בשיתוף אסטרהזניקה וחברת MSD
״במשך שנים, בעבודתי כרשמת מידע רפואי בבית החולים בילינסון, קראתי מדי יום תיקים רפואיים של מטופלים בלי להכיר את האנשים מאחורי הנתונים״, מספרת גלית גול (54) נשואה ואם לשתי בנות מחולון. ״לאורך השנים לומדים לשמור מרחק. לא לתת לסיפורים לחלחל ללב כדי לשמור על השפיות. אבל הפעם זה שונה. הפעם, התיק שאני מחזיקה ביד הוא שלי, הפעם הסרטן הוא ההתמודדות האישית שלי״.
הסיפור של גלית הוא סיפורן של נשים רבות. כמו רבות אחרות, גם היא גילתה באיחור שהיא נשאית של מוטציה בגןBRCA1 , שלא התגלתה קודם לכן בבדיקות הדם שביצעה. "המוטציה התגלתה רק אחרי שהתגלה בגופי גידול בשחלה", היא מספרת.
הגנים BRCA1 ו-BRCA2 אחראים על אחד ממנגנוני תיקון נזקים ברצף ה-DNA. כאשר יש בהם מוטציה מנגנון התיקון משתבש, והתוצאה עלולה להוביל להצטברות מוטציות על גבי הגנום וחלוקה בלתי מבוקרת של תאים,תהליך שמעלה משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן. נשים שנושאות את המוטציה בגן BRCA נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד או השחלה במהלך חייהן.
3 צפייה בגלריה
"איך יכול להיות שדווקא אני חליתי?" גלית גול ובר לוי, מייסדת "הבית של בר"
(קרדיט: הבית של בר)
״הבשורה הייתה כמו בוקס בבטן״
״מתוקף עבודתי נחשפתי לא פעם לחולות סרטן שד שהתבררו כנשאיות של מוטציה בגן BRCA1. ידעתי שהסיכון גבוה במיוחד בקרב נשים ממוצא אשכנזי, ולכן ניגשתי לבצע בדיקת דם. לשמחתי, התוצאות היו שליליות. נאמר לי שאיני נשאית של אף אחת מהמוטציות השכיחות שנבדקו", מספרת גלית. ״כשלוש שנים לאחר מכן, התחלתי לסבול מדימומים. סרטן אפילו לא עלה בדעתי. אבל בכל זאת קבעתי תור לגניקולוג, והוא אמר לי שאין לי סיבה אמיתית לדאגה. ובכל זאת, הוא שלח אותי לבדיקת אולטרסאונד וגינאלי ושם, לצערי, הממצאים הראו גידול סרטן בשחלה״.
"הבשורה הייתה כמו בוקס בבטן", מתארת גלית. "איך יכול להיות שדווקא אני שמכירה את המערכת ואת הבדיקות, שעשיתי בעצמי את בדיקת הנשאות ויצאתי לא נשאית, בסוף כן חולה בסרטן?".
שבועיים בלבד אחרי האבחון, גלית כבר עברה ניתוח בשיטה של פתיחת בטן כירורגית, במהלכו הוסרו מגופה השחלות ואברי רבייה נוספים. בניתוח התגלו גרורות נוספות בתוספתן ובמעי, שהיה צריך להוציא אותן. "אחרי ההליך עשיתי בדיקה גנטית נוספת ורחבה יותר, שם כבר גילו שאני נשאית של מוטציה בגן BRCA1 . בדיעבד הבנתי שהמוטציה שזוהתה אצלי נדירה ולכן לא זוהתה בבדיקת הסקר הרגילה. לא הייתה לי היסטוריה משפחתית של סרטן השד או השחלות, מה שחיזק את התחושה שאני לא שייכת לקבוצת סיכון״, מספרת גלית.
הגילוי של גלית – ההצלה של אחותה
לצד הקושי והצער בגילוי של גלית, היא מאמינה שבזכותו חיי אחותה ניצלו. ״אחרי שגיליתי שאני נשאית של מוטציה, הודעתי מיד לבנות משפחתי. האחיות שלי נבדקו ואחת מהן נמצאה כנשאית' מאז היא כבר עברה הליך מניעתי. אני כל כך שמחה שהיא הפחיתה דרמטית את הסיכון שלה לחלות", מספרת גלית.
