קפה "טייק-אוויי" הוא חלק משגרת הבוקר של רבים מאיתנו. אבל מחקר חדש מעלה שכאשר משקה חם נמזג לכוס חד-פעמית שמכילה פלסטיק - לרוב, כוס חד-פעמית עם ציפוי פלסטיק פנימי - עלולים להשתחרר לתוך הקפה אלפי חלקיקי מיקרופלסטיק, בעיקר בגלל החום. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Journal of Hazardous Materials: Plastics, שבו נבחנה התופעה באופן שיטתי ומעמיק.
מיקרופלסטיק הם שברי פלסטיק זעירים, שגודלם נע בין כ-1 מיקרומטר - קטן כמו גרגר אבק - ועד 5 מילימטרים, בערך בגודל של שומשום. הם יכולים להיווצר כאשר מוצרי פלסטיק גדולים מתפרקים, או להשתחרר ישירות ממוצרים במהלך שימוש יומיומי.
כיום אין ראיות חד-משמעיות לגבי כמה מיקרופלסטיק נשאר בגוף האדם, בין השאר משום שמדידות כאלה רגישות מאוד לזיהומים וקשות לביצוע. גם ההשלכות הבריאותיות לטווח הארוך עדיין נבחנות. לפי חוקרים בתחום, נדרשים מחקרים נוספים, ובינתיים כדאי להיות מודעים למקורות אפשריים של חשיפה בחיי היומיום.
במאמר המדעי עצמו ציינו החוקרים כי מצטברות עדויות לכך שמיקרופלסטיק המשתחרר ממכלי מזון ומשקאות עלול להיבלע על-ידי בני אדם. ברחבי העולם נעשה שימוש בכ-500 מיליארד כוסות חד-פעמיות מדי שנה, כך לפי נתונים שפורסמו ב-ScienceAlert.
ד"ר נירית לב, מנהלת המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית ויו"ר החברה הישראלית לכאבי ראש, מסבירה שחשיפה למיקרופלסטיק כמעט בלתי נמנעת: "אחד ממקורות החשיפה המרכזיים למיקרופלסטיק הוא האכילה והשתייה. אנחנו נחשפים למיקרופלסטיק ולננופלסטיק כל הזמן, ואת עצם החדירה שלהם לגוף כנראה שלא ניתן יהיה למנוע לחלוטין. עם זאת, אפשר לנסות להפחית את החשיפה ולהגן על עצמנו בעיקר במקומות שבהם היא משמעותית במיוחד. בשלב זה אין עדיין עדויות מחקריות חותכות להשפעה בריאותית ישירה, אך כן ידוע שהחלקיקים הללו מצטברים בגוף - ואף מצטברים ברקמות שקשורות לתחלואה".
ד"ר נירית לבצילום: חן גליליכך למשל, במחקרים שנעשו בקרב אנשים שעברו ניתוחים בכלי הדם בעורקי הצוואר נמצא כי אצל מי שנמדדה כמות גבוהה יותר של מיקרופלסטיק בדפנות כלי הדם, נצפו יותר אירועים מוחיים. "מדובר בממצאים שמעוררים דאגה, גם אם הקשר הסיבתי עדיין נבחן", אומרת ד"ר לב.
כמה כוסות צורכים - ולמה זה חשוב?
במחקר המדעי שילבו החוקרים שתי שיטות מחקר: מטא-אנליזה של 30 מחקרים קודמים, שכללה 237 תצפיות על שחרור מיקרופלסטיק ממוצרי פלסטיק בתנאי טמפרטורה שונים, וניסוי מעשי שבחן כוסות נפוצות בשוק האוסטרלי - כוסות פלסטיק העשויות פוליאתילן (PE) לעומת כוסות נייר עם ציפוי פנימי מפוליאתילן. פוליאתילן הוא אחד מסוגי הפלסטיק הנפוצים ביותר, ומשמש בין היתר לייצור כוסות חד-פעמיות, שקיות, בקבוקים וציפויים פנימיים של אריזות מזון ומשקאות.
הממצא המרכזי של המטא-אנליזה היה ברור: ככל שטמפרטורת הנוזל עולה, כך בדרך כלל עולה גם שחרור המיקרופלסטיק, בפלסטיקים נפוצים כמו פוליאתילן, פוליאתילן טרפתלאט, פוליפרופילן ופוליסטירן. במחקרים שנסקרו נמדדו כמויות שנעו ממאות ועד יותר מ-8 מיליון חלקיקים לליטר, בהתאם לסוג החומר ולשיטת המחקר.
לעומת זאת, משך הזמן שבו הנוזל נמצא בכוס – זמן ה"השרייה" – לא נמצא כגורם עקבי המשפיע על שחרור מיקרופלסטיק. זה לא מאוד משנה כמה זמן הקפה עומד בכוס, ויותר משנה עד כמה הוא חם ברגע שהוא בא במגע עם הפלסטיק. בהתאם לכך צוין בנקודות העיקריות של המאמר כי שחרור המיקרופלסטיק מתרחש בעיקר בתוך 60 דקות ממגע עם מוצרי פוליאתילן, כאשר הטמפרטורה גבוהה מ-30 מעלות.
