גיל ההתבגרות הוא תקופה מורכבת בחיי בני הנוער: הגוף משתנה במהירות, הקצב מואץ, והמודעות לכל שינוי פיזי נמצאת בשיאה. עבור חלק מהנערות, השנים הללו מלוות גם בהתמודדות רפואית לא צפויה: עקמת, שמתפתחת לרוב בשנות הגדילה המואצת, אינה רק עניין של יציבה או מראה חיצוני. מדובר בתהליך מורכב, שמשפיע על מבנה עמוד השדרה, על טווחי התנועה וגם על הדימוי העצמי והמצב הנפשי. מה עומד מאחורי התופעה, איך מזהים אותה בזמן, ואיך נראית הדרך מהאבחון הראשוני לקבלת החלטות טיפוליות?
עקמת - כל מה שצריך לדעת
מהי עקמת?
"עקמת (סקליוזיס) היא מחלה תלת-ממדית שפוגעת בעמוד השדרה שמתחילה בדרך כלל עם תהליך הצמיחה של הגוף בתחילת גיל ההתבגרות", מסביר ד"ר איל ברבלק, אורתופד ומנתח גב בבית החולים אסותא רמת החייל. "היא מתאפיינת בעיקר על ידי עיוות בעמוד השדרה הגבי ועמוד השדרה המותני. במקום שעמוד השגרה יהיה ישר כשאתה מסתכל עליו, צורתו הופכת לצורת S, צורה של נחש. העקמת היא גם מחלה רוטטורית - מחלה סיבובית - היא גורמת לרוטציה של החוליות ויוצרת גיבנת לרוב בשכמה הימנית, וגיבנת נוספת בעמוד השדרה המותני מצד שמאל. היא נפוצה יותר בבנות מתבגרות הרבה יותר מאשר במתבגרים, ביחס של שש לאחת. כלומר, על כל שישה מקרים של בנות, יש מקרה אחד של עקמת אצל בנים".
על אף היקף המחקר העולמי, הסיבה להופעת העקמת השכיחה עדיין אינה ידועה. "לא ידוע מה הגורם לה", אומר ד"ר ברבלק. "ולמרות השקעות אדירות בכספים ובמחקר בניסיונות להבין מה הגורמים לעקמת, עדיין לא הצלחנו לבודד את הסיבה. לכן העקמת נקראת עקמת 'אידיופתית' - עקמת שאנחנו לא יודעים מה הסיבה לה. זה לעומת עקמות אחרות שאנחנו יודעים מה הסיבה להן, אבל הן פחות שכיחות", הוא מסביר.
ד"ר איל ברבלק: "קוסמטית זה מאוד מבהיל. הפן הנפשי הוא קריטי. מדובר פה בבנות מתבגרות שגם ככה בשבילן זו תקופה קשה בחיים. הרבה פעמים הן מגיעות מאוד מבוהלות לאבחון הראשוני ולטיפול, ובצדק. זה לא כמו בנאדם מבוגר בן 70 שכבר חווה את הדברים בצורה אחרת"
"עקמות שכיחות אצל מתבגרות הן עקמות אידיופתיות שנוצרות בגיל ההתבגרות. זו בעיה מבנית של הגב ובשל הסיבה הזו מרמת עיוות מסוימת שום דבר כמעט לא עוזר בעצירת העקמת. זה לא שניתן לעשות ספורט, לחזק שרירים או לעשות פעולה אקטיבית כזאת או אחרת והגב יתיישר".
מעבר להיבט הרפואי, ד"ר ברבלק מדגיש כי לאופן שבו העקמת נראית לעין יש גם השפעה רגשית משמעותית על המטופלות ועל סביבתן. "קוסמטית זה מאוד מבהיל. הפן הנפשי הוא קריטי. מדובר פה בבנות מתבגרות שגם ככה בשבילן זו תקופה קשה בחיים. הרבה פעמים הן מגיעות מאוד מבוהלות לאבחון הראשוני ולטיפול, ובצדק. זה לא כמו בנאדם מבוגר בן 70 שכבר חווה את הדברים בצורה אחרת. פה מדובר על נערה מתבגרת והורים שצריכים ללוות את הילדה שלהם - את היקר להם מכל. זו חוויה אחרת לגמרי, שדורשת מעטפת הרבה יותר גדולה".
