"לרקוד ג'ייב בגיל 50 כשאת בגיל המעבר עם בריחות שתן, רק אומרת... כל קפיצה, כל קיק. לכל הנשים בגיל המעבר יש חיתול". המשפט שהשליכה מיה דגן במהלך שידור של "רוקדים עם כוכבים" הצליח להצחיק את השופטים, וגם לא מעט מהצופים, אבל גם נגע בעצב רגיש שנשים רבות מכירות היטב - ולא תמיד מרגישות בנוח לדבר עליו. מאחורי הבדיחה על החיתול מסתתרת תופעה רפואית נפוצה שמשפיעה על איכות החיים של מיליוני נשים ברחבי העולם: בריחת שתן.
עבור חלק מהנשים מדובר בטיפות בודדות בזמן שיעול, צחוק או התעטשות. אחרות חוות דליפת שתן בזמן פעילות גופנית, ריצה, ריקוד או קפיצה. אצל רבות מהן התסמינים מופיעים או מחמירים דווקא סביב גיל המעבר, תקופה שבה שינויים הורמונליים משפיעים על רקמות רצפת האגן, שלפוחית השתן ומערכת השתן כולה.
למרות שכיחותה הגבוהה, בריחת שתן עדיין נחשבת לנושא שרבות מעדיפות להצניע. נשים רבות מסתפקות בשימוש בפדים, משנות הרגלים או נמנעות מפעילויות שהן אוהבות מחשש לתאונה מביכה, מבלי לדעת שבמקרים רבים ניתן להפחית את התסמינים ואף לטפל בהם.
האם בריחת שתן היא חלק בלתי נמנע מגיל המעבר? למה דווקא קפיצות, ריקוד ופעילות גופנית חושפים את הבעיה? ואילו פתרונות קיימים כיום - החל מתרגילי רצפת אגן ועד טיפולים מתקדמים יותר?
לא גזירת גורל
ד"ר אריה ישעיה, מומחה ברפואת נשים ומנהל תחום האסתטיקה הגינקולוגית במכבי אסתטיקה, מסביר כי מאחורי ההומור של דגן מסתתרת תופעה נפוצה בהרבה מכפי שנהוג לחשוב.
"מיה דגן היא שחקנית וקומיקאית, ולכן אני מניח שהיא השתמשה בהומור ובהגזמה מסוימת במכוון, אבל בפועל היא נגעה בעצב חשוף שקיים בחייהן של נשים רבות", אומר ד"ר ישעיה. "מדובר בתופעה רחבה בצורה בלתי רגילה. אני סבור שנשים רבות הזדהו איתה עמוק בפנים, גם אם הן חייכו במבוכה. איכשהו יצא שהיא העלתה למודעות נושא כאוב שהשיח הציבורי עליו חסר מאוד. בריחת שתן אינה גזירת גורל. להפך - קיימים כיום פתרונות רבים שנשים פשוט אינן מודעות אליהם, וחבל. הן לא לבד".
ד"ר אריה ישעיהצילום: נטע שנילדבריו, בריחת שתן היא תופעה שכיחה במיוחד בתקופת גיל המעבר. "הנתונים מראים כי כ-30% עד 50% מהנשים בגיל המעבר יחוו דרגה כזו או אחרת של דליפת שתן. מדובר במיליוני נשים ברחבי העולם. השכיחות עולה עם הגיל, אך לצערנו רק חלק קטן מהנשים פונה לקבלת עזרה בשל תחושת המבוכה או מתוך מחשבה שגויה ש'אין מה לעשות'. לצד זאת קיימת גם אוכלוסייה לא מבוטלת של נשים לאחר לידה ראשונה או שנייה שסובלות מבריחת שתן, ללא קשר לגיל המעבר".
