ביום רביעי האחרון הלך לעולמו דיק הויט, מי שהיה דמות מוכרת ברחבי ארה"ב ומקור להשראה לרבים. זאת בזכות השתתפותו במרוצים שונים ובעיקר מרתון בוסטון, כאשר הוא דוחף את בנו ריק הסובל משיתוק מוחין בכיסא גלגלים.
מותו הוכרז על ידי איגוד האתלטיקה של בוסטון, המארגן את מרתון בוסטון כאשר הסיבה הרשמית הייתה אי ספיקת לב. הוא היה בן 80 במותו.
כתבות נוספות:
לישראלי הממוצע שמו של הויט בוודאי לא אומר הרבה, אך בארצות הברית פועלו ידוע כבר מזה כמה עשורים, וההיסטוריה שעשה עדיין מהדהדת בליבם של רבים.
בנו של דיק, ריק נולד בשנת 1962 ואובחן כסובל משיתוק מוחין, לאחר שחבל הטבור נכרך סביב צווארו וגרם לאי ספיקת חמצן בזמן הלידה. הוא אינו יכול היה לשלוט בגפיו או לדבר, מה שהפך את התקשורת עם בני משפחתו למוגבלת עד מאוד.
"עם הזמן למדנו כיצד לפרש את חיוכיו והנהוני הראש של בננו", תיאר האב בספרו שיצא בשנת 2010, "אך ככל שניסינו לפענח את רצונותיו של ריק, כל אלה היו רק ניחושים מושכלים".
אולם, בשנת 1972 מהנדסים באוניברסיטת טאפטס במסוצ'סטס הצליחו לייצר מחשב שאפשר לריק לתקשר עם סובביו על ידי הקשה על אותיות באמצעות ראשו. מילותיו הראשונות היו "Go Bruins!" (קבוצת ההוקי של בוסטון), וחשפו אהבה גדולה מאוד לספורט.
"אין דבר שאבא ואני לא יכולים לעשות"
בשנת 1977 ביקש ריק להיות מעורב במרוץ של חמישה קילומטרים שהתקיים בבוסטון. למרות שאביו לא היה רץ תחרותי, הוא דחף את ריק בכיסא הגלגלים שלו לאורך כל המסלול וסיים במקום הלפני אחרון.
"כשאבי ואני נמצאים שם על המסלול, נוצר קשר מיוחד בינינו", יגיד ריק הויט בראיון ל"ניו יורק טיימס "בשנת 2009, בעזרת תוכנת הקול הממוחשבת שלו. "זה מרגיש שאין דבר שאבא ואני לא יכולים לעשות". ואכן כך היה.
אמנם השניים היו מזוהים במיוחד עם מרתון בוסטון, והפכו לדמויות נערצות ומעוררות השראה באותה עיר, אך עם השנים הם השלימו יותר מ-1,000 מרוצים, רבים מהם בזמנים מהירים להפליא.
את שיא המהירות שלהם הם רשמו במרתון חיל הים האמריקאי אשר התקיים בוושינגטון-ווירג'יניה בשנת 1992: שעתיים, ארבעים דקות וארבעים ושבע שניות. שיא זה מיקם את הויט במקום הראשון בקרב רצים בגילאי 50-59, וזאת למרות העומס הנוסף שלקח עליו במהלך הריצה.
למעשה השניים פקדו את מרתון בוסטון כמעט בכל שנה במשך ארבעה עשורים, משנת 1980 עד 2014. בתחילה הם אף נאלצו לרוץ באופן בלתי רשמי, מכיוון וגורמים נרתעו מלסווג את השתתפותם הייחודית בתור רץ או מתחרה בכיסא גלגלים.
ההיסטוריה של מרתון בוסטון נשזרה יחד עם חייהם של השניים. בשנת 2013, השנה שבה התקיים פיגוע הטרור הקטלני באותו מרתון, זה שגבה את חייהם של 3 והביא לפציעתם של 264 איש, נאלצו השניים לעצור לפני שסיימו בגלל ההפצצה הקטלנית בקו הסיום. הם ציפו שזה יהיה מרתון בוסטון האחרון שלהם, אך בשנת 2014 הם חזרו כדי לסיים את המרוץ בהצלחה בפעם ה-32 והאחרונה.
צפו בראיון שהעניק דיק הויט, לאחר חציית קו הסיום במרתון בוסטון בפעם האחרונה, בשנת 2014:
דיק הויט - מרתון בוסטון
להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי
אך לא רק מרוצים היו מנת חלקם. השניים גם השתתפו בלא מעט טריאתלונים, ביניהם 6 תחרויות איירון מן מפרכות, כאשר התוצאה הטובה ביותר שהם רשמו הייתה 13 שעות, ארבעים ושלוש דקות ושלושים ושבע שניות. התחרות הקשה לא הרתיעה את האב והבן הנחושים: בשלב השחייה דחף דיק את בנו בסירה, ובשלב הרכיבה רכבו השניים יחד על אופניים דו מושביים.
בעזרת המחשב איתו נהג לתקשר עם סובביו, סיים ריק הויט את לימודיו בחינוך מיוחד באוניברסיטת בוסטון בשנת 1993. לאחר שאביו פרש מריצה, הוא המשיך להשתתף במירוצים עם בריאן ליונס, רופא שיניים במקצועו, אשר נפטר ביוני האחרון.
ריק הויט, כיום בן 59, התבשר על מות אביו ביום רביעי. "אלה בהחלט היו חדשות קשות בשבילו", אמר אחיו רוס הויט לבוסטון גלוב. בשנת 2013, זכו האב והבן לפסל ברונזה המנציח את פועלם בסמוך לקו הזינוק של המרתון אותו פקדו במשך כל חייהם, זה שסימל בשבילם את ניצחון הרוח על החומר והעניק השראה לרבים אחריהם. "כן, אתה יכול!", נכתב שם. אין ספק כי מורשתם תמשיך לחיות.
