אחד המצבים העצובים והמתסכלים שאנחנו עלולים לחוות בטיפול ביקירינו המבוגרים הוא הניסיון לתקשר עם מי מהם שסובלים מדמנציה.
קראו עוד:
דמנציה, ממנה סובלים כ־120 אלף בני אדם בישראל, היא מחלה שבה חווים ירידה נרחבת ביכולות החשיבה, כמו זיכרון, קשב וריכוז, התמצאות, שפה ותקשורת. הירידה הקוגניטיבית פוגעת בתפקודי היומיום הבסיסים כמו היכולת להתקלח, להתלבש ולאכול באופן עצמאי, ועד תפקודי יום־יום מורכבים יותר כמו היכולת לנהוג, לנהל את נטילת התרופות, ללכת לקניות ועוד, אומרת ד"ר יפעה ארבל (PhD), מרפאה בעיסוק ומנהלת מערך מקצועות הבריאות במרכזי "בשיבה בריאה".
1 צפייה בגלריה
דמנציה קשישים זקנים זיכרוןדמנציה קשישים זקנים זיכרון
"חלק ממה שעוזר למשפחות זה להבין שאהבה ואינטימיות אפשריות לא רק דרך השפה והפעולות היומיומיות", אומרת ד"ר ארבל
(צילום: shutterstock)
איך מזהים מצבים של דמנציה? "אנחנו נעזרים באבחונים שנועדו לאתר ליקויים ולהדליק נורות אדומות שמעידות על ירידה ביכולות הקוגניטיביות. אם יש כאלה, אנחנו מתשאלים את המטופל ובני המשפחה כדי להבין אם וכיצד הליקויים הקוגניטיביים באים לידי ביטוי בחיי היומיום שלהם. רופא גריאטר מבצע בדיקות ואוסף מידע רפואי מקיף כדי לשלול סיבות אחרות לירידה ביכולת הקוגניטיבית".
כלומר, שיכולה להיות ירידה קוגניטיבית שהיא לא דמנציה? "נכון, ואם מטפלים בגורמים לה, זה יכול להיות הפיך. למשל, כשהיא נגרמת בגלל שינוי תרופתי לא מוצלח, סטרס קיצוני, חוסר שינה, חסרים תזונתיים משמעותיים, ואפילו דלקת חריפה בדרכי השתן, שיכולה ליצור מצב של בלבול חריף, שהוא לא דמנציה".
מהם קשיי התקשורת שאנחנו יכולים לצפות להם אצל חולי דמנציה? "בתחילת התהליך לא תמיד יהיו קשיי תקשורת משמעותיים. האדם יכול עדיין להבין מה מבקשים ממנו, למרות שאולי תהיה ירידה בהבנה של ניואנסים, ביכולת להבין הומור למשל. לכן, על הסובבים להיות ברורים באופן הדיבור, להשתמש פחות בציניות, בדו־משמעות ובתקשורת מורכבת. להיות ישירים וברורים".
וכאשר המצב מחריף? "בשלב זה יש יותר פגיעה בתפקודי חשיבה, ביכולת ההבנה וביכולת השימוש בשפה של בן המשפחה. ואז יש לנו כסביבה תפקיד כפול: לדאוג שהמסרים שלנו יובנו על ידי החולה, וגם להקל עליו בתקשורת שלו איתנו".
איך עושים את זה? "אדם שסובל מדמנציה עלול לשכוח דברים שנאמרו לו או דברים שהוא אמר, לחזור על אותה שאלה מספר פעמים, או שצריך לחזור עבורו על התשובה שוב ושוב. זה עלול ליצור תסכול רב גם אצל החולה וגם אצל בני המשפחה. לכן, התקשורת צריכה להתקיים בסביבה שקטה ונטולת הסחות. כלומר, לא לנסות לקשקש איתו בבית קפה הומה, אלא בבית, כשאין יותר מדי אנשים ורעש מסביב. כאשר מתקשרים עם האדם החולה צריך לפנות לכך זמן ולעשות זאת בצורה הדרגתית, כלומר בכל פעם משפט אחד פשוט ולא סיפור ארוך ומורכב", אומרת ד"ר ארבל.
"אם פעם היינו מתקשרים עם סבא וסבתא דרך השפה והזיכרונות, היום זה להחזיק את היד, ללטף, לאכול ביחד משהו טעים, לחייך, להקשיב ביחד למוזיקה, לעשות להם עיסוי, לגרום להם להרגיש אהובים ומוגנים גם בתקשורת לא מילולית"

אסטרטגיות שיכולות לשפר תקשורת עם דמנטי:

  • לפני תחילת שיחה, כדאי לוודא שהאדם קשוב אליכם. יש לגשת באיטיות, להימנע מתנועות פתאומיות, וליצור קשר עין.
  • חשוב להתחיל את המפגש בכך שתזכירו לו מי אתם ואיך אתם קשורים אליו.
  • דברו לאט וברור, בשפה מאוד פשוטה, ועם חזרות מרובות.
  • יש לתת מעט אינפורמציה, ואם רוצים שיבצע מטלה - לחלק הוראות מורכבות למשימות קטנות.
  • כדאי להימנע מ"לבחון" את בן המשפחה (למשל שמבין או שזוכר), או להתווכח איתו. מומלץ להשתמש בשפה חיובית ומחזקת.
  • עם אנשים המתקשים להבין שפה מדוברת, ניתן גם לתקשר באמצעים שאינם שפתיים, דרך רמזים ויזואליים, למשל להצביע על מברשת השיניים שאתם רוצים בה ישתמש, או להדגים איך משתמשים בה.
  • אפשר גם להשתמש בעזרים כמו תמונות של חפצים, מאכלים, או חדרים שונים בבית. אפשר לשאול - "אתה מנסה לומר שאתה רוצה לאכול?" ולהדגים את פעולת האכילה או להצביע על תמונה של שולחן ערוך.
  • מומלץ להשתמש בפעילויות משותפות המתקשרות את אהבתנו לאדם עם הדמנציה, שלא דרך שפה. למשל: דרך האזנה משותפת למוזיקה, עיון בספר זיכרונות ומגע אוהב.
  • חשוב, כאמור, לשמור על סביבה שקטה, נקייה מהסחות דעת, לשמור על קשר עין ולוודא כי שפת הגוף, טון הדיבור והבעות הפנים אוהדות ומזמינות תקשורת.
  • אם בכל זאת אתם חשים שהתסכול גובר – חשוב גם לדעת מתי לקחת הפסקה ו/או לערב אדם אחר, חומל ואוהב, שיכול לקדם תקשורת חיובית.
ומה עושים עם העצב שלנו והכאב על המצב הזה? "זה עצוב, זה קשה, זה קורע את הלב, וחלק ממה שעוזר למשפחות זה פשוט להבין שאהבה ואינטימיות אפשריות לא רק דרך השפה והפעולות היומיומיות. אם פעם היינו מתקשרים עם סבא וסבתא דרך השפה והזיכרונות, היום זה להחזיק את היד, ללטף, לאכול ביחד משהו טעים, לחייך, להקשיב ביחד למוזיקה, לעשות להם עיסוי, לגרום להם להרגיש אהובים ומוגנים גם בתקשורת לא מילולית", אומרת ד"ר ארבל.