"אני לא אתן למחלה הזו להגדיר אותי ואת מי שאני. אני קודם כל אישה ואמא, אחרי זה מנהלת תחום החדשנות ומערכות המידע של קופת חולים מאוחדת, ורק בסוף גם חולת סרטן. החלטתי שאעביר מסר שאפשר לנהל את המחלה ולהמשיך בשגרת החיים".
בראש מורם סיפרה קטי בר שלום בריאיון ל-ynet לפני כשנה וחצי על התמודדותה עם מחלת הסרטן. בסוף החודש שעבר הלכה לעולמה בגיל 51 לאחר מאבק ממושך – מותירה אחריה שלושה ילדים, בעל, משפחה קרובה, קהילת עובדים שנשאה אליה עיניים, וחותם מקצועי וערכי. במשך קרוב לארבע שנים היא המשיכה לעבוד, לנהל (גם כשנאלצה להגיע לישיבות עם אינפוזיית כימו), לאהוב ולחלום – כשברקע גופה נאבק. צפו בריאיון המלא מהשנה שעברה:
קטי בר שלום ז"ל סיפרה על הגילוי ועל ההתמודדות
(צילום: חגי דקל)
"מאז הגילוי היא החליטה שהמחלה לא תגדיר אותה", מספר בעלה טיראן. "ולכן כל מה שהוביל אותה לאורך השנים היה לחיות לצידה – וללמוד לנהל אותה כמה שיותר מהר. מבחינתה, היא הייתה כמו עוד אחד מהפרויקטים שהיא הובילה".
המציאות אמנם הייתה מורכבת, אך בר שלום נשארה נאמנה לבחירתה להמשיך בחיים. "סרטן הוא משהו בלתי צפוי. אתה יכול ללכת לטיפולים, להקרנות, לניתוחים – אבל למחלה יש חיים משלה, רצונות משלה, ולפעמים גם מציאות משלה. היו לאורך השנים לא מעט שיבושים", מוסיף טיראן, "אך לאורך כל הדרך היא פשוט חיה את החיים וניסתה כמה שיותר למצות כל יום – עם חיוך, עם אנרגיה חיובית. זה מה שהוביל אותה – ממש עד הסוף".
ואכן, לצד המחלה – ואולי דווקא בגללה – הייתה נחושה קטי לשמור על עוגן של שגרה בבית. גם כשהכוחות דעכו, היא ניסתה להמשיך לתפקד כאמא, כבת זוג, כאדם שלם.
"גם אני כבן זוג הייתי שם כמה שיותר בשבילה כדי לעזור לה להגשים את ההחלטה הזאת", מספר טיראן. "הילדים היו קטנים כשרק גילינו על המחלה, אז לא עירבנו אותם בכל הפרטים והתהליכים שבחלקם היו קריטיים, כמו ניתוחים מורכבים עם החלמה ארוכה. אבל הם כן נחשפו לחיים לצד המחלה ובחלק מהזמן לבתי חולים וגם להחלמות כאן בבית. לא תמיד זה היה קל עם הילדים, אבל גם איתם היא ניסתה להיות כמה שיותר היא ולהתנהל בכמה שיותר שגרה".
בין כאב לחיבוק
דין בן ה-18, בנה הבכור של קטי, היה נער צעיר כשהתבשר לראשונה שאימו מתמודדת עם בעיה רפואית. "היא לא אמרה סרטן", הוא מספר. "בהתחלה היא רק אמרה שיש לה משהו בבטן. היא עשתה את זה מאוד אינטימי", הוא נזכר ומוסיף: "היה לה חשוב שנדע שהיא מתמודדת עם משהו שהוא לא צחוק, אבל היא לא פתחה בפנינו את התמונה המלאה. היא לא השתמשה בכלל במילה 'סרטן'".
הבן דין: "לפני חודשיים. אמא – עם כל הכאבים שלה – פשוט באה וחיבקה את אבא שלי. היא רק עמדה שם וחיבקה אותו. הייתי בשוק כי מאז שהיא חלתה, לא ראיתי אותם מראים זוגיות, שום דבר כזה, ופתאום לראות את זה – זה היה מאוד חזק. היו לי דמעות כשזה קרה"
את האמת המלאה, הוא אומר, פגשו רק שנתיים אחר כך. "אני מניח שהיה לה קשה לשתף אותנו, כי היא רצתה לשמור עלינו. היא ואבא שלי היו בזה בהתחלה, ורק אחרי שנתיים הבנו שזה מתחיל להיות רציני – שיש לה סרטן. מאותו רגע הבנו שאנחנו בזה כמשפחה. היינו איתה וטיפלנו בה. אתה מנסה לעזור במה שאפשר, לתרום איפה שאתה יכול, כי לא הרבה דברים עוזרים – ומה שכן עזר, זה שהיינו שם בשבילה, שתמכנו בה, והיינו ביחד. השנתיים האחרונות היו עם הרבה עליות וירידות. היו תקופות שהיא נורא סבלה".