הסיבה לכך, הוא מסביר, קשורה במידה רבה לשינויים ההורמונליים המתרחשים בגוף האישה. "בגיל המעבר חלה ירידה משמעותית ברמות האסטרוגן. להורמון הזה יש תפקיד מרכזי בשמירה על בריאות ואלסטיות הרקמות ברירית הנרתיק, בצוואר שלפוחית השתן ובשרירי רצפת האגן. כאשר רמותיו יורדות, הרקמות נחלשות, נעשות דקות ופחות גמישות, והיכולת של השלפוחית להתמודד עם לחצים פוחתת. הדבר בולט במיוחד אצל נשים שעברו לידות וגינליות".
גם פעילות גופנית עשויה לעיתים להיות הרגע שבו הבעיה נחשפת לראשונה. "פעילות גופנית דינמית מעלה בבת אחת את הלחץ התוך-בטני", מסביר ד"ר ישעיה. "כאשר שרירי רצפת האגן ומנגנון הסגירה של שלפוחית השתן מוחלשים, הלחץ הפתאומי הזה עלול להוביל לדליפה. נשים רבות מגלות את הבעיה דווקא כשהן מגבירות את רמת הפעילות הגופנית שלהן - בין אם באימוני כושר, בריצה, בריקוד או בפעילות מאומצת אחרת".
בריחת שתן היא תופעה שכיחה בקרב נשים, במיוחד לאחר לידות ובתקופת גיל המעבר
(צילום: Shutterstock)
חשוב להבין שלא כל בריחת שתן היא אותו הדבר. לדברי ד"ר ישעיה, ניתן לחלק את התופעה לשני סוגים עיקריים, ולעיתים אף לשילוב ביניהם.
"הסוג הראשון הוא דליפת שתן במאמץ - מצב שבו הדליפה מתרחשת בזמן עלייה בלחץ על שלפוחית השתן, למשל בזמן שיעול, עיטוש, צחוק, קפיצה או ריקוד. במקרים אלה אין בהכרח תחושת צורך להטיל שתן, אלא מדובר בכשל מכני של מנגנון התמיכה והסגירה. הסוג השני הוא שלפוחית רגיזה, המתאפיינת בדחף פתאומי, עז ובלתי נשלט להטיל שתן, שלעיתים מוביל לדליפה עוד לפני שמספיקים להגיע לשירותים".
לדבריו, במקרים מסוימים נשים סובלות משילוב של שני המצבים, ולכן חשוב לבצע אבחון מדויק ולהתאים את הטיפול לסוג הבעיה.
מטיפולים שמרניים ועד ניתוח
גם בתחום הטיפול חלו בשנים האחרונות התפתחויות משמעותיות, וכיום קיימות אפשרויות רבות להתמודדות עם התופעה. "כיום עומד לרשותנו מגוון רחב של טיפולים, שאותם אנו מתאימים באופן אישי למטופלת בהתאם לחומרת הדליפה ולמקור הבעיה", אומר ד"ר ישעיה.
לדבריו, אחד הטיפולים המתקדמים המוצעים כיום במכבי אסתטיקה הוא טיפול בלייזר. "הטיפול נועד להתמודד עם חולשה של שרירי רצפת האגן ולשפר את התמיכה באזור השופכה. במהלך הטיפול קרן הלייזר מחממת את שכבות העומק של הרקמות, מעודדת יצירת קולגן חדש ומסייעת בשיפור הגמישות והחוזק של האזור. התוצאה היא שליטה טובה יותר במתן השתן ושיפור באיכות החיים, ללא ניתוח וללא זמן החלמה ממושך".
ד"ר ישעיה מסביר כי קיימים גם טיפולים נוספים, בהם גלי רדיו שמטרתם לעודד ייצור קולגן וחידוש רקמות התמיכה בנרתיק, וכן טיפולים הורמונליים מקומיים. "במקרים קשים יותר, כאשר הטיפולים השמרניים אינם מספקים מענה, ניתן לשקול גם פתרון ניתוחי".