איך מאבחנים עקמת?
במקרים רבים, האבחון מתחיל דווקא בתחושת בטן של הנערה עצמה או בהבחנה ויזואלית פשוטה, עוד לפני בדיקה רפואית. "בדרך כלל, נערה מתבגרת תדווח על זה שהיא רואה פתאום במראה שהצורה של הגב שלה לא סימטרית", מתאר ד"ר ברבלק. "לפעמים יש סטייה של הצד, הגוף קצת סוטה הצידה בגלל העקמת. הבנות מדווחות על זה, ולעיתים זה מלווה בכאבי גב, בעיקר איפה שהגיבנת הימנית בעמוד השדרה הגבי".
לדבריו, הכאבים אינם בהכרח חריפים, אך בהחלט מורגשים. "הם לא קשים, אבל מציקים למטופלת. בגללם היא באה לאמא ולאבא. ההורים מסתכלים, רואים שהגב לא סימטרי, וכך מגיעים לבדיקה אצל הרופא". מכאן האבחון עצמו מתחיל בבדיקה קלינית פשוטה. "אנחנו מתחילים על ידי זה שאנחנו מסתכלים על הגב, מבקשים מהמתבגרת להתכופף קדימה", מסביר ד"ר ברבלק. "התכופפות קדימה של הגב מחמירה את העקמת, ואנחנו מודדים. יש לנו מכשיר מאוד פשוט שנקרא סקוליומטר, ששמים על הגב של המטופלת, ואיתו מודדים את הזווית בבדיקה הגופנית אצל הרופא. אם יש חשד לעקמת - או שהסקוליומטר מראה חשד לעקמת, או שהתבוננות מראה חשד לעקמת – אנו שולחים לצילומי רנטגן פשוטים. הצילומים מאפשרים לנו למדוד כמה קשה העקמת ולהתוות טיפול".
איך מטפלים בעקמת?
הטיפול בעקמת אינו אחיד, והוא נקבע בראש ובראשונה לפי שלב הגדילה שבו נמצאת המטופלת ומידת העקמת ביום הגילוי. "ככל שהמחלה התגלתה בגיל יותר צעיר ועקמת גדולה יותר, ולנערה יש יותר פוטנציאל גדילה, יותר שנים שהיא יכולה לצמוח – יש יותר סיכוי שהעקמת תגיע למעלות גבוהות והיא תזדקק לניתוח. וככל שהעקמת מתחילה לקראת קצה פוטנציאל הגדילה, בגיל 15-14, כשהנערות מפסיקות להתבגר - הסיכוי לניתוח הוא יותר קטן", מרחיב ד"ר ברבלק.
לדבריו, הערכת פוטנציאל הגדילה היא שלב מרכזי בקבלת ההחלטות. "אנחנו תמיד צריכים לחשוב מה פוטנציאל הגדילה של הנערה", הוא אומר. "ניתן לחשוב אותו לפי תחילת המחזור החודשי. בדרך כלל שנה וחצי-שנתיים לאחר תחילתו הילדה מפסיקה לצמוח. אם מתבגרת מגיעה אליי עם עקמת משמעותית כשעדיין לא התחיל המחזור החודשי, אני יודע שיש לה פוטנציאל גדילה גדול ואולי וצריך להתערב ניתוחית. בנוסף, אנחנו עושים צילומי כף יד שמאל כדי לקבוע במדויק גיל עצמות, דבר שנותן לנו אינדיקציה נוספת לפוטנציאל הגדילה של המתבגרת", הוא מסביר.
לאחר השלמת הבדיקות, מתקבלת ההחלטה הטיפולית בשיחה משותפת עם המשפחה. "אם העקמת היא פחות מ-20 מעלות - היא לא צריכה טיפול, רק מעקב. באים כל חצי שנה עם צילומים חדשים ומסתכלים שהעקמת לא מחמירה. אם היא מעל 20 מעלות אנחנו מתחילים טיפולים שמרניים: פיזיותרפיה בשיטת שרוט ומחוך, שיטות טיפול שמרניות המנסות לעצור את ההתקדמות של העקמת", הוא מפרט. "אם העקמת מגיעה ל-50-40 מעלות ועדיין יש פוטנציאל גדילה מתחילים לחשוב על טיפולים ניתוחיים. אם העקמת היא 50-40 מעלות ואין פוטנציאל גדילה - לא חייבים לנתח".