כשהוא נשאל איך אימו הצליחה להישאר שם בשבילו גם כשהיה לה קשה, עונה דין תשובה אחרת לגמרי. מבחינתו, לא היא הייתה שם בשבילו – אלא הוא שניסה להיות שם בשבילה.
7 צפייה בגלריה
"אני לא אתן למחלה הזו להגדיר אותי ואת מי שאני". קטי בר שלום ז"ל
(צילום: דוברות מאוחדת)
7 צפייה בגלריה
"ברגעים הכי קשים – כשצריך להיפרד מהילדים שלה, מהחברים שלה, מהמשפחה שלה – דווקא אז היא הייתה הכי חזקה". משפחת בר שלום מימין לשמאל: קטי, גל, דין, טום והאבא טיראן
(צילום: מתוך האלבום המשפחתי )
"הייתי חוזר הביתה, נכנס לחדר שלי לעשות שיעורים, והיא הייתה בוכה – ואתה לא יודע מה לעשות, כי שום דבר לא יכול לעזור", הוא מספר בכנות, "כואב לה, ואתה מנסה לטפל בה – להכין לה תה, לשים לה כריות חמות, פשוט להיות שם כמה שיותר, כדי שתסבול פחות.
"אבל האמת היא שאתה לא באמת יכול לכאוב איתה", הוא מוסיף, "אתה רק שומע אותה בוכה מהחדר שלך. זו ההרגשה. ולאט-לאט אתה מבין שאתה צריך פשוט לעשות את מה שצריך. להמשיך להיות שם בשבילה, לתמוך בה. לעשות את הדבר הנכון לרגע. ואיפה שרק אפשר לעזור, אתה עוזר".
יש זיכרון שאתה חוזר אליו הרבה?
"האמת שכן. זה היה לפני חודשיים. אני זוכר שזה היה ממש מאוחר בלילה, ואמא – עם כל הכאבים שלה – פשוט באה וחיבקה את אבא שלי. היא רק עמדה שם וחיבקה אותו. הייתי בשוק כי מאז שהיא חלתה, לא ראיתי אותם מראים זוגיות, שום דבר כזה, ופתאום לראות את זה – זה היה מאוד חזק. היו לי דמעות כשזה קרה.
"גם אבא שלי תמיד היה שם בשבילה, במיוחד כשידע שהיא הולכת. וזה היה מאוד מרגש לראות את זה. ויש גם הזיכרון שנפרדתי ממנה – גם ברגעים הכי אחרונים של החיים שלה, ברגעים הכי קשים – כשצריך להיפרד מהילדים שלה, מהחברים שלה, מהמשפחה שלה – דווקא אז היא הייתה הכי חזקה".
7 צפייה בגלריה
"היא לא הראתה שום פחד. הייתה מאוד קרת רוח, שלטה בסיטואציה". מימין לשמאל: גל, קטי, טום, דין וטיראן
(צילום: מתוך האלבום המשפחתי )
אמא עד הרגע האחרון
בשבועות האחרונים לחייה, כשגופה הלך ונחלש, קטי התחילה לקבל את מה שנראה היה בלתי אפשרי: את העובדה שהפרידה מתקרבת. כמו כל מה שעשתה בחייה – גם את הרגעים האחרונים ניהלה במלוא האצילות.
"לאורך כל השנים, לא משנה מה היא עברה, גם בניתוחים המורכבים וההחלמות הלא פשוטות והארוכות – תמיד הייתה תקווה", מספר טיראן, "ברגע שאתה מקבל את הבשורה על מחלת הסרטן, אתה שומע על המון סיפורים, חלק מהם גם סיפורי הצלחה וניצחונות. באיזשהו מקום זה נוטע תקווה גדולה, וזה מה שהוביל אותנו – גם אותה, וגם אותנו כמשפחה.
"בתקופה האחרונה, לקראת הסוף, ממש בשבועיים-שלושה האחרונים, כשהתבשרנו שהטיפולים לא עוזרים – רק אז באמת הבנו שאנחנו מתקרבים לפרידה, וניסינו למצוא את הדרכים הכי נכונות כדי להקל עליה בשלב ההוא, ולמצוא את הדרך – כמה שזה מוזר להגיד – הכי קלה לעבור את התקופה הזאת".
