך".
לדבריו, ההחלטה לעבור ניתוח מעקפים מתקבלת בדרך כלל כאשר מדובר במחלה מפושטת ומורכבת יותר של העורקים הכליליים.
"במטופלים שסובלים ממחלה רב-כלית משמעותית, כלומר כאשר כמה עורקים מרכזיים חולים, ובעיקר כאשר קיימת מעורבות של שלושת העורקים הכליליים העיקריים, פעמים רבות ניתוח מעקפים מספק פתרון טוב יותר. בניתוח כזה המנתח יוצר למעשה מסלולי זרימת דם חלופיים באמצעות כלי דם שנלקחים מאזורים אחרים בגוף, וכך עוקף את החסימות ומחזיר אספקת דם תקינה לשריר הלב".
צנתור או מעקפים - מה עדיף?
התשובה, מדגיש פרופ' מנחה, אינה חד-משמעית ותלויה במאפייניו של כל מטופל. "היתרון הגדול של צנתור הוא שמדובר בהליך זעיר-פולשני עם התאוששות מהירה. ברוב המקרים האשפוז קצר יחסית, והחזרה לשגרה מהירה הרבה יותר בהשוואה לניתוח מעקפים", הוא אומר. "לעומת זאת, ניתוח מעקפים הוא פעולה מורכבת המבוצעת בהרדמה מלאה, בפתיחת בית החזה ובתקופת החלמה ארוכה יותר".
5 צפייה בגלריה
התקף לב הוא לרוב תוצאה של טרשת עורקים והצטברות כולסטרול בדפנות העורקים
(צילום: Shutterstock)
עם זאת, לא תמיד הפתרון הפשוט יותר הוא גם הפתרון הטוב ביותר לטווח הארוך. "יש קבוצות מטופלים שבהן לניתוח מעקפים יש יתרון מוכח לאורך זמן. למשל, אנשים עם סוכרת ומחלה רב-כלית משמעותית של העורקים הכליליים. במקרים כאלה ניתוח מעקפים עשוי להפחית את הסיכון לאירועים לבביים חוזרים ולהעניק תוצאות טובות יותר לאורך שנים".
לדבריו, ההחלטה מתקבלת לאחר בחינה של מכלול הנתונים הרפואיים. "אנחנו לוקחים בחשבון את גיל המטופל, מחלות הרקע שלו, חומרת החסימות ומבנה העורקים. לכל אחד מהטיפולים יש יתרונות וחסרונות, ולכן ההתאמה היא תמיד אישית".
פרופ' מנחה מדגיש כי גם לעמדת המטופל יש מקום בתהליך קבלת ההחלטות. "אנחנו יכולים להמליץ מה לדעתנו נכון מבחינה רפואית, אבל בסופו של דבר מדובר בגוף של המטופל. לכן גם להעדפות שלו ולרצון שלו יש משקל משמעותי בבחירת הטיפול".
החיים אחרי התקף לב
אחת הטעויות הנפוצות ביותר, אומר פרופ' מנחה, היא לחשוב שהתקף לב משנה באופן דרמטי את מהלך החיים או מסמן את סופם של חיים פעילים ותקינים.
"המסר הראשון למטופלים הוא שהחיים לא נגמרו", הוא אומר. "הפרוגנוזה כיום לאחר התקף לב טובה מאוד. יחד עם זאת, חשוב להבין שמדובר במחלה כרונית שדורשת טיפול, מעקב והתייחסות לגורמי הסיכון שהובילו אליה מלכתחילה". לדבריו, אחד המפתחות החשובים ביותר למניעת אירועים חוזרים הוא שילוב בין טיפול תרופתי מותאם לבין שינוי משמעותי באורח החיים.
5 צפייה בגלריה
גם אנשים צעירים ובריאים יכולים להפיק תועלת מבדיקות דם תקופתיות לרמות כולסטרול ושומנים
(צילום: Shutterstock)
"חשוב להקפיד על פעילות גופנית סדירה, תזונה בריאה, שמירה על משקל גוף תקין, איזון סוכרת והימנעות מעישון. בנוסף, אנחנו יודעים כיום עד כמה חשוב להפחית את רמות ה-LDL, הכולסטרול ה'רע', לערכים נמוכים ככל האפשר בקרב מטופלים בסיכון גבוה".
"אנשים עם היסטוריה משפחתית של מחלות לב, במיוחד אם אחד ההורים עבר התקף לב בגיל צעיר יחסית, צריכים להיות מודעים יותר לגורמי הסיכון שלהם. חשוב לשמור על משקל תקין, לבצע פעילות גופנית באופן קבוע, להימנע מעישון, לעקוב אחר לחץ הדם ולוודא שרמות הכולסטרול מאוזנות"
לדבריו, בשנים האחרונות נוספו אפשרויות טיפול חדשות ויעילות יותר להפחתת רמות הכולסטרול. "לצד התרופות הוותיקות והמוכרות, נכנסו בשנים האחרונות גם תרופות חדשות, חלקן בכדורים וחלקן בזריקות, שמאפשרות הורדה משמעותית יותר של רמות הכולסטרול ובכך מקטינות את הסיכון להתקפי לב חוזרים".
אולם בעיני פרופ' מנחה, החשיבות הגדולה ביותר היא דווקא במניעה - עוד לפני שמתרחש האירוע הראשון. "אנשים עם היסטוריה משפחתית של מחלות לב, במיוחד אם אחד ההורים עבר התקף לב בגיל צעיר יחסית, צריכים להיות מודעים יותר לגורמי הסיכון שלהם. חשוב לשמור על משקל תקין, לבצע פעילות גופנית באופן קבוע, להימנע מעישון, לעקוב אחר לחץ הדם ולוודא שרמות הכולסטרול מאוזנות".
גם צעירים, הוא מדגיש, אינם פטורים לחלוטין ממעקב. "למשל, בחור בריא בן 30 ללא גורמי סיכון משמעותיים לא צריך לחיות בדאגה, משום שהסיכון שלו לאירוע לבבי נמוך מאוד. בגיל הזה הדגש צריך להיות בעיקר על אורח חיים בריא. עם זאת, מומלץ לבצע אחת לכמה שנים בדיקות שומנים בדם, ובמקרים המתאימים לשקול גם בדיקות נוספות להערכת סיכון גנטי למחלות לב, כמו בדיקת ליפופרוטאין (a), או Lp(a)".