"הבנות שלי עדיין צעירות, הקטנה בת 19, והגדולה בת 22. לפי ההמלצות הרפואיות, הן יתבקשו לעבור בדיקה גנטית רק בגיל 25, כדי לברר אם גם הן נשאיות. קשה לומר שאני לא מרגישה אשמה", משתפת גלית בכנות. "מלווה אותי התחושה שאולי העברתי להן מטען גנטי שעלול לחייב אותן להתמודד עם מה שאני עוברת". לצד זאת, היא מבהירה: "גם אם חלילה יתברר שהן נשאיות, יש היום פרוטוקול מסודר שמציע מענה - הן ייכנסו למעקב אצל כירורגית שד ויעברו בדיקות MRI וממוגרפיה שגרתיות".
על מנת להקטין את הסיכון לתחלואה בסרטן השד או השחלה, מומלץ לנשים נשאיות של מוטציות בגן BRCA להתייעץ עם רופא בסביבות גיל 40, ולשקול ניתוח להסרת שחלות, חצוצרות ולעיתים גם כריתת שדיים. ״הכי חשוב מבחינתי שהן תוכלנה לקבל את ההחלטות המתאימות להן, מתוך מודעות, ידע וליווי רפואי צמוד״, מסבירה גלית.
"הבנות שלי הן גיבורות גדולות"
לאחר הניתוח גלית נשארה עשרה ימים באשפוז, וההתאוששות הייתה מורכבת: הניתוח לבדו גרם לה לאבד כשמונה קילוגרמים ממשקלה. הרופאים המליצו לגלית לבצע כריתת שד, אבל בשלב זה החליטה להישאר במעקב, כדי להימנע מניתוח נוסף. לאחר חודש היא החלה גם סדרת טיפולים כימותרפיים. "הרגשתי כאילו אוטובוס נכנס בי", היא מתארת.
ברגעים הקשים האלה, גלית ומשפחתה גילו עוצמות חדשות. "המזל שלי, אם אפשר להגדיר את זה ככה, הוא שיש לי משפחה מדהימה ותומכת. הוריי, אחותי ובעלי לצד לא ויתרו לי אף פעם. הם תמיד היו שם בשבילי".
גלית מספרת בהתרגשות על התעצומות של בנותיה. "בהתחלה לא סיפרתי להן, רציתי לשמור עליהן ולתת להן את שנות ההתבגרות שלהן. הגדולה בדיוק התחילה את השירות הצבאי והקטנה הייתה בתקופת הבגרויות. בשלב מסוים כבר אי אפשר היה להסתיר את זה והייתי חייבת לשתף אותן, הן גיבורות גדולות. הן היו שם כדי לתמוך בי, תוך כדי שהן מתמודדות עם הידיעה שהן יצטרכו בעתיד לברר אם הן נשאיות בעצמן. אין לי מילים לתאר כמה אני גאה בהן".
עם התחלת הטיפולים הכימותרפיים, גלית הכירה את עמותת הבית של בר – למען נשים עם סרטן גינקולוגי, שם מצאה קהילה תומכת ומחזקת. "הייתי בהתחלה מאוד אובדת עצות, ורציתי לקבל קצת יותר מידע".
"גלית היא חברת קהילה יקרה שלנו" מספרת בר לוי, מייסדת ומנכ"לית העמותה. "גלית הצטרפה אלינו בתחילת הדרך, לא רק שזכינו ללוות אותה בתהליך, אלא זכינו בה כמתנדבת בשלל יוזמות. גלית פועלת רבות להעלאת מודעות ומשמשת כשגרירה, היא חלק מנבחרת המשפיעות שלנו ומלווה חברות קהילה אחרות בהתמודדותן עם הסרטן".
