בשנה שעברה נרשמה עלייה בהוצאה הלאומית לבריאות לעומת 2023, ואולם אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת לבריאות לנפש מהתמ"ג נמצא בתחתית המדינות המפותחות (OECD). כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בצהריים (יום ה').
ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל הסתכמה בשנת 2024 ב-146 מיליארד שקלים, עלייה של 1.7% במחירים קבועים לעומת שנת 2023. ואולם שיעור המימון הציבורי כאחוז מהתמ"ג היה 4.7%, ירידה מ-4.8% בשנת 2023. כאשר בוחנים את ההוצאה הלאומית לנפש לבריאות לעומת התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) - נמצאת ישראל במקום מביך בטבלה העולמית.
בהשוואה בינלאומית, בשנת 2024 אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת לבריאות לנפש מהתמ"ג בישראל עמד על כ-7% - נמוך מהאחוז בחלק ממדינות ה-OECD, ובמיוחד מארה"ב (17.2%), ומגרמניה (12.3%). ישראל לא רחוקה ממדינות כמו טורקיה ומקסיקו, שם אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות לנפש היה הנמוך ביותר בשנת 2024, ועמד על 4.7% ו-5.9% בהתאמה.
למרות נתונים עגומים אלו, נציין כי מערכת הבריאות הישראלית נחשבת ליעילה מאוד (בעיקר בהשוואה לארה"ב) ולכן משיגה יותר בריאות בפחות כסף. נתונים שפורסמו לאחרונה חשפו שתוחלת החיים בישראל זינקה בין 2022 ל-2023 בשנה שלמה ל-83.8 שנים ובכך התייצבה ישראל במקום הרביעי ב-OECD אחרי יפן, שווייץ וספרד. הפער האיכותי הזה שצברה ישראל בבריאות עומד כעת בסכנה עם שחיקה מסוכנת של תקציב סל התרופות.
ההוצאה לבריאות, כלומר ההשקעה בבריאות מבחינת המדינה והציבור, כוללת את ההוצאות על כל שירותי הבריאות הניתנים במרפאות ובבתי החולים, וכן הוצאות על שירותי רופאים פרטיים ורופאי שיניים, הוצאה על תרופות, חומרי רפואה ומכשירים רפואיים, מחקר ומינהל ממשלתי בתחום הבריאות, וכן השקעה במבנים ובציוד במוסדות הבריאות.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנה שעברה סיפקו קופות החולים כשליש (33.7%) משירותי הבריאות בישראל. החלק הגדול ביותר - 55.8%, סופק על ידי "יצרני שוק", כלומר בתי חולים כלליים, רופאי שיניים, רופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים. מוסדות ממשלתיים, ובהם בתי חולים לחולי נפש, מרפאות ולשכות בריאות, סיפקו 5.7% מההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה ל-2023, שבה עמד השיעור על 6%.
עוד עולה מהדוח כי בשנים 2020-2022, בהשפעת מגפת הקורונה, חלקם של המוסדות הממשלתיים היה גבוה יותר: 8.6% בשנת 2020, 10.3% בשנת 2021, ו-9.2% בשנת 2022. לעומת זאת, לאחר מכן חזרו השיעורים לתקופה שלפני המגפה. מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח, כך למשל מד"א, סיפקו 4.8% משירותי הבריאות באותה שנה.
שליש מהמימון - פרטי
בשנה שעברה עמד המימון הפרטי של מערכת הבריאות בישראל על 33.6% מההוצאה הלאומית לבריאות. מתוך זה, 19.9% היו תשלומים ישירים של משקי הבית לתרופות ולשירותים רפואיים, כולל ביקורים אצל רופאים, טיפולים במרפאות ורפואת שיניים.13.7% מההוצאה הלאומית לבריאות הגיעו מביטוחים פרטיים של משקי בית, וכן מלכ"רים פרטיים, מבתי חולים שבבעלותם, וכן מתרומות מגורמים פרטיים שונים. היתר, המימון הציבורי, מקורו במשרדי הממשלה, הרשויות המקומיות ומלכ"רים ציבוריים, וכולל מימון מתקציב המדינה וממס בריאות.
