פגיעות פיזיות מוגדרות כאחת הסיבות המרכזיות לתחלואה ותמותה בקרב ילדים, אולם בקרב ילדים עם לקויות נוירו-התפתחותיות הסיכון גבוה אף יותר. כעת מתברר שקיים גם שוני בין סוגי הפציעות השונות הבא לידי ביטוי בסוג הלקויות.
מחקר חדש שנערך על ידי פרופ' עידן מנשה מבית הספר לבריאות הציבור ומהמכון הלאומי לאוטיזם באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בשיתוף ד"ר דורית שמואלי, מומחית בנוירולוגיית ילדים ומנהלת תחום התפתחות הילד בכללית ופרופ' אביבה מימוני בלוך, מומחית בנוירולוגיית ילדים, מנהלת המכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית, מצא לראשונה הבדלים משמעותיים בסוגי הפציעות בקרב קבוצות ילדים המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז, ADHD ואוטיזם, לעומת ילדים ללא הפרעה נוירו-התפתחותית. ממצאי המחקר פורסמו בימים אלה בכתב העת החשוב JAMA Network Open.
המחקר נערך על בסיס נתונים מקיפים של למעלה מ-325 אלף ילדים מטופלי כללית. במסגרת המחקר השווינו את הפניות למיון של ילדים המאובחנים עם ADHD, ילדים המאובחנים עם אוטיזם או ילדים בעלי שתי הלקויות. שלוש קבוצות", מסביר פרופ' מנשה. "את הילדים האלה השווינו לילדים ללא הפרעה נוירו-התפתחותית".
ד"ר דורית שמואלי: "אחת ההשערות המרכזיות לכך היא הסיוע וההשגחה הנרחבת שמקבלים ילדים אשר נמצאים על הרצף האוטיסטי, דבר אשר מפחית את הסיכון לפגיעות במסגרת החינוכית. לעומת זאת, בביתם, היכן שהפיקוח עשוי להיות פחות אינטנסיבי, אנו רואים שיעורים דומים של פגיעות כמו אלו של ילדים עם הפרעות קשב"
בתחילה גילה צוות החוקרים כי באופן כללי שיעור הפניות למיון גבוה יותר גם אצל ילדים עם אוטיזם וגם אצל ילדים עם ADHD, וזאת בהשוואה לילדים עם התפתחות תקינה, ללא הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות. לאחר מכן עברו להתמקד בסוג הפציעות עצמן ולא בפניות שנובעות מתלונות אחרות, כמו מחלות חום, למשל.
ד"ר דורית שמואליצילום: באדיבות המצולמת"מצאנו ששיעור הפניות למיון בשל פציעות בקרב ילדים עם הפרעות קשב גבוה יותר מילדים עם התפתחות תקינה, אבל בקרב ילדים עם אוטיזם השיעור היה דומה לאלה עם התפתחות תקינה. כלומר, לא היה שיעור-יתר של פניות למיון בקרב ילדים עם אוטיזם, אלא רק בקרב ילדים עם ADHD", מרחיב פרופ' מנשה.
אך הממצא המעניין יותר התגלה כשניגש צוות החוקרים לבחון את סוגי הפציעות השונות. "בקרב ילדים עם ADHD בכל סוגי הפציעות היה שיעור-יתר של פניות למיון בהשוואה לילדים עם התפתחות תקינה, ללא קשר לסוג הפציעה", אומר פרופ' מנשה. "אך בקרב ילדים עם אוטיזם, מצאנו כי הפציעות המתרחשות בסביבה חיצונית, כמו פציעות אורתופדיות, פציעות מחיות, נפילות וכו', היו בעלות שכיחות נמוכה יותר מאשר בקרב ילדים עם התפתחות תקינה, גם בהשוואה לילדים עם ADHD. לעומת זאת, בקבוצה זו נמצא שיעור גבוה יותר של פציעות בעלות מאפיינים יותר ביתיים, כמו כוויות, השתנקות או חנק כתוצאה מבליעה של עצמים זרים".