הטיפול האונקולוגי לצד רפואה משלימה
לצד המשפחה התומכת והטיפולים האונקולוגיים, גלית נעזרה רבות גם ברפואה משלימה: ״הבשורה על המחלה לוותה אצלי בהתקפי חרדה קשים. למזלי, למדתי נטורופתיה בעבר וזה העניק לי כלים חשובים. התקשרתי למורה שלימדה אותי בתקופת הלימודים, והיא עזרה לי להתכנס פנימה, לשמור על ריכוז ושלוות נפש בתוך הסערה שנפלה על חיי. בהמשך, כשנכנסתי לטיפולים הכימותרפיים, התחילה גם ההתמודדות הפיזית – תופעות הלוואי, הכאבים, הנשירה של השיער. בעלי שמע על עמותת ׳תעצומות׳, ודרכם הגעתי למטפלת מדהימה, שמלווה אותי לאורך הדרך בטיפולים רפלקסולוגים שתורמים מאוד לחיזוק הגוף והנפש״.
גלית נמצאה מתאימה לטיפול ביולוגי מתקדם מסוג מעכב PARP שאותו היא צפויה לקבל. ״המטרה של הטיפול היא למנוע את חזרת המחלה", היא מסבירה. "למזלי, הטיפול כלול בסל הבריאות וזה חסך ממני הוצאה כספית עצומה. אני לא יודעת איך היינו מתמודדים אילו היינו צריכים לשלם מאות אלפי שקלים מכיסנו״.
מעכבי PARP הם טיפולים ביולוגיים מהפכניים עבור גידולים סרטניים בתאים שיש בהם פגם גנטי, כמו מוטציה בBRCA . הטיפול פוגע באחד ממנגנוני התיקון של ה-DNA בתאים, כך שהנזק המצטבר לתא גדל עד למצב שבו הוא אינו שורד, מה שמעלה את הסיכוי להרס התא הסרטני.
מדובר בטיפול ממוקד יחסית, שמותאם לנשים הנושאות מוטציות מסוימות – בין אם מדובר במוטציות תורשתיות (גֶרמינליות) ובין אם במוטציות נרכשות (סומטיות) שהתפתחו בתאי הגידול עצמו. למרות הדיוק של הטיפול, ההתמודדות אינה פשוטה. "אנשים חושבים שלקבל טיפול ביולוגי זה קל יותר, אבל זה רחוק מהמציאות", אומרת גלית. "אני סובלת מתופעות לוואי כמו כאבי שרירים, עייפות קשה שמקשה עליי לתפקד. אבל אני לא מוותרת לעצמי. אני קמה כל בוקר עם החלטה להמשיך, למרות הכול".
"אני מתכוונת לראות את הבנות שלי מתחתנות"
גלית מאמינה מאוד בחיבור שבין גוף ונפש. "אני חושבת שההתמודדות עם הסרטן הכריחה אותי להתעמת עם קשיים נפשיים שנשאתי איתי במשך שנים. לא במקרה המחלה התגלתה דווקא באיברים הנשיים בגוף. תמיד הרגשתי שהנשיות שלי והדימוי העצמי שלי כאישה הם אזורים רגישים״, היא מספרת. ״היום אני מרגישה שלראשונה הצלחתי לקבל את עצמי כמו שאני. בעזרת הטיפולים המשלימים, הצלחתי לעבד דברים שהלכו איתי עוד מהילדות. החיים חזקים – ולפעמים אנחנו צריכים לעבור מסע עמוק כדי ללמוד לאהוב את עצמנו באמת״.
"בעבר, סרטן השחלות היה נתפס כמחלה קשה מאוד. אני שמחה שעם השנים הרפואה התקדמה, ופותחו טיפולים ייעודיים שנותנים מענה מיטבי במקרים רבים. מבחינתי – אני לא הולכת לשום מקום. אני מתכוונת לראות את הבנות שלי מתחתנות, להמשיך לצמוח, ללמוד, לאהוב. יש לי עוד הרבה מה לתת. אני כאן כדי להישאר״.
שירות לציבור. מוגש בחסות חברת אסטרהזניקה וחברת MSD
בשיתוף אסטרהזניקה וחברת MSD
פורסם לראשונה: 13:46, 28.09.25