דין גם מלא הערצה לתעצומות הנפש שהפגינה אימו בחודשיה האחרונים. "היא לא הראתה שום פחד. הייתה מאוד קרת רוח, שלטה בסיטואציה, עם איתנות גדולה", הוא אומר. "היו לה כוחות נפשיים אדירים. היא דיברה איתנו, אמרה לנו את כל הדברים שהיה לה חשוב להגיד. היא סידרה את זה לעצמה בראש – היו לה נקודות. בהתחלה היא ניסתה לצלם לנו סרטונים, והיא לא הצליחה. אבל בסוף זכינו לשמוע ממנה הכול פנים אל פנים".
איך התנהלה שיחת הפרידה ביניכם?
"שאלתי אותה שאלות על אירועים ודברים שיהיו בחיים שלי – שהיא לא תהיה בהם. היה לי חשוב לדעת. דברים חשובים, בסיסיים. שאלתי אותה שאלות מאוד קשות – על העתיד שלי, של האחים שלי, של המשפחה. מה חשוב לה, מה היא רוצה להגיד, מה היא רוצה להשאיר לנו – מין טיפים כאלה לחיים – כשהיא לא תהיה שם. זה קשה לשאול את זה, כשאתה כל כך קרוב לאמא שלך, שהיא הולכת, והיא דווקא הכי שלטה בסיטואציה. ענתה בצורה מדהימה. זה לא הפחיד או הרתיע אותה. היא פשוט ענתה".
7 צפייה בגלריה
מנכ"ל מאוחדת, עוזי ביתן: "השאירה מורשת מפוארת במאוחדת שתמשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות". קטי בר שלום ז"ל
(צילום: מאוחדת)
לנהל גם את הסרטן
עבור רבים במקום עבודתה בקופת חולים מאוחדת, קטי בר שלום לא הייתה רק מנהלת. היא הובילה והייתה דמות מרכזית בתהליכי הפיתוח, קבלת ההחלטות והחזון הדיגיטלי של הקופה. כשהתמודדה עם הסרטן, המשיכה להגיע לישיבות, להוביל תהליכים ולדבר בשם הארגון בכנסים וראיונות. "היא הסתובבה במאוחדת ופיזרה סביבה אור וקסם אישי אין-סופיים", כתב עליה מנכ"ל מאוחדת עוזי ביתן בהספדו: "קטי היקרה והאהובה. השארת מורשת מפוארת במאוחדת שתמשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות".
אלי מזרחי ליווה את קטי לאורך שנים במאוחדת – תחילה כקולגה, ובהמשך כמנהל הישיר שלה. מעבר לחיבור המקצועי, נרקם ביניהם גם קשר חברי קרוב. "הקשר בינינו התחיל ממקום מקצועי לחלוטין", הוא מספר. "שנינו היינו מנהלים צעירים, עם ממשק עבודה די שגרתי. היא לא רק הייתה קולגה מוערכת, אלא חברה קרובה. הייתה בינינו הערכה מקצועית מאוד עמוקה – אבל גם הרבה מעבר לזה".
אלי מזרחי, קולגה: "רגע קשה היה הווטסאפ של הפרידה. כיאה לקטי, היא גם ניהלה את המוות שלה. היא מצאה את תעצומות הנפש להיפרד גם בהודעה, כשהיא ידעה שהיא מקבלת את טיפות המורפיום שמהן היא כבר לא תחזור להכרה. לא יודע אם יש מילה נשית ל'מענטש' – אבל זה מה שהיא עשתה. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה לומר ולמי"
"אתה יודע, בלוויה שלה ניגש אליי מישהו ואמר לי, 'זו הייתה לוויה ששמורה לשועי עולם – ולקטי'. אישה נדירה. ואני לא אומר את זה רק כי היא הייתה חברה שלי. אם היא לא הייתה נעצרת, היא הייתה מסיימת על הכיסא הכי גבוה שיכול להיות. והיא הייתה עושה את זה בדרך הכי אלגנטית שיש".
7 צפייה בגלריה
מנכ"ל מאוחדת עוזי ביתן על קטי בר שלום ז"ל: "הסתובבה במאוחדת ופיזרה סביבה אור וקסם אישי אין-סופיים"
( צילום: דוברות מאוחדת)
"עשתה פי עשרה מאנשים בריאים"
גם כשהתמודדה עם מחלה קשה, קטי לא הרשתה לעצמה להוריד הילוך. "אם הייתי מסתכל רק על העומס שהיא עבדה בו, העבודה מבחינתה קיבלה את מלוא תשומת הלב. היא הייתה עולה לזומים עם עירוי ביד, הולכת עם עמוד אינפוזיה בין המחלקות, לא מפספסת שום דבר. גם כשהייתה צריכה להיעדר, היא לא הרשתה לעצמה לפספס. עם אילוצים כמו שלה, כל אחד אחר היה עושה אולי עשירית. והיא? היא עשתה פי עשר ממה שאנשים בריאים עושים". בין היתר שימשה קטי שופטת בתחרות "יוזמת הבריאות המובילה" של פורום Reboot בשיתוף "ידיעות אחרונות" ו-ynet.
