"הבת שלי גילתה תושיה. אני לא יודעת מה היה קורה אם היא לא הייתה מספיק ערנית", כך החל הפוסט שכתבה יהודית מרגלית מזוז, אם לשתי בנות. עוד היא כתבה - "אתמול בשעה 12:30 שוהם הלכה מהבית לכיוון הגן של אחותה. כשהיא הגיעה כמעט לסיום הרחוב, היא הבחינה ברכב שחסם לה את מעבר החציה.
"היא חשבה שאולי הוא סתם נעצר לרגע ופשוט עקפה אותו. לפתע היא מבינה שהוא מתחיל לנסוע אחריה לאט לאט. מדי פעם היא הציצה לכיוונו, ראתה שהוא עדיין נוסע אחריה לאט, ואפילו מנסה לפנות אליה. היא מיד הבינה שמשהו לא בסדר.
"כשהגיעה לסמטה היא החליטה לחתוך משם. 'לפה אין לו גישה, הוא יבין שנעלמתי וייסע', כך אמרה לעצמה. אך כנראה שהבחור שלנו כבר מנוסה, כנראה שהאזור מאוד מוכר לו, כי לצערי הרב הוא חיכה לה בצד השני של הסמטה. פה היא כבר הבינה שמשהו ממש לא בסדר".
קראו עוד:
כך ממשיך הפוסט שבו היא מספרת איך בתה בת ה-17 הסתתרה והגבר עדיין המתין לה, עד שבשלב מסוים היא יצאה מהמחבוא, עמדה מולו עם הטלפון כדי שיראה שהיא מצלמת את מספר הרכב שלו, ואז הוא ברח. לאחר מכן הנערה התקשרה לאמה והן הלכו להגיש תלונה במשטרה.

"מיד הבנתי שמשהו לא בסדר"

"כשהיא התקשרה בדיוק הייתי באמצע למידה למבחן גדול עם חברים. מיד זיהיתי בקולה חרדה והבנתי שמשהו לא בסדר", מספרת מזוז. "בזמן משבר אני קודם מתפקדת ורק אחר כך מאפשרת לעצמי 'להרגיש'".
יהודית מרגלית מזוזיהודית מרגלית מזוז
יהודית מרגלית מזוז. "הכי חשוב - תקשורת פתוחה עם הילדים"
(צילום: בנימין לפיד)
איך הגבת?
"בראש ובראשונה בררתי אם היא בסכנה מיידית, ברגע שהבנתי שהרכב נסע, נשמתי מעט, והתחלתי לתשאל אותה על מנת להבין מה הצורך שלה.
"הדבר שהיה לה הכי חשוב זה לא להגיע לבד לגן של אחותה, שנהג הרכב לא יפתיע אותה ביחד עם אחותה. היא לא אמרה את הדברים במפורש אך כשמקשבים טוב טוב לאדם שמדבר איתנו, מבינים שיש פער בין העמדה שלו, הדברים שהוא אומר כלפי חוץ, לבין הצורך שלו. נשארתי איתה על הקו שתרגיש מוגנת, ובטלפון אחר הקפצתי חברה שתהיה איתה".
איך הבת שלך החליטה לפעול באופן הזה? דיברתן על סיטואציות אפשריות כאלו בעבר?
"מה שהכי חשוב זה תקשורת פתוחה, הכלה ויצירת אמון בין הילד להורה. כשהבת שלי באה הביתה עם סיפור מסוים, ולא משנה באיזה נושא, יש פעמים שאני רק משקפת לה את הדברים ונותנת לה לבחור בעצמה את הדרך, ויהיו פעמים שאשאל עוד ועוד שאלות עד שהיא תגיע לתשובה שהכי טובה בעבורה.
"תמיד אציג לה את הדברים הטובים, המשמעותיים, החיוביים, ורק בסוף אומר ממה להיזהר ולמה. למשל לא אומר לה לא לדבר עם זרים, אלא - 'שימי לב אם מישהו פונה אלייך ומדבר איתך, באיזה סיטואציה את נמצאת, עם מי את, האם את מרגישה בטוחה לדבר איתו?' חשוב לי שהיא תתחבר לרגשות שלה ולאינסטינקטים שלה, וכך היא תיצור לעצמה את ההגנות שלה".

נערות מתמודדות עם הטרדות ברחוב

אחרי שעלה הפוסט מזוז קיבלה תגובות רבות מהורים - "הסיפור של הבת שלי זה רק קצה הקרחון", היא אומרת. "קיבלתי עשרות פניות של אמהות ואבות שסיפרו שהבנות שלהן חוות הטרדות ברחוב, בסופר, בבית הספר, כמעט בכל מקום.
"הם סיפרו שהם לא מדברים על זה, כי אין להם כוח למערכות. יש תחושה של הפקרות וחוסר אמון בממסד, ואת זה אני רוצה לשנות. כשאנחנו הגשנו תלונה במשטרה התגובה של החוקר הייתה - 'הוא נסע אחרייך אבל מה קרה? הוא פגע בך? לא קרה כלום'. ביקשתי ממנו שהתלונה לא תיכנס למגירה מחוסר עניין אלא שיבדקו כדי למנוע אסון.
"יצאתי משם והבנתי שאני חייבת לעשות משהו. שלחתי פרטים לכל קבוצות הווטסאפ באזור וקניתי לבת שלי גז מדמיע".
מסר להורים?
"הפחד יכול לשתק אותנו, ובאותה מידה יכול לגרום לנו להיות זהירים, הכל תלוי באיך משווקים אותו. חשוב להיות שם, לעולם לא לבטל את הרגשות והתחושות של הילד.
"להתנהל ביותר שאלות באופן כללי בשוטף על מנת ליצור שיח ותקשורת טובה, אך ברגע של סכנה חלילה, מיד לקחת את המושכות לידיים ולנהל את הסיטואציה.
"דברו עם הבנות שלכם, הבנים שלכם, הנכדות והנכדים. אל תזרעו פחד, תזרעו אחריות, תקשורת וערנות. בסך הכל החיים יפים, ואסור לנו לתת לכמה סוטים לנהל אותנו".