לורי ספיץ’ עישנה במשך שנים ולעיתים דילגה על נטילת התרופות ללחץ הדם שלה, אבל היא מעולם לא חשבה שתעבור התקף לב. "האפשרות פשוט לא נקלטה אצלי", סיפרה ספיץ' בת ה-64 מממפיס, טנסי, שעברה שני התקפי לב בהפרש של 13 שנה בריאיון שהעניקה לסוכנות הידיעות AP. וספיץ' רחוקה מלהיות לבד. יותר מ-60 מיליון נשים בארצות הברית חיות עם מחלות לב וכלי דם - קבוצה הכוללת מחלת לב, שבץ, אי-ספיקת לב ופרפור פרוזדורים - עובדה המעוררת מעט פליאה נוכח המיתוס הרווח שהתקפי לב פוגעים בעיקר בגברים. והנתונים אינם משקרים - בארה"ב אחת מכל חמש נשים מתה מדי שנה ממחלת לב וכלי דם, 37 אלף מהן מהתקפי לב.
“מחלות לב וכלי דם הן הרוצחת מספר אחת של נשים. זה יגיע אלייך או למישהי שאת מכירה", אמרה ד"ר שרונה הייז, קרדיולוגית במאיו קליניק ברוצ’סטר, מינסוטה ל-AP. "חשוב לדעת מה לעשות אם יש לך תסמינים של התקף לב ולפעול". במקביל לסיפור האישי ולנתונים הרחבים גם עדויות מחקריות תומכות בעובדה שרבות מסרבות להפנים. אמנם מחקרים קודמים הראו כי הצטברות פלאק בעורקים של נשים פחות שכיחה בהשוואה לגברים, אך מחקר חדש שפורסם ב-Circulation: Cardiovascular Imaging, כתב העת של איגוד הלב האמריקני, מצא כי כמות נמוכה יותר של פלאק בעורקים אינה בהכרח מגינה על נשים מפני אירועים לבביים בהשוואה לגברים.
המחקר התבסס על נתונים של 4,267 נשים וגברים בני כ-60 בממוצע, מחציתם נשים שגויסו ממחקר גדול שנערך ב-193 מרכזים רפואיים בארצות הברית וקנדה. כולם פנו לרופאים בשל כאבים מתמשכים בחזה, אך לא אובחנו בעבר עם מחלת עורקים כלילית. במסגרת המחקר הם עברו בדיקת CT מיוחדת של עורקי הלב, שאפשרה לרופאים להעריך את כמות הפלאק בעורקים, והחוקרים עקבו אחר מצבם במשך כשנתיים כדי לראות מי מהם יפתח אירוע לבבי.
הממצאים הראו כי 55% מהנשים נשאו פלאק בעורקים הכליליים לעומת 75% מהגברים. נפח הרובד הטרשתי הממוצע אצל נשים היה נמוך משמעותית – כ-78 יחידות נפח לעומת 156 אצל גברים. עם זאת, למרות כמות הפלאק הנמוכה יותר, שיעור האירועים המשולב - מוות מכל סיבה, התקף לב לא קטלני או אשפוז בשל כאבים בחזה — היה דומה בין המינים: 2.3% בקרב נשים לעומת 3.4% בקרב גברים. בנוסף נמצא כי בכל הנוגע לעומס הפלאק הכולל, הסיכון אצל נשים החל לעלות כבר כאשר עומס הפלאק הגיע ל-20%, בעוד שאצל גברים העלייה החלה ב-28%. ככל שעומס הפלאק גדל, הסיכון עלה בצורה חדה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים.
ד"ר אלה גלעדי, קרדיולוגית: "נשים עם גורמי סיכון למחלות לב לא מודעות לדרגת הסיכון שלהן, וגם כשיש איזשהו שינוי במצבן הן לא פונות לקבל טיפול ואפילו נוטות להמעיט בסיכון ללקות במחלת לב. הן מתעלמות מהסימפטומים. ניתן לראות כי בעשור האחרון חלה עלייה בשכיחות של מחלות לב בקרב נשים, ואפילו גיל הופעת המחלה יורד"
"הממצאים שלנו מדגישים שנשים אינן 'מוגנות' מאירועים כליליים למרות שיש להן נפחי פלאק נמוכים יותר", אמר החוקר הבכיר ד"ר בורק פולדינה, עוזר פרופסור לרדיולוגיה בבית הספר לרפואה של הרווארד. "מכיוון שלנשים יש עורקים כליליים קטנים יותר, כמות קטנה של פלאק יכולה להשפיע יותר. עליות מתונות בעומס הפלאק נראות כבעלות סיכון לא פרופורציונלי אצל נשים, מה שמרמז שההגדרות הסטנדרטיות של סיכון גבוה עשויות להמעיט בהערכת הסיכון אצל נשים".