22.8% מההוצאה הלאומית לבריאות בשנה זו מומנו באמצעות גביית מס בריאות, ו-41.8% מומנו מתקציב המדינה. מימון זה כולל העברות לקופות החולים ולמוסדות ללא כוונת רווח, אספקת שירותי בריאות באמצעות מוסדות ממשלתיים וכן השקעות בבנייה ורכישת ציוד בבתי חולים ממשלתיים. נזכיר כי בישראל עיקר המימון לבינוי בבתי החולים נסמך על תרומות של נדבנים, כפי שקרה רק לאחרונה בתקציב לשיקום בית החולים סורוקה. שיעור המימון הציבורי עמד בשנת 2024 על 4.7% מהתמ"ג. עד שנת 2019 היה השיעור יציב, בתקופת הקורונההוא עלה, ולאחר מכן ירד שוב בחזרה.
עוד עולה מהדוח כי ב-2023 התחלקה ההוצאה השוטפת לבריאות, כלומר זו שאינה כוללת השקעות בבנייה וציוד, בין סוגי השירותים הרפואיים באופן שבו החלק הגדול ביותר, 44.7%, הוקדש למרפאות ציבוריות ולרפואה מונעת. אלה כוללות בין השאר את שירותי תחנות טיפות חלב, שירותי הבריאות במוסדות החינוך, פעילויות הסברה ומלחמה במגפות ובמחלות,טיפול פסיכיאטרי מונע ופיקוח של משרד הבריאות על חומרי רפואה ועל התברואה. סעיף זה כולל גם את מרפאות החוץ של בתי החולים.
מערכת הבריאות נשחקת
31.7% מההוצאה השוטפת לבריאות הופנו לשירותי בתי חולים ולמחקר רפואי, שכוללים בין השאר את המוסדות לבריאות הנפש, ולחולים במחלות ממושכות, בתי החלמה, וכן אגפים רפואיים בבתי אבות. ההוצאה לרפואת שיניים ולרופאים פרטיים הסתכמה ב-13.4% מההוצאה השוטפת לבריאות, ו-3.7% נועדו לרכישת תרופות וציוד רפואי על ידי משקי הבית. הוצאות מינהל ממשלתי היוו 6.5% מההוצאה הלאומית השוטפת, והן כוללות תשלום דמי ניהול לביטוחים פרטיים.
פרופ' נדב דוידוביץ' מאוניברסיטת בר אילן, ראש תחום מדיניות בריאות במרכז טאוב, אומר בהתייחסו לנתונים כי "ההוצאה הציבורית לבריאות ממשיכה להיות מהנמוכות במדינות ה-OECD. למרות הצרכים הרבים בתחומי הבריאות, ההוצאה הלאומית לבריאות, בדגש על החלק הציבורי, עדיין נותרה מאחור. אנו לאחר שנתיים של מלחמה, שבה מערכת הבריאות הפגינה יכולות מעוררות גאווה. אך מחיאות כפיים אינן מספיקות. המשך מצב זה שוחק את מערכת הבריאות בכל המרכיבים, החל מההקצאה לסל הבריאות, התמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה כולל המשבר בביטוחים הסיעודיים, ועד לנושאים כמו בריאות הציבור, הקמת בתי חולים חדשים והגדלת מיטות בקצב הראוי ובדגש על הפריפריה".
לדברי פרופ' דוידוביץ', "כאשר מציבים הישגים אלו לצד נתוני ההשקעה, בדומה לנתונים משנים עברו, ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל היא אחת הנמוכות ביותר בקרב מדינות המפותחות, וגם ההוצאה השוטפת לנפש במונחי שווי כוח קנייה בישראל נמוכה אף היא מרוב מדינות ה-OECD. כל זה יחד עם העובדה שאין כעת שר בריאות, ולכן למשל ועדת הסל עדיין לא התכנסה, מצביע על מקומו של תחום הבריאות בסדר העדיפות של הממשלה הנוכחית. זהו דבר בלתי נסבל שמחייב את כולנו לצאת בזעקה, בסופו של דבר אלו החיים של כולנו".
פורסם לראשונה: 12:57, 13.11.25