הוא מוסיף: "אנחנו יודעים שאם העקמת עברה את ה-50 מעלות, גם כאשר הגענו להתבגרות מלאה, כל שנה העקמת עלולה להחמיר במעלה עד מעלה וחצי עד לשארית החיים. ולכן שמטופלת בת 15 הגיעה למעל 50 מעלות בדיוק על גבול הניתוח, וזה מחמיר כל שנה, בגיל 40-30 היא תגיע ל-80-70 מעלות עקמת עם פגיעה מאוד משמעותית באיכות החיים. בגלל זה, את העקמות האלו אנחנו עוצרים ומדברים על ניתוח".
באשר לניתוחים, ד"ר ברבלק מונה מספר שיטות ומתחיל בשיטה הקלאסית - ניתוח בגישה אחורית. "מבצעים חתך עורי בגב, ומכניסים ברגים ומוטות. הברגים מוחדרים תחת ניווט לתוך הגב, והמוטות ננעלים לראשי הברגים ובעצם מקבעים את עמוד השדרה. זה ניתוח קלאסי, והוא ניתוח מצוין".
ד"ר איל ברבלק: "הניתוחים מסוג VBT/ASC קיימים כ-15 שנה. להבדיל מהשיטה הקלאסית שבה מוחדר מוט קשיח לראשי הברגים אנחנו מניחים כבל גמיש ונועלים אותו לראשי הברגים בין החוליות. הכבל שומר על הגמישות המלאה של הגב ולכן ואין שום איחוי חוליות של הגב"
עם זאת, הוא מצביע גם על החיסרון המרכזי. "הברגים והמוטות מקבעים את הגב ולא מאפשרים תנועה", הוא אומר. "בעמוד השדרה הגבי כמעט אין תנועה, ומרבית התנועה היא בעמוד השדרה המותני. כאשר הקיבוע יורד גם לאזור המותני, ההשלכות מורגשות לאורך זמן. אם אני מתקן ויורד עד מחצית-שני שליש מעמוד השדרה המותני – עצרתי את התנועה בחלק מהדיסקים הבין-חולייתיים בעמוד השדרה המותני", הוא מסביר.
"הילדה הופכת לפחות גמישה. בנוסף, על כל הדיסקים שבהם נשארת תנועה מופעל המון עומס, כי הילדה עדיין רוצה להתכופף קדימה ולהתיישר, אבל הגב מקובע, ולכן הדיסקים בהם נשארת תנועה עובדים יותר קשה ויש להם פוטנציאל לשחיקה בגיל מוקדם. באוכלוסייה רגילה הדיסקים נשחקים מעל לגיל 50. באנשים עם קיבועים – הדיסקים נשחקים בגיל צעיר יותר בגלל העומס של הקיבוע על הדיסקים".
גישה ניתוחית חדשה
עם זאת, בשנים האחרונות מתפתחת גישה ניתוחית נוספת, שמבקשת להתמודד עם העקמת מבלי לשלם את המחיר של קיבוע מלא ואובדן תנועה – ניתוח משמר תנועה מסוג VBT – (Vertebral Body Tethering) המבוצע למתבגרות בשלב מוקדם של הגדילה ועקמת קלה יותר או ASC (Anterior Scoliosis Correction) - ניתוח משמר תנועה למתבגרות בשלב מאוחר יותר של הגדילה או עם עקמת גדולה יותר.
"הקיבועים הקלאסיים קיימים משנות השישים-שבעים, לעומת זאת הניתוחים מסוג VBT/ASC קיימים כ-15 שנה", מציין ד"ר ברבלק, "במסגרתם אנחנו מכניסים ברגים לחוליות בגב לא בגישה אחורית כמו במקרה הקלאסי, אלא מהצד דרך בית החזה במרווח הבין-צלעי ולאחר דפלציה של הריאה בצד שבו אנו נכנסים. לאחר מכן, להבדיל מהשיטה הקלאסית שבה מוחדר מוט קשיח לראשי הברגים אנחנו מניחים כבל גמיש ונועלים אותו לראשי הברגים בין החוליות. הכבל שומר על הגמישות המלאה של הגב ולכן ואין שום איחוי חוליות של הגב".