ד"ר סטייסי רוזן, נשיאת איגוד הלב האמריקני ומנהלת מכון Katz לבריאות האישה אמרה כי מדובר בדוגמה נוספת לחשיבות ההכרה בכך שמחלות לב משפיעות על נשים וגברים באופן שונה, וכי קיימים הבדלים ביולוגיים בסיסיים שמשפיעים על גורמי הסיכון, התסמינים והתגובה לטיפול. על פי נתוני איגוד הלב האמריקני לשנת 2026, מחלות לב וכלי דם היו סיבת המוות של 433,254 נשים בכל הגילים - 47.3% מכלל מקרי המוות ממחלות לב וכלי דם.
לצד נתוני המחקר, הרופאים מדגישים את חשיבות הזיהוי המוקדם של תסמינים. בעוד רבים מדמיינים התקף לב כאירוע דרמטי, ד"ר הייז אומרת כי "זה כנראה לא יהיה אחד מאותם התקפי לב 'הוליוודיים'". כלומר, כאב או אי-נוחות בחזה הם תסמין שכיח, אך אינם היחידים. “מה ששונה אצל נשים הוא שהן נוטות יותר מגברים לחוות גם תסמינים נוספים", אמרה רוזן. התסמינים עשויים לכלול כאבי גב, קוצר נשימה, הזעה קרה, עייפות, בחילה, סחרחורת, תחושת חרדה, כאב בלסת ועקצוץ באצבעות. לעיתים, כך לפי הייז, נשים מתארות שהתסמין "התחזק ונחלש מעט עם הזמן, אך הייתה הרגשה ש"משהו לא בסדר".
אם יש אפילו סיכוי קטן שמדובר בהתקף לב, מדגישים הרופאים, יש להזעיק עזרה מיידית. "גם אם יש ספק, זה הזמן להתקשר למוקד החירום,” אמרה רוזן, והוסיפה כי עדיף לנטות לצד של דאגה יתרה מאשר להמעיט בחשיבות של מצב שעלול להיות רציני. כל עיכוב בקבלת הטיפול הנכון עלול להיות מזיק ואף קטלני.
הניסיון של ספיץ’ מדגים זאת. בהתקף הלב הראשון שלה, ביום ראשון של חג הפסחא בשנת 2005, היא התעוררה עם לחץ חזק בחזה, בחילה וכאב שהקרין לזרועותיה. "בחרתי להתעלם מהסימנים באותו יום כי הייתי בהלם מוחלט", סיפרה. היא הלכה למיסה, לארוחה משפחתית ולעבודה למחרת, ורק בהפצרת רופאה פנתה לחדר המיון, שם הושתלו לה שישה סטנטים והיא אושפזה לשבוע. בהתקף השני פעלה מהר יותר: הקרדיולוג מצא חסימה כמעט מלאה בעורק המרכזי של הלב והחדיר סטנט נוסף. כיום היא שומרת על לחץ הדם תחת שליטה, לא עישנה יותר משני עשורים ומתעמלת כמעט מדי יום. "יכולתי להצדיק את המעשים שלי מתוך הכחשה, אבל זה כן פוגע בך. זה יכול להרוג אותך" אמרה.
הפער במודעות: כשנשים מתעלמות מהסימנים
אבל הנתונים והמחקרים אינם נשארים רק בגבולות ארצות הברית. גם בישראל רופאים מדווחים על פערים דומים בזיהוי תסמינים, במודעות ובפנייה לקבלת טיפול. למרות ההתקדמות ברפואה הקרדיולוגית, נדמה כי בקרב נשים עדיין קיימת נטייה להמעיט בחשיבות סימנים מוקדמים, ולעיתים גם הסביבה הקרובה אינה מזהה שמדובר באירוע לבבי. כדי להבין כיצד נראית התמונה מהשטח, ומה באמת קורה בחדרי המיון ובמרפאות הקרדיולוגיות, פנינו לד"ר אלה גלעדי, מומחית ברפואה פנימית וקרדיולוגיה במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית.
ד"ר אלה גלעדיצילום: ענבל איל"בהחלט רואים שיש פחות מודעות אצל נשים", היא אומרת, "מחקרים מצאו שנשים עם גורמי סיכון למחלות לב לא מודעות לדרגת הסיכון שלהן, וגם כשיש איזשהו שינוי במצבן הן לא פונות לקבל טיפול ואפילו קצת נוטות להמעיט בסיכון ללקות במחלת לב. נשים יותר מתעלמות מהסימפטומים וחושבות שזה יחלוף לבד, אבל זה לא כך. ניתן לראות כי בעשור האחרון חלה עלייה בשכיחות של מחלות לב בקרב נשים, ואפילו גיל הופעת המחלה יורד".
