חודש וחצי לפני השחרור מצה"ל נפצע כיוף ראדי באופן אנוש במהלך פעילות מבצעית. זה קרה במאי 1988, במסגרת מבצע 'חוק וסדר' שנערך בכפר מיידון בדרום לבנון. ראדי שירת בגדוד 202 בצנחנים במסגרת אחד הצוותים שניהלו קרב איתן בתוך הכפר. בשלב מסוים נפגע מצרור במרכז גופו ונותר משותק בפלג הגוף התחתון לצמיתות.
קראו עוד:
"הייתי מחוסר הכרה במשך 19 יום בטיפול נמרץ", נזכר ראדי, בן 55 מדלית אל כרמל, "היה לי מאוד קשה לעכל את העובדה שאמשיך להיות מרותק לכיסא גלגלים. משם בעצם התחילה המלחמה שלי בחיים".
כשראדי מציין את המלחמה הגדולה של חייו הוא מתכוון להתמודדות הגדולה עם המגבלה הגופנית שנכפתה על חייו. באותם ימים, ימי תקופת ההחלמה מהפציעה הקשה, הוא מצא את עצמו מותש מבחינה גופנית ונפשית. היה עליו להתמודד עם לא מעט.
"עברתי למרכז השיקום בתל השומר, שם למדתי במשך חמישה חודשים איך לחיות עם כיסא גלגלים ולהתנייד. היו לי לא מעט משברים. ספגנו שלוש אבדות במבצע. איבדתי את המ"פ ציון מזרחי, שהיה מאוד קרוב אליי", הוא מספר, "כל זה קרה בתקופה האחרונה של השירות. זו הייתה התמודדות מאוד קשה. עם זאת, בעזרת התמיכה של היחידה שעטפה אותי, וגם המשפחה והקרובים אליי, צלחתי את כל המשברים".
החברות ששינתה את הכל
משלאחר שסיים את תקופת השיקום מצא עצמו ראדי בצומת דרכים. "חשבתי שאני הולך להשתחרר מהצבא, לנסוע לטיול לשנה ולהתאוורר ואחר-כך אתחיל ללמוד, ופתאום היעדים שלי השתנו". הוא סיים תואר ראשון במתמטיקה ומחשבים בתמיכת משרד הביטחון ולאחר מכן נקלט במשרד כעובד מן המניין. שם עבד במשך כחמש שנים עד שבשנת 2008, 21 שנה לאחר הפציעה, הכיר את מי שעתיד להיות שותפו המקצועי להמצאת הטכנולוגיה שתשנה את חייהם של אנשים רבים עם מוגבלות בעולם.
"פגשתי במרכז השיקום אדם בשם עמית גופר. הוא עצמו עבר תאונה קשה ונותר משוחק בידיים וברגליים", משחזר ראדי, "הוא היה מהנדס בכיר בטכניון ושאל את עצמו למה עד היום לא המציאו מכשיר שמאפשר למשותקים ללכת. הוא שיתף אותי בכך שהוא חושב לבנות שלד למכשיר ושאל אם ארצה להיות שותף איתו ולהיות מהנסיינים הראשונים. משם המשיכה הדרך שלנו".
התוצאה של עבודתם המשותפת של ראדי וגופר הייתה Rewalk, פיתוח חדשני המאפשר לאנשים משותקים להשיב לעצמם את יכולת הניידות וללכת. "המערכת בנויה משלד חיצוני בעל ארבעה מנועים – שניים על כל רגל, והיא מתבססת על חיישן שנצמד למותניים. החיישן קורא את תנועת הגוף העליון ובהתאם הרגליים זזות", מסביר ראדי. "כרטיס המחשב והסוללות שנותנות את הפקודה נמצאים על מעין תיק גב. באמצעות המכשיר ניתן ללכת, לקום ולשבת, לעלות ולרדת במדרגות. בעזרתו כל בנאדם משותק יכול להפוך לעצמאי".