העיקרון הביומכני פשוט, אך אפקטיבי. לדבריו של ד"ר ברבלק, ביצוע ניתוח VBT מאפשר לתקן את העקמת עם השנים בתנאי שיש עדיין פוטנציאל גדילה. "תדמיין קערה קעורה שאתה שם על החלק הקעור שלה את הברגים – כשהילדה גדלה, הצד שלא מקובע ממשיך לגדול, והצד שמקובע נשאר באותו אורך - כך העקמת מתקנת את עצמה בנוסף לתיקון המבוצע בניתוח". גם כאן, העיתוי משחק תפקיד מרכזי. "ככל שאנחנו מבינים בשלב יותר מוקדם שמדובר בעקמת שמצריכה טיפול ניתוחי, כך יותר טוב לפנות לייעוץ ולקבל המלצה אם כן או לא לגשת לניתוח". עם זאת, הוא מדגיש שהניתוח אינו מתאים לכל מקרה. "יש נערות שבהן המרכיב של הגיבנת הוא מאוד משמעותי או עקמת קשיחה וגדולה", הוא אומר. "במצבים כאלה, כדי להקטין את הגיבנת ומעלות העקמת, הניתוח הקלאסי עובד יותר טוב".
עוד מוסיף ד"ר ברבלק כי במקרים מאתגרים יותר שבהם קיימת עקמת גבית קשיחה מבוצע סוג ניתוח נוסף - ניתוח היברידי. "ניתוח מסוג זה משלב את השיטה הקלאסית של קיבוע באמצעות ברגים ומוטות בעקומה הגבית, העקומה שבה יש פחות תנועה מאשר המותנית, בשילוב עם ניתוח מסוג משמר תנועה VBT לעקומה המותנית. כך אנו נותנים מענה גם לעקמות קשות יותר".
עם השנים גבולות השיטה הולכים ומתרחבים. "ככל שהשיטה הראתה הצלחה בעקמות הפשוטות, התחלנו לבצע אותה בעקמות יותר ויותר מורכבות. ההתוויות לניתוח הולכות ומשתכללות עם השנים", מציין ד"ר ברבלק ומוסיף כי הגישה הזו, שנחשבה עד לא מזמן למשהו שצריך לטוס בשבילו לחו"ל, כבר מיושמת גם בישראל במספר בתי חולים ציבוריים וגם לאחרונה במסגרת פעילות בית החולים הפרטי באסותא רמת החייל. לדבריו, המהלך לא מתמצה רק באפשרות לבצע את הניתוחים כאן, אלא בניסיון לבנות סביב המטופלות מסלול מסודר שמחבר בין ידע בינלאומי מוביל לליווי מקומי, בשפה ובמערכת הישראלית.
"ישראל היא מדינה עם מערכת בריאות מופלאה, אך בפתולוגיות קצה אנחנו עדיין מדינה של 10 מיליון איש ולא 350 מיליון איש. הידע מדהים, אבל עדיין יחסית מצומצם לארצות הברית", הוא אומר, "מה שהשכלנו לעשות באסותא, בשביל אותן נערות מתבגרות שצריכות את הניתוחים האלה, זה לחבר להן רופא בעל שם עולמי בתיקון עקמות בגישה הזאת. פרופ' ברון לונר. פרופ׳ לונר לבדו עשה מעל 550 ניתוחים של עקמות משמרות תנועה ומעל 2,500 ניתוחים קיבועים קלאסיים. הוא אחד משלושת האנשים המובילים בעולם בתיקון עקמות במתבגרות. בלי קשר הוא גם יהודי חם. הוא אוהב אותנו תומך בנו ומוכן לבוא ונתח עימנו בישראל".
