למה קשה כל כך לשמור על משקל תקין לאחר דיאטה? סקר נרחב להבנת התפיסות, הגישות והמכשולים בטיפול בהשמנה, שנערך ב-11 מדינות, אישרר את מה שרובנו כבר יודעים: קשר לשמור לאורך זמן על הישגי הדיאטה. רק כ-11 אחוז מהאנשים החיים עם השמנה הצליחו, לפי הסקר, לשמר הפחתת משקל של חמישה אחוזים לתקופה של שנה לפחות.
יש לכך כמה סיבות. בראש ובראשונה, הקושי לשמר הפחתת משקל קשור באי-ההבנה שהשמנה היא מחלה כרונית. אם ננסה לתמצת במילים פשוטות "מהי השמנה"? הרי שמדובר באגירת הקלוריות העודפות בגוף ברקמת השומן, או השריר.
המטען הגנטי יחד עם תהליכים ביולוגיים נוספים, מכתיבים באיזה קצב ייאגרו הקלוריות, איך הן ישמשו להוצאה האנרגטית היומית, ובאיזו רקמה ייאגרו הקלוריות העודפות. כאשר העודף הקלורי נאגר ברקמת השומן ומביא לרוויה, ניכר שגשוג מהיר ולא תקין של שומן ברקמות שבהן הוא אינו אמור להיאגר, כמו בכבד, בלבלב, בשריר הלב, בכליות ואף במוח. השומן מפריע לתפקוד איברים אלו, ויחד עם קושי בהעברת דם, נוצרים בהם תהליכים דלקתיים.
עוד על השמנה ודיאטות:
ההשלכות עלולות לכלול היווצרות סוכרת, בשל קושי להפריש אינסולין מהלבלב רווי השומן, יחד עם קשיים בפעולה תקינה של האינסולין באיברי מטרה, כמו שריר וכבד, או היווצרות תחלואת לב וכלי דם: שריר הלב מתפקד באופן מופחת ומביא לאי-ספיקה, שעה שכלי הדם מפתחים תהליכיים טרשתיים, בהשפעת שגשוג השומן ותהליכיים דלקתיים בדפנות כלי הדם.
מבחינה מטבולית, השמנה מזרזת התפתחות מחלות כמו סוכרת סוג 2 ומחלות לב וכלי דם. היא מכבידה על איברי גוף, בהם שריר ועצמות השלד, ומייצרת לחץ של רקמת השומן הגדלה על דרכי האוויר (לחץ העלול להוביל לדום נשימה בשינה) או לחץ על הכליה, שעשוי להוביל ליתר לחץ דם.
גם מבחינת ממאירויות, השמנה מהווה גורם סיכון. נמצא קשר מובהק בין השמנה להתפתחות תהליכים גידוליים דוגמת סרטן השד. בשנה החולפת התברר גם הקשר בין סיבוכי הקורונה לבין השמנה.
נוסף להיבטים הפיזיולוגיים הרבים, יש להשמנה השפעה רעה גם מבחינה מנטלית. אחוזי הדיכאון וההפרעות הנפשיות גבוהים יותר בקרב אנשים עם השמנה.
1 צפייה בגלריה
היום ברור שאין קו ישיר וקבוע הנמתח בין השמנה לבין גרגרנות ועצלנות
(צילום: Shutterstock)
"אם תאכל פחות ותעשה יותר פעילות גופנית – תרזה"
סיבה נוספת מדוע קשה לשמר הפחתת משקל, קשורה לאקסיומה מקובלת ולא מדויקת, לפיה: אם נאכל פחות ונעשה יותר פעילות גופנית – נרזה.
זו טעות. ברור לנו אנשי הרפואה כיום, כי אין קו ישיר וקבוע הנמתח בין השמנה לבין גרגרנות ועצלנות, ואלה הם השינויים הפיזיולוגיים שמביאים לשינויים התנהגותיים.
עלייה חוזרת במשקל מתחילה לאחר שישה חודשים עד שנה מתהליך הפחתת המשקל. היא גם מביאה לעלייה באחוז השומן בגוף לעומת שיעורו במועד התחלת הדיאטה
מחקרים רבים מראים כי עלייה חוזרת במשקל מתחילה לאחר שישה חודשים עד שנה מתהליך הפחתת המשקל. היא גם מביאה לעלייה באחוז השומן בגוף לעומת שיעורו במועד התחלת הדיאטה, ומעורבים בה שני תהליכים פיזיולוגיים עוצמתיים:
הראשון קשור במנגנון הרעב: מחקרים בנבדקים שחוו דיאטות דלות קלוריות, הדגימו שתי תופעות מקבילות. מצד אחד, עלייה ברמות הורמון הרעב (הנקרא: גרלין), אפילו שנה לאחר הפסקת הדיאטה ומצד שני, ירידה בהורמוני השובע (הנקראים: glp-1 ו- pyy). התוצאה היא פיחות בתחושת השובע וגידול בתחושת הרעב -תופעות המעודדות צריכת מזון מוגברת.