כיום גרסת הדור השישי של Rewalk משווקת בכל העולם כאשר הדור השביעי כבר נמצא בשלבי פיתוח. "אני מציג את המכשיר בעולם כל הזמן. ניתן למצוא את המכשיר בצבא האמריקאי, שלפני שלוש שנים החליט לקחת את חסותו על לוחמים פגועי עמוד שדרה ולאפשר להם לקנות את המכשיר", אומר ראדי, "אנחנו גם נמצאים בתהליך מול אגף השיקום במשרד הביטחון ומקווים שבקרוב גם הנכים שלנו ישתמשו בו. ניתן למצוא את המכשיר גם בבית לוינשטיין וישנם גם אנשים שרוכשים אותו באופן פרטי".
בחזרה למסלול המרוץ
במהלך השנים, כחלק מעבודות הפיתוח, ביקש ראדי לבחון את יכולות המערכת בפעילות ספורטיבית. בתור מי שעסק בספורט לפני הפציעה היה חשוב לו לבדוק האם המכשיר מסוגל לעמוד בעומס כמו מרוץ ארוך. את התשובה הוא גילה ב-2013 כאשר לקח את המכשיר להליכת מבחן במרתון תל אביב במסלול 10 קילומטרים.
"צלחתי את כל המרוץ בארבע שעות", הוא אומר. עם זאת גם לכך נדרשת הכנה מתאימה. "המכשיר יכול ללכת באופן אינטנסיבי, אך אני עצמי הייתי חייב מספר חודשים של הכנה. יותר מ-20 שנה לא הלכתי, העצמות שלי לא היו חזקות. את כל האימונים עשיתי בליווי רופא וגם אגף השיקום לקח חלק. התחלתי ללכת מספר שעות בכל יום עם המכשיר עד שהגעתי ליעד. הכוונה לא הייתה רק לעשות את ה-10 ק"מ. רציתי לסיים בזמן, והצלחתי".
איך הייתה ההרגשה לסיים את המרוץ?
"הרגשה קצת מעורבת. מצד אחד הרגשתי שהצבתי לעצמי מטרה והשגתי אותה. מאוד התרגשתי. כל כך רציתי לכבוש את המטרה הזאת וזה היה כיף. מצד שני, לא חשבתי שאוכל עוד לצלוח 10 קילומטרים בחיים שלי ופתאום התחלתי להיזכר בהליכה ולחלום עליה. אנחנו המשותקים לא מפסיקים ללכת. קשה ללכת ופתאום לחשוב שאחר-כך אתה חוזר לכיסא גלגלים".
המרוץ הבא של ראדי יתקיים השבוע, כאשר ישתתף במרוץ השנתי הרשמי למען החללים הדרוזים "בשביל הבנים הדרוזים" שייערך בקרני חיטין. המרוץ, שיתקיים ביום שישי, ה-16 בספטמבר 2022, מוקיר את זכרם של בני העדה הדרוזית שנפלו בעת מילוי תפקידם. בשביל ראדי זהו אירוע עם משמעות רגשית כפולה.
"אני מאוד מתרגש, היום הזה מאוד חשוב לי", הוא אומר. "לנו בני המיעוטים יש קשר חזק מאוד עם הטבע ודרכו אנחנו מנציחים את הנופלים שלנו. היו לי לא מעט חברים בני העדה שנפלו, ביניהם חבר קרוב מבית הספר שנפל בשנת 1993 ומאוד אהב את הטבע. ספטמבר זהו גם החודש שבו הוא נפל ובשבילי זה מאוד מרגש".
האם בעתיד אנשים עם נכות יוכלו ללכת?
"כשסיפרו לי שיש מכשיר שיכול לאפשר לי ללכת הייתי סקפטי ותראה איפה אני היום. אני מאמין שעוד 50 שנה כבר לא יהיו עוד כיסאות גלגלים".