הוא מוסיף: "בשביל ניתוחים מורכבים אלו נערות עד לא מזמן היו צריכות לטוס לניו-יורק לפגוש את פרופ' לונר, דבר שהקשה עד מאוד עליהן ועל המשפחה. אסותא יצרה איתו קשר והצלחנו להביא אותו לכאן. היום יש לנו צוות מעולה מולטי-דיסציפלינרי בבית החולים: ד"ר אודי ארזי, מנהל מחלקת האורתופדיה באסותא, פרופ' ברון לונר מניו יורק, ואותי שעוזר בניתוח. יחד איתנו יש גם עובדת סוציאלית ומעטפת שלמה תומכת מצד אסותא". הוא מסכם כי "חשוב שהידע יישאר כאן בישראל ויוכשר דור ההמשך של מנתחים בארץ. אנחנו בהחלט חושבים שהידע שפרופ' לונר מביא לנו צריך להישאר בישראל, לטובת המטופלים הישראלים".
9 צפייה בגלריה
מימין: ד״ר אודי ארזי, ראש תחום אורתופדיה באסותא, פרופ' ברון לונר וד"ר אייל ברבלק
(צילום: דוברות אסותא)
אבחנה אחת, אינספור שאלות
מיכל בלס, אמא של ליאל בת ה-12 חוותה לפני פחות משנה את ההתמודדות עם העקמת. כאלמנה המגדלת את בתה לבד בכוחות עצמה, הידיעה נחתה עליה בהפתעה גמורה. "גילינו את זה לפני שמונה חודשים, במאי 2025, אחרי הבת מצווה", היא מספרת היום. "הילדה פתאום אמרה שיש לה גיבנת. שאלנו אותה איפה היא מרגישה את זה, למה היא חושבת שיש לה. תוך כדי שיחה הרמנו לה את החולצה וראינו את הבליטה בגב. לא הבנו מה זה עקמת. לא ידעתי שיש ילדים שנולדים עם עמוד שדרה שהוא עקום. הלכנו לרופא משפחה, הופנינו לאורתופד, עשינו צילום. הוא אמר שזה סקוליוזיס, עקמת. נלחצנו מאוד. הוא אמר שהמעלות שלה מאוד גבוהות. היה לה גם גבי שהוא למעלה וגם מותני שהוא למטה".
בשלב הזה החלו הבירורים והחיפושים. "התחלתי לחפש באמת מה זה עקמת, לאן זה משליך אותנו, מה צריך לעשות", היא אומרת. "בדרך כלל יש כמו מחוך כזה שהילדים שמים. לפעמים זה עוזר להם ולפעמים זה לא, תלוי בכל אחד והחומרה שלו". אלא שבהמשך, התחזית השתנתה. "האורתופד אמר שהיא כנראה תצטרך ניתוח. הוא הסתכל על הרנטגן, ואמר שנצטרך לקבע אותה. שמים שני מוטות ברזל, שני צדדים בגב למעלה, ומקבעים כל חוליה וחוליה בברגים בעצם עד המותן".
מיכל בלס: "כששמעתי שצריך לקבע אותה, לא כל כך רציתי. עשיתי תחקיר והחלטתי שאני לא רוצה. הילדה בת 12 וחצי. הבנתי שאם מקבעים הגדילה שלה נעצרת, ויכול להיות שבגלל הלחץ על הגב בעתיד תהיה לה פריצת דיסק או כל מיני כאבים בגב. זה סוג של נכות"
אך בלס ביקשה חוות דעת נוספת. "כששמעתי שצריך לקבע אותה, לא כל כך רציתי", היא מודה. "הייתי אמורה לקבע אותה בבית חולים דרך קופת חולים, אך לפני זה עשיתי תחקיר: קראתי כתבות, נכנסתי לכל מיני פורומים ודיברתי עם הורים, והחלטתי שאני לא רוצה. הילדה בת 12 וחצי. הבנתי שאם מקבעים - הגדילה שלה נעצרת, ויכול להיות שבגלל הלחץ על הגב עצמו בעתיד תהיה לה פריצת דיסק או כל מיני כאבים בגב. זה סוג של נכות, כי הגב מקובע, כולל המותן. קשה להם לשרוך שרוכים בנעליים, והיא תצטרך להרים את הרגל. נלחצתי".