ד"ר אלה גלעדי: "הסיטואציה הזו גורמת לעיכוב בפנייה לעזרה רפואית ולעיכוב באבחנה של אוטם שריר הלב. זה משפיע לרעה על תוצאות הטיפול וגם הפרוגנוזה פחות טובה ביחס לזו של גברים, שגם הם נוטים יותר להגיע יותר מוקדם למערכות הרפואיות ולקבל אבחנה וטיפול בזמן"
הפער במודעות אינו מתבטא רק בהערכת הסיכון, אלא גם באופן שבו התסמינים עצמם נחווים ומפורשים. "הרבה נשים יכולות להתלונן על כאבים בחזה, אך עם זאת יש שיעור לא מבוטל של מטופלות שמרגישות סימפטומים אחרים, אפילו קצת יותר מתונים, ולכן נוטות אולי להתעלם או לחשוב שמדובר בסימפטומים לא קרדיאליים. תסמינים כמו קוצר נשימה, כאבים בגב, בידיים ובלסת, סחרחורת, בחילות – לא סימפטומים קלאסיים. היו לי כמה מטופלות שהתלוננו על כאבי בטן עליונה וחשבו שהם נובעים ממקור של גסטרו. זה עשוי להטעות".
כאן למעשה, מתעוררת הבעיה הגדולה. "הסיטואציה הזו גורמת לעיכוב בפנייה לעזרה רפואית ולעיכוב באבחנה של אוטם שריר הלב. אנחנו באמת רואים את ההשפעה של הפנייה המאוחרת לטיפול ולקבלת בירור", אומרת ד"ר גלעדי. "זה משפיע לרעה על תוצאות הטיפול וגם הפרוגנוזה פחות טובה ביחס לזו של גברים, שגם הם נוטים יותר להגיע יותר מוקדם למערכות הרפואיות ולקבל אבחנה וטיפול בזמן".
העלייה בשכיחות אינה מקרית, והיא משקפת הצטברות של שינויים באורח החיים ובפרופיל גורמי הסיכון בשנים האחרונות. "זה יכול להיות מוסבר מהרבה תובנות כגון אורח חיים מערבי שהוא מאוד רווח, חוסר בפעילות גופנית, תזונה לא בריאה, השמנה – וגם עלייה בגורמי סיכון כמו עישון, לחץ דם, סוכרת", מפרטת ד"ר גלעדי. בנוסף, "ההשפעה הביולוגית של הורמונים אצל נשים או התייצגויות שקורות בהיריון או סיבוכים של היריון ולידה", היא מוסיפה.
גורמים אלו מסבירים גם את ממצאי המחקר של איגוד הלב האמריקני. "במאמר, ממה שדווח, כמות הפלאק, הרובד הטרשתי בעורק אצל נשים, התגלתה כנמוכה יותר, אבל זה לא היה שקול לסיכון נמוך לאירועים לבביים. אנחנו לא מסתמכים רק על אחוז ההיצרות בעורק אצל נשים. מה שמשחק תפקיד מאוד דומיננטי זה תפקוד מיקרו-וסקולרי – תפקוד של כלי דם קטנים", היא מסבירה.
"אצל נשים בסיכון למחלות לב יש תפקוד לא תקין של מערכת כלי הדם המיקרו-וסקולרית עם מרכיב דלקתי פעיל שיחד עם גורמי סיכון מסורתיים וגם ייחודיים לנשים כמו היריון, גיל המעבר והשפעת הורמונים, עלול לגרום לאירועים לבביים. מסיבה זו גודל הפלאק הוא לא בהכרח שווה ערך, הוא לא מנבא סיכון נמוך יותר לאירועים אצל נשים".
אך לאחר שלב הזיהוי והאבחון, עולה השאלה המעשית ביותר: כיצד מטפלים – והאם יש הבדל בגישה הטיפולית כאשר מדובר בנשים. "אם מדובר באוטם שריר הלב שנובע מחסימה של אחד העורקים הכליליים שמספקים דם ללב, הטיפול עצמו יכלול צנתור כדי להדגים את העורק ולפתוח את החסימה באמצעות תומכן (סטנט)", מפרטת ד"ר גלעדי.
"מטופלים ומטופלות אחרי אוטם הם בסיכון גבוה לאירועים חוזרים, ולכן אנחנו מדגישים את החשיבות של מניעה וטיפול בגורמי סיכון ושל שמירה על אורח חיים והרגלים בריאים, פעילות גופנית סדירה ותזונה. אנחנו גם מפנים את כל המטופלים והמטופלות, בדגש על המטופלות כי יש היענות נמוכה יותר לשיקום לב בקרב נשים, לתוכניות שיקום לב. יש לנו בבית החולים מכון שיקום לב שנחשב היום כעמוד תווך בטיפול הקרדיולוגי".
היא מסכמת: "מדובר בהתערבות שמשלימה באופן משמעותי את הטיפול הרפואי, מעבר לתרופות ולצנתור. במסגרת שיקום הלב המטופלים מקבלים השגחה צמודה וליווי, במטרה לאזן את גורמי הסיכון ולהפחית את הסיכון לאירועים חוזרים. הוכח קלינית שהתערבות זו מפחיתה אשפוזים, מפחיתה תמותה וגם משפרת את היכולת התפקודית של נשים וגברים. עם זאת, גם לשיקום לב עצמו יש פחות מודעות היום ואנחנו עובדים להנגיש אותו בשלב מוקדם באשפוז ולהפנות אלינו גברים ונשים באופן יזום גם מהקהילה לביצוע שיקום לב".
המידע הראשוני לכתבה זו התקבל ממערכת ניתוח החדשות של חברת Alchemiq
