במשך חודשים חי ילד בן שש מדרום אוסטרליה בצל חשש קיומי מסרטן. ראשו גולח, ידיו נחבשו, הוא לקח תרופות מדי יום - ולא ידע שהוא בריא. אמו המציאה הכול כדי לגייס תרומות. האם נידונה בימים האחרונים ליותר מארבע שנות מאסר.
לפי פסק הדין, היא ביימה את מצבו באמצעות גילוח ראשו, חבישות ומתן תרופות, תוך יצירת מצג שווא מתמשך. השופטת הגדירה את המעשים כ"אכזריים" וקבעה כי מדובר בהתעללות. האם, בת 45 מאזור אדלייד שבדרום אוסטרליה, הודתה בעבירות של גרימת נזק לילד וב-10 עבירות הונאה. בגזר הדין ציינה השופטת ג'רלדין דייוויסון כי מדובר בהתנהלות "מחושבת ומניפולטיבית", שנועדה למשוך תשומת לב שגרמה לפגיעה ממשית בבנה ובסביבתו.
הפרשה החלה לאחר שהילד נפגע בעינו במהלך נפילה מטרמפולינה בספטמבר 2024. הוא נבדק על ידי רופא עיניים ובהמשך הופנה לבדיקת MRI כדי לשלול פגיעה עצבית, אך הבדיקות לא העלו כל ממצא חריג. למרות זאת, האם סיפרה לבעלה כי התגלו שלושה גידולים בעצב הראייה וכי בנם יידרש לשמונה סבבי הקרנות. בהמשך, הפיצה את הסיפור גם בקרב בני משפחה, חברים וקהילת בית הספר, שלחה הודעות שבהן ביקשה תפילות ותרומות, ואף נשאה נאום סוחט דמעות באירוע גיוס כספים, כחלק ממערך הונאה רחב שהשפיע על עשרות אנשים.
במקביל, העלתה לרשתות החברתיות תמונות של בנה עם ראש מגולח וחבוש, תוך הצגת מצבו כחמור ומתמשך. אלא שלפי עדויות שהוצגו בבית המשפט, היא לא הסתפקה ביצירת סיפור, אלא ביימה מציאות שלמה סביבו. היא אילצה את הילד ליטול תוספי תזונה ותרופות שלא נרשמו לו, ולעיתים אף כפתה עליו לקחת אותן בניגוד לרצונו, באופן יומיומי ומתמשך. בביתה נמצאו כיסא גלגלים ששימש, לפי הודאתה במשטרה, כ"אביזר", לצד רטיות עיניים, תחבושות וציוד נוסף שנועד לחזק את מצג השווא.
הילד נאלץ ללבוש תחבושות לראשו ולידיו, שיערו וגבותיו גולחו, והוא הוצג כמי שמטופל במרכזים אונקולוגיים, אף שלא עבר טיפולים כאלה בפועל. לעיתים אף הוסרו ממנו תחבושות דביקות באופן כואב - כחלק מהצגה מתמשכת של טיפול רפואי. בנוסף, הוגבלה פעילותו והוא הורחק מחבריו, ואף החמיץ ימי לימודים, כדי להתאים את חייו לסיפור המחלה שנכפה עליו.
"הוא היה תלוי בך, סמך עלייך והאמין למה שאמרת לו על מצבו הבריאותי", אמרה השופטת. "מעשייך יצרו בו פחד וחרדה אמיתיים מהמחלה שהצגת כאילו הוא סובל ממנה". עוד הדגישה כי מדובר ב"צורה של התעללות בילדים", וכי האם "השתמשה בו כאביזר" כדי להונות אחרים.
במהלך התקופה הצליחה האם לגייס אלפי דולרים. לפי החקירה, עשרות תשלומים הועברו לחשבון בנק שנפתח על שם בנה, לצד תרומות במזומן, כולל סכום של אלפי דולרים באחת ההזדמנויות. לפחות אלפי דולרים שימשו להוצאות יומיומיות. במקביל, על פי עדויות בבית המשפט, ניהלה אורח חיים ראוותני שלא התאים למצבה הכלכלי "כמו של העשירים והמפורסמים", למרות מצוקה כלכלית.
תחושת הבגידה של האב
בחקירתה הודתה האם כי ידעה שבנה אינו חולה, וכי התחבושות, התרופות והאביזרים נועדו ליצור מצג שווא לצורך גיוס תרומות. למרות זאת, במהלך המשפט טענה ההגנה כי לא הייתה לה כוונה לפגוע בילדיה, אלא כי מדובר ב"טעות שיפוט חמורה" שנועדה להקל על מצוקה כלכלית. עוד נטען כי פיתחה התמכרות להימורים בתקופת מגפת הקורונה, וכי הקשיים הכלכליים הובילו אותה למעשים.
אולם השופטת דחתה את הטענה כהסבר מספק. לדבריה, מדובר בהתנהלות מתוחכמת הרבה יותר שנועדה למשוך תשומת לב. עוד צוין כי האישה שלטה בכספי המשפחה והסתירה מבעלה את מצבה הכלכלי, וכי אין זו הפעם הראשונה שבה השתמשה בשקרים כדי לעורר תגובה רגשית בסביבתה - דפוס התנהגותי שהעלה חשש ממשי לגבי סיכויי השיקום שלה. לאחר מעצרה אובחנה עם הפרעת אישיות גבולית, אך גם לכך לא ניתן משקל מקל משמעותי בגזר הדין.
מעבר להונאה הכספית, בית המשפט הדגיש את הנזק העמוק שנגרם לילד. הוא הופרד מחבריו, הוגבל בפעילויות, ובעיקר חי תחת איום מתמשך של מחלה קטלנית. לאחר חשיפת הפרשה, לפי עדויות, החל להפגין כעס ועצב ללא סיבה ברורה. אחותו, שהייתה אז בת שמונה, פיתחה חרדת נטישה.
גם האב, שלא היה מודע למעשים, נפגע באופן משמעותי. בתחילה נעצר ונחקר, עד שהתברר שלא ידע דבר על המתרחש והאישומים נגדו בוטלו. בהמשך איבד את עבודתו, ולא הורשה ליצור קשר עם ילדיו במשך כמעט שבעה חודשים. "שום עונש לא יכול להצדיק את מה שנעשה לילדים שלי", אמר לאחר הקראת גזר הדין, ובבית המשפט תואר עומק תחושת הבגידה שחווה.
הפרשה הותירה חותם גם על הקהילה הרחבה. חברים, הורים ואנשי צוות בבית הספר שתרמו כסף והביעו תמיכה נותרו בהלם. רבים מהם חשו בושה על כך שלא זיהו את השקרים בזמן, וחלק מההורים סיפרו כי נאלצו להסביר לילדיהם נושאים כמו סרטן ומוות מוקדם מהצפוי בעקבות הסיפור.
בית המשפט גזר על האם עונש של ארבע שנים, שלושה חודשים ו-20 ימי מאסר, עם תקופת מינימום של שנתיים וארבעה חודשים, כך שתהיה זכאית לבקש שחרור על תנאי לאחר פרק זמן זה. השופטת הדגישה כי אין מקום להמיר את העונש למעצר בית, שכן מהלך כזה היה מעורר זעם ציבורי מוצדק, והוסיפה כי גזר הדין אינו משקף את מלוא היקף האכזריות והמניפולציה שבמעשים, אלא רק את העבירות שבהן הודתה.
הכתבה הוכנה בסיוע מערכת ניתוח החדשות של חברת Alchemiq