החיפוש אחר חלופה לקיבוע הפך למסע בפני עצמו. "התחלתי לחפש אפשרויות מה ניתן לעשות", מספרת בלס. "דרך פורומים ברשת דיברתי עם אימהות וכל מיני אנשים שעברו את התהליך שלי. אמרו לי שיש ניתוח אחר - ניתוח משמר תנועה. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על האפשרות הזו. בשל גודל העקמת הוצע לנו ניתוח היברידי (ניתוח משולב) זה ניתוח שבו מקבעים את עמוד השדרה הגבי (עמוד השדרה ללא התנועה) עם ברגים ומוטות ובעמוד השדרה המתני – הגמיש, משמרים בעזרת ברגים וכבל גמיש. זה מאפשר לילדה גמישות וגדילה, כי בעצם אם מקבעים למעלה בגב אין גמישות, והגמישות יותר מתחילה מהמותן".
החיפושים הובילו אותה לחו"ל. "מצאתי שיש בגרמניה רופא שמבצע את הניתוחים האלה. קבעתי תאריך לניתוח אחרי שעשיתי את כל הצילומים הדרושים, ואז כבר היה לי תאריך לניתוח". אך רגע לפני הנסיעה הגיעה שיחה ששינתה את התמונה. "התקשרתי לרב פירר, רציתי לקבל ברכה לגרמניה", היא מספרת. "ואז הוא אמר לי שאני לא נוסעת לגרמניה. אמרתי לו: מה זאת אומרת, יש לי ניתוח. הוא אמר לי שאותו רופא נמצא כרגע בארץ, מנתח שלושה ישראלים באסותא. היה לו ממש ידע גדול בכל הנושא. הוא אמר לי: 'למחרת את הולכת עם הילדה אליו'. אמרתי לו שאין לי תור. הוא והצוות שלו עזרו לי. כבר יום למחרת הייתה לי פגישת ייעוץ באסותא עם פרופ' לונר".
בפגישת הייעוץ הראשונה נפרשה בפניה התמונה המלאה. "נכנסתי לחדר עם הילדה, והוא ראה את הצילומים", מספרת בלס. "שאלתי אותו על הניתוח ההיברידי שסיפרו לי בפורום. הוא אמר לי שיש צילום שצריך לעשות, ולפי זה הוא ידע בוודאות אם היא מתאימה. עשיתי אותו. אחרי שבועיים הוא חזר אליי ואמר שהוא יכול לנתח אותה".
הניתוח עצמו נערך בחודש ינואר האחרון - ניתוח מורכב שארך לא פחות מ-12 שעות. "זה היה ממש עכשיו", מספרת בלס. "הוא עבר בהצלחה, עם כל הרופאים המדהימים". היא מציינת גם את הצוות שליווה אותה לאורך הדרך. "אהוד ארזי, מנהל מחלקת האורתופדיה, עזר לי מאוד בתחילת הדרך, וגם ד"ר ברבלק. הם עזרו לי בכל מה שיכלו, בכל שאלה שהייתה לי, בכל דבר שהייתי צריכה".
כיום, היא מתארת, מצבה של ליאל יציב וטוב. בשלב הזה, היא אומרת, התחושות הן בעיקר של הקלה. "הילדה מרגישה מצוין. היא תחת אופטלגין ושתייה, ולא כדורים חזקים. היא אמנם מוגבלת, כי היא אחרי ניתוח ולא יכולה לעשות דברים לבד, אבל בסדר, עברנו את זה. אנחנו מאוד מרוצות - גם מהניתוח וגם מההחלמה שלה".
בצד ההחלטות הרפואיות, היא מדגישה גם את ההתמודדות היומיומית שלה ושל בתה עם התהליך הארוך. "דיברתי עם הורים שהילדים שלהם היו מעל גיל 21-17, ואצלם זה היה יותר קשה, כי הם כבר עברו את גיל ההתבגרות. העצמות היו יותר קשות ויותר מסובכות, והם גם יותר רגילים לצאת החוצה, יותר בוגרים. פה היא יחסית קטנה, היא בת 12 וחצי. עם המון שיחות שלי ועידוד, היא מצליחה להבין שזה לתקופה. אני איתה. לקחתי חופש מהעבודה, וכל מה שהיא צריכה - אני פה בשבילה".