התהליך השני קשור לירידה בהוצאת אנרגיה: לאחר הפחתת משקל, הגוף מתייעל בשימור האנרגיה, ומפחית את ״בזבוז״ האנרגיה היומית בכ-300 קלוריות בממוצע ליום, בתהליך הקרוי ״הסתגלות מטבולית״. מחקרים שונים מלמדים עוד, כי לפעילות גופנית שגרתית יש תרומה מועטה בלבד להפחתת המשקל.
ההסבר לכך קשור במנגנונים הישרדותיים, שמגינים על הגוף, מפני הפחתת רקמת השומן, אשר משמשת כמאגר האנרגיה. ירידה ברמת רקמת השומן מאותתת למנגנוני השליטה במוח כי ישנו איום הישרדותי.
לאחר הפחתת משקל, הגוף מתייעל בשימור האנרגיה, ומפחית את ״בזבוז״ האנרגיה היומית בכ-300 קלוריות בממוצע ליום, בתהליך הקרוי ״הסתגלות מטבולית״
אבל למה בכלל יש צורך להגן על משקל גוף עודף? כדי להבין זאת, יש להכיר את המושג: ״נקודת האיזון״. הכוונה היא לנקודת הסף בה מנגנוני הגוף תופסים את משקל הגוף כתקין. גורמים שונים בחיים המודרניים מעלים נקודת סף זו, בהם:
- צריכת תכולת מזון לא בריאה, כמו: מזון מעובד, עתיר פחמימות פשוטות, נתרן ושומן.
- שינה לקויה, המתבטאת בחסך בשעות שינה ובשימוש רב במסכים, שמפחיתים את רמת הורמון המלטונין בגוף, המעודד שינה בריאה.
- תחושות דחק, המעלות את רמות הקורטיזול, הורמון שמפחית את רמת חילוף החומרים (המטבוליזם) בגוף ומוביל להשמנה.
- מיעוט בפעילות גופנית, וכתוצאה מכך הפחתה במתווכים שמשתחררים מהשרירים, מעלים את תחושת השובע ומשפרים את הבריאות המטבולית שלנו, כמו למשל בהפחתת רמת הסוכר בדם.
- שימוש בתרופות שונות, שתופעות הלוואי שלהן גורמות לעלייה במשקל.
לאור כל זאת, ההיצמדות לאקסיומה: "הפחתת אכילה והגברת הפעילות הגופנית – מבטיחה הורדה במשקל״ - היא טעות והיא גם תורמת ליצירת תדמית שלילית של אנשים החיים עם השמנה.
איך בכל זאת אפשר לשמר את הישגי הדיאטה ולשמור על משקל תקין?
ראשית, להבין כי השמנה היא מחלה כרונית ונשנית שבבסיסה תהליכים פיזיולוגיים לא תקינים, הדורשים התייחסות ארוכת טווח - לעיתים במשך כל החיים.
שנית, יש להבין כי השמנה איננה מחלה אחת. קיימת שונות רבה בין תהליכי השמנה ובין תגובות לטיפולים שונים. לדאבוננו, למדע הרפואה אין עדיין כלים טובים מספיק כדי לנבא מה סוג ההשמנה באדם מסוים ומהו הטיפול המדויק ביותר עבורו.
אנו חיים בעידן של ניסוי וטעייה. נוקטים גישה רפואית מסוימת, ואם היא אינה מצליחה, מחליפים לגישה אחרת, על סמך מספר עקרונות מנחים:
>> התוויית גישה טיפולית שהמטופל יכול לשמר לשארית חייו. שיטת ה״זבנג וגמרנו״, אינה יעילה, ומובילה לתנודתיות מסוכנת במשקל.
>> הפחתת סף נקודת האיזון על ידי טיפול בגורמים המעלים אותו:
- בריאות שינה: מאחר ששינה לקויה מובילה להשמנה, והשמנה מעצימה את חומרת ליקויי השינה, חשוב לאמץ הרגלי שינה בריאים כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה. בתוך כך יש לפעול להפחתת הקימה להטלת שתן בלילה, על ידי הימנעות מצריכת משקאות בסמוך לשינה, ובמיוחד כאלו שמכילים קפאין.
- ביצוע פעילות גופנית סדירה ותדירה, שתורמת לשחרור חומרים המעלים את תחושת השובע.
- המרת תרופות הגורמות לעלייה במשקל לתרופות שהשפעתן בהקשר זה פחותה. לשם כך, יש להיוועץ עם הרופא המטפל.
- ניסיון מרבי להפחית את תחושות הדחק בחיי היום-יום.
ד"ר דרור דיקר הוא יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה, מנהל פנימית ד׳ והמרכז הרב-תחומי לטיפול בעודף משקל בבי״ח השרון-מרכז רפואי רבין