יש רגע אחד, מודה מזרחי, שקשה לו לשכוח. "זה היה הווטסאפ של הפרידה. כיאה לקטי, היא גם ניהלה את המוות שלה. היא מצאה את תעצומות הנפש להיפרד גם בהודעה, כשהיא ידעה שהיא מקבלת את טיפות המורפיום שמהן היא כבר לא תחזור להכרה – אז היא נפרדה. לא יודע אם יש מילה נשית ל'מענטש' – אבל זה מה שהיא עשתה. הייתה בתוכנית. ידעה בדיוק מה היא רוצה לומר ולמי".
לצד זאת גם הוא מציין את האופטימיות הלא נגמרת שייחדה אותה כל כך. "היו תמיד שיחות שהכנסנו אליהן אופטימיות – היא הייתה אופטימית בלתי נלאית. אבל במקביל, זו הייתה גם רכבת הרים רגשית: תוצאות טובות, תוצאות פחות טובות. אני זוכר את בדיקת ההדמיה ההיא שסימנה את ההמשך – שם הבנו כבר לאן זה הולך".
מה חשוב ללמוד ממנה?
"היא נאבקה במחלה שלוש וחצי שנים שבהן היא חיה", הוא אומר. "היא חיה לצד המחלה – המחלה לא ניהלה אותה, היא ניהלה את המחלה. נכון שבסוף היא הפסידה, כי לפעמים אי אפשר לנצח – וזה דבר אחד שאפשר ללמוד ממנה. היא תחסר לכל כך הרבה אנשים. באמת. והיא תחסר למאוחדת. היא הייתה חלק מהמשפחה שלנו והיא תמיד תהיה חלק מאיתנו. ננציח אותה. היא נגעה בכל אחד ואחד מאיתנו".
הצוואה – למצות את החיים
כשהסוף כבר היה ברור, קטי לא נפרדה במילים דרמטיות. היא לא השאירה מאחוריה רשימה של בקשות, לא ביקשה הבטחות, אפילו לא דיברה על מה שיהיה אחרי. היא פשוט המשיכה להיות מי שהייתה כל חייה: אישה שיודעת להנהיג בשקט.
"המורשת שלה היא למצות את החיים עד הסוף, לחיות וליהנות עם חיוך, להיות טובים כבני אדם וגם במה שאתה עושה", אומר טיראן. "היא לא ביקשה את זה, אבל אני חושב שזה מה שהיא הייתה רוצה. יש משפט שהיא כל הזמן הייתה אומרת – 'הקבצה א' – 95'. היא תמיד אמרה את זה עם חיוך. גם אנחנו כמשפחה, גם המנהלים והעובדים באגף, וגם היא כמובן חיה לפי הדבר הזה".
7 צפייה בגלריה
אלי מזרחי, קולגה במאוחדת: "הייתה חלק מהמשפחה שלנו והיא תמיד תהיה חלק מאיתנו". בתמונה: קטי הגיעה לישיבות עם אינפוזיית כימו
(צילום: דוברות מאוחדת)
איך היית רוצה שיזכרו אותה, לא כאשת מקצוע – אלא כאדם?
"אני אגיד כמה מילים", הוא אומר. "יפהפייה. מאושרת. מצוינת. אוהבת את החיים".
כשדין מתבקש לסכם מי הייתה אימו, הוא עוצר לרגע. איך בדיוק מתארים במילים בודדות את מי שהייתה בשבילו הכול. בסוף הוא בוחר במילים הפשוטות והמדויקות ביותר.
"היא הייתה מודל להערצה. כאישה, כאדם, כאמא. היא פשוט הייתה מדהימה בכל תחום שהיא הייתה בו. בן אדם ללמוד ממנו – על דרך חיים, על ערכים, על איך להסתכל על החיים. היא לא ויתרה, נלחמה עד הסוף. זה היה מאוד נוכח באישיות שלה. שהיא פייטרית. וזה אחד הדברים שראוי להעריץ וללמוד ממנו.
"היה לה חשוב שכל האנשים שהיו קרובים אליה ירגישו שהיא אוהבת אותם, ושהיא לא מצטערת על שום רגע. היא נלחמה על כל יום בידיעה שאולי זה היום האחרון – והיא עשתה הכול. אני שמח שהיא הייתה אמא שלי. היא הייתה האמא הכי טובה בעולם. זו זכות שהיו לנו את השנים האלה יחד. ואני אוהב אותה. אנחנו נאהב אותה תמיד".
פורסם לראשונה: 06:00, 16.05.25