פרופ' עידן מנשהצילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון בנגבממצא מעניין נוסף הוא כי בקרב הקבוצה השלישית - ילדים בעלי שתי האבחנות, פרופיל הפציעות היה דומה יותר לפרופיל של ילדים עם אוטיזם מאשר של ילדים עם ADHD.
השגחה חינוכית מצמצמת פגיעות
תוצאות המחקר מפתיעות, משום שהן נוגדות את ההשערה הראשונית של החוקרים. "היו מחקרים רבים שנערכו בקרב ילדים עם הפרעות קשב וריכוז לעומת מחקרים מעטים שנערכו בקרב ילדים עם אוטיזם, והראו ממצאים לא חד-משמעיים: רצינו לבדוק מה קורה בישראל", מסביר פרופ' מנשה. "ההנחה שלנו הייתה שילדים עם ADHD פחות מודעים לסכנות סביבתיות. חשבנו ששכיחות הפציעות תהיה גבוהה יותר בקרב קבוצה זו, אבל התוצאה הייתה ההפוכה. שיעור הפניות למיון בשל רוב סוגי הפציעות בקרב ילדים עם אוטיזם היה שווה או נמוך מאשר בקרב ילדים עם התפתחות תקינה".
ד"ר דורית שמואלי, מנהלת תחום התפתחות הילד בכללית, מציינת כי "אחת ההשערות המרכזיות לכך היא הסיוע וההשגחה הנרחבת שמקבלים ילדים אשר נמצאים על הרצף האוטיסטי במסגרת מערכת החינוך בישראל, דבר אשר מפחית את הסיכון לפגיעות במסגרת החינוכית.
"במערכת החינוך קיימת מודעות גבוהה לצרכים הייחודיים של ילדים עם אוטיזם וההשגחה המוגברת מצמצמת את החשיפה שלהם לסיכונים. "לעומת זאת, בביתם, היכן שהפיקוח עשוי להיות פחות אינטנסיבי, אנו רואים שיעורים דומים של פגיעות כמו אלו של ילדים עם הפרעות קשב, אך מסקנה זו צריכה להיבדק במחקרים נוספים".
פרופ' אביבה מימוני בלוךצילום: תומר גרעיני"הממצאים מציבים אתגר משמעותי להורים ולמטפלים ומדגישים את הצורך בהעלאת מודעות לסכנות בסביבה הביתית והחינוכית". מדגישה פרופ' אביבה מימוני בלוך, "עלינו למצוא דרכים לשלב בין עצמאותם של הילדים לבין יצירת סביבה בטוחה יותר. הדרכות ממוקדות להורים ולמטפלים, כמו גם התאמת סביבות הבית לצרכים של ילדים עם לקויות נוירו-התפתחותיות, יכולות למנוע פגיעות מסכנות חיים שדורשות שיקום כמו בלוינשטיין".
היא מוסיפה: "המחקר מהווה אפוא קריאה לפעולה עבור מקבלי החלטות במערכת הבריאות והחינוך. ממצאיו מספקים בסיס לפיתוח תוכניות מניעה מותאמות לקבוצות ילדים שונות. תוכניות כאלו יכולות להקטין את הסיכון לפציעות בקרב ילדים עם בעיות התפתחות ובכלל, ובכך יאפשרו לשפר את איכות חייהם ומשפחותיהם".
מהם הכיוונים העתידיים למחקר בתחום הזה? האם יש היבטים נוספים של בטיחות ילדים עם לקויות נוירו-התפתחותיות שכדאי לחקור?
פרופ' מנשה: "היינו רוצים לבחון אם תוכניות מניעה מותאמות לקבוצות ילדים שונות יכולות להקטין את הסיכון לפציעות בקרב ילדים אלה. אם כן, יהיה ניתן לחשוב על סוגי הגנה דומים לילדים עם ADHD. דבר הנוגע גם לפציעות הביתיות, שמאפיינות את הילדים המאובחנים עם אוטיזם".