לנשים שמתביישות לדבר על בריחות שתן או נמנעות מפעילות גופנית בגלל התופעה, יש לד"ר ישעיה מסר ברור: "כמו שאני אומר למטופלות שלי לאורך השנים - הבושה עוצרת את החיים. הסירו את הבושה, תרקדו, תתאמנו ותדאגו לעצמכן. בריחת שתן ובעיות אחרות של גיל המעבר אינן גזירות גורל. נשים רבות חוות אי-נוחות באזור האינטימי במהלך חייהן, אבל אין סיבה להשלים עם המצב. הרפואה המודרנית מאפשרת כיום להחזיר את השליטה לגוף הנשי ביעילות, בדיסקרטיות ובמקרים רבים גם ללא צורך בניתוח".
"לא צריך להתרגל לחיות עם זה"
שני אברהם, פיזיותרפיסטית MBA-BioMed ו-BPT ומומחית בפציעות ספורט וברצפת אגן, מדגישה כי למרות שכיחותה של התופעה, אין סיבה לקבל אותה כחלק בלתי נמנע מהגיל.
"בריחת שתן אמנם שכיחה יותר בגיל מבוגר, אבל היא לא משהו שצריך לסבול ממנו בשקט", אומרת אברהם. "מדובר במצב רפואי מוכר שיש לו מגוון רחב של פתרונות יעילים. נכון שאנחנו רואות את התופעה יותר אצל נשים לאחר הריונות ולידות, ובמיוחד כאשר לכך מתווספים השינויים של גיל המעבר, אבל זה בשום אופן לא אומר שצריך להשלים עם המצב".
שני אברהםצילום: באדיבות מכבי תל אביבלדבריה, לפיזיותרפיה של רצפת האגן יש תפקיד מרכזי בטיפול, ובמקרים מסוימים היא אף יכולה לפתור את הבעיה לחלוטין. "פיזיותרפיה נועדה לחזק את מערכת השרירים התומכת של הגוף, וגם במקרה הזה היא יכולה לסייע בצורה משמעותית מאוד. במקרים קלים יותר הטיפול מתמקד בלמידה ובתרגול ממוקד של שרירי רצפת האגן. אנחנו מלמדות את המטופלת כיצד להפעיל את השרירים הנכונים בזמן אמת, כך שיוכלו להתמודד טוב יותר עם מצבי מאמץ כמו קפיצה, שיעול או עיטוש".
אברהם מדגישה כי לא בכל המקרים ניתן להסתפק בתרגול בלבד. "חשוב לדעת שיש גם מקרים מורכבים יותר, שבהם בריחת השתן נובעת מגורמים רפואיים נוספים. במצבים כאלה הטיפול היעיל ביותר יהיה לרוב שילוב בין רופא לפיזיותרפיסטית רצפת אגן, כדי לתת מענה מקיף ומדויק לשורש הבעיה".
גיל המעבר מלווה בשינויים הורמונליים שעשויים להגביר את הסיכון לבריחת שתן
(צילום: Shutterstock)
ומה הטעות הנפוצה ביותר שנשים עושות? לדבריה, התשובה קשורה פחות לרפואה ויותר לתחושת המבוכה. "הטעות הנפוצה והכואבת ביותר היא שהבושה מנהלת אותן. היא גורמת להן להסתתר, לסבול בשקט ולצמצם את מרחב החיים שלהן. נשים מפסיקות להתאמן, נמנעות מללכת לאירועים וחיות בחרדה מתמדת מפני דליפה".
במקום זאת, היא קוראת לנשים לפנות לקבלת עזרה מקצועית. "חשוב להבין שאין במה להתבייש. אני ממליצה לכל אישה שמזהה את עצמה בסיטואציה הזאת לא לחכות. פני בהקדם לייעוץ מקצועי - דרך הקופה או באופן פרטי - אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן. זהו צעד ראשון בדרך לשיפור משמעותי של איכות החיים".