"מהמחקר העולה שככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך משתחררים יותר חלקיקי פלסטיק אל תוך המזון או המשקה", מסבירה ד"ר לב. "לכן, ככל הנראה אחסון מזון בתוך פלסטיק בקירור או בהקפאה מסוכן פחות לעומת חימום במיקרוגל, או הכנסת מזון ושתייה חמים לכלי פלסטיק".
ההבדל בין כוס פלסטיק לכוס נייר
בניסוי המעשי השוו החוקרים בין שני סוגי כוסות בטמפרטורות של 5 מעלות (משקה קר) ו-60 מעלות (משקה חם). בשני המקרים נמצאה פליטה של מיקרופלסטיק, אך בהיקפים שונים. לפי המאמר, כוסות נייר המצופות בפוליאתילן שחררו פחות מיקרופלסטיק מכוסות פלסטיק מלאות מפוליאתילן, הן בטמפרטורה נמוכה והן בטמפרטורה גבוהה. בכוסות הפלסטיק המלאות, העלאת הטמפרטורה מ-5 ל-60 מעלות העלתה את שחרור המיקרופלסטיק בכ-32.7%, מגמה שלא נצפתה באותה עוצמה בכוסות הנייר המצופות.
החוקרים הציגו גם הערכת חשיפה המבוססת על צריכה יומית של 300 מ"ל: שימוש יומי בכוס פלסטיק מפוליאתילן עשוי להוביל לבליעה של כ-363 אלף חלקיקי מיקרופלסטיק בשנה, לעומת כ-244 אלף חלקיקים בשנה בשימוש בכוס נייר מצופה פוליאתילן.
כאן נכנסת לתמונה הבדיקה המיקרוסקופית: החוקרים בחנו את המשטחים הפנימיים של הכוסות וגילו שכוסות הפלסטיק המלאות מפוליאתילן היו מחוספסות יותר, עם מבנה שמתואר כ"פסגות ועמקים", בהשוואה לכוסות הנייר המצופות. במאמר מוסבר כי חום עלול לרכך את הפלסטיק ולגרום לו להתרחב ולהתכווץ, תהליך שיוצר אי-סדירויות נוספות בפני השטח ומקל על התנתקות חלקיקים אל תוך הנוזל. ככל הנראה, השילוב בין חספוס פני השטח לבין חום גבוה "מאיץ" את תהליך ההתפוררות של הפלסטיק.
2 צפייה בגלריה
מיקרופלסטיק הם שברי פלסטיק זעירים שעלולים להיבלע דרך מזון ומשקאות ולהיספג בגוף
(צילום: Shutterstock)
השפעת החום על הפלסטיק
החוקרים ציינו במאמר כי העלאת הטמפרטורה לא השפיעה באופן משמעותי על המבנה הכימי של הפלסטיק שנבדק, ובבדיקות מעבדה לא נצפתה השפעה מהותית על עוצמת הקבוצות הפונקציונליות. עוד נכתב כי ככלל, לטמפרטורה היה תפקיד מוגבל בלבד בשינוי הקבוצות הפונקציונליות שנבדקו.
עם זאת, המחברים מדגישים הסתייגות חשובה: גם אם בבדיקות הללו לא נצפה שינוי כימי משמעותי, ייתכן שתהליכים אחרים – כמו דליפה של תוספים כימיים מהפלסטיק - מתרחשים במקביל, אך אלה לא היו מוקד המדידה בניסוי.
עוד מציינים החוקרים כי הניסוי בוצע באמצעות מים מזוקקים, במטרה לבודד את השפעת הטמפרטורה, אך שיטה זו עשויה שלא לשקף באופן מלא תנאי שימוש אמיתיים. משקאות כמו קפה חומצי או חלב שומני, למשל, עשויים להשפיע אחרת על שחרור מיקרופלסטיק בשל הבדלים ברמת החומציות (pH), בשל הבדלים במתח הפנים של הנוזל ובמאפיינים כימיים נוספים של המשקה.
"אם כבר שותים בכלים חד-פעמיים, עדיף לבחור בכוס נייר ולהימנע ככל האפשר ממשקאות חמים", מסכמת ד"ר לב. "בכל מקרה, ההמלצה הטובה ביותר היא להשתמש בכוסות רב-פעמיות מזכוכית או מחרסינה". אם בכל זאת נעשה שימוש בכוס חד-פעמית, ממצאי המחקר מצביעים על כך שכוסות נייר המצופות בשכבת פלסטיק משחררות לרוב פחות חלקיקי מיקרופלסטיק לעומת כוסות העשויות לגמרי מפלסטיק.
המידע הראשוני התקבל ממערכת ניתוח החדשות של חברת Alchemiq
