החיים לצד כביש סואן עלולים להשפיע לא רק על איכות השינה והשקט בבית, אלא גם להיות קשורים לסיכון מוגבר למחלת פרקינסון. כך עולה ממחקר דני רחב היקף, שפורסם בכתב העת המדעי JAMA Neurology וסוקר באתר Euronews.
המחקר התבסס על נתוניהם של יותר משלושה מיליון תושבי דנמרק בני 40 ומעלה, שלא אובחנו עם פרקינסון בתחילת המעקב. החוקרים עקבו אחריהם בשנים 2000 עד 2017 ובחנו את רמות הרעש מתנועת כלי רכב בסביבת בתיהם, הן בצד החשוף ביותר לרעש והן בצד השקט יותר.
מהממצאים עולה כי על כל עלייה של כ-11 דציבלים ברמת הרעש בצד החשוף ביותר של הבית, הסיכון לפרקינסון עלה בכ-3%. גם רמת הרעש בצד השקט נמצאה משמעותית: על כל תוספת של 9 דציבלים נרשמה עלייה של 4% בסיכון. הקשר נותר בעינו גם לאחר שהחוקרים התחשבו במין, בהשכלה, בהכנסה, במגורים עם אדם נוסף ובצפיפות האוכלוסייה.
החוקרים מעריכים כי הפרעות שינה ותגובת הדחק המתמשכת שמעורר הרעש עשויות להסביר את הקשר שנמצא. עם זאת, הם מדגישים כי המחקר מצביע על קשר סטטיסטי בלבד ואינו מוכיח שרעש גורם להתפתחות מחלת פרקינסון.
שיבוש השינה ובריאות המוח
לא רק עוצמת הרעש בסביבת הבית הייתה משמעותית, אלא גם האפשרות למצוא בתוכו מפלט שקט. החוקרים הגדירו "צד שקט" כחלק בבית שבו רמת הרעש נמוכה ב-10 דציבלים לפחות מזו שבצד החשוף יותר. לפי הממצאים, פער כזה עשוי לספק הגנה מסוימת ולמתן את השפעות הרעש, בעיקר באזורים שבהם החשיפה הכוללת גבוהה.
לעומת זאת, כאשר אין בבית צד שקט, הדיירים נחשפים לרעש רציף שקשה יותר להימלט ממנו, במיוחד בשעות הלילה. החוקרים מעריכים כי חשיפה לילית עלולה להיות משמעותית במיוחד בשל הפגיעה האפשרית בשינה. לדבריהם, מחקרים קודמים שבחנו רק את החזית הרועשת ביותר של הבית עלולים היו להמעיט בהערכת הסיכון, משום שלא בדקו אם לרשות הדיירים עומד גם אזור שקט יותר.
ד"ר מרב חןצילום: פרטיאשר למנגנון האפשרי, החוקרים מציעים כי רעש כרוני עלול לשבש את השינה, החיונית לבריאות המוח, ולעורר בגוף תגובת דחק מתמשכת. אפשרות נוספת שהעלו היא שהחשיפה לרעש מעודדת דלקת עצבית ועקה חמצונית, לרבות באזורים במוח הקשורים לייצור דופמין. עם זאת, אלה עדיין השערות בלבד, והמחקר לא הוכיח כיצד, ואם בכלל, רעש תורם להתפתחות המחלה.
רעש עשוי לזרז תסמינים
פרקינסון היא המחלה הניוונית השנייה בשכיחותה של מערכת העצבים בעולם. לפי מחקרים עדכניים, יותר מ-11 מיליון בני אדם מתמודדים עמה, ומספרם צפוי ליותר מלהכפיל את עצמו בעשורים הקרובים, בין היתר בשל העלייה בתוחלת החיים וגידול האוכלוסייה בחלק מהמדינות. הגורם המדויק למחלה עדיין אינו ידוע, וכיום אין לה מרפא.
המחלה מאופיינת באובדן הדרגתי של תאי עצב המייצרים דופמין, שמוביל לפעילות מוחית בלתי תקינה ולהופעת תסמינים שונים. "מחלת פרקינסון כרוכה באובדן של תאי דופמין בגזע המוח", הסביר ד"ר מרב חן, מומחה לנוירולוגיה בכללית שירותי בריאות. "בדרך כלל אנחנו מגלים את התסמינים הקליניים של המחלה כאשר אדם מאבד כ-80% מתאי הדופמין בגזע המוח. ככל הנראה, רעש וגורמים סביבתיים אחרים מזרזים את הופעת התסמינים, אבל אי אפשר להגדיר אותם כסיבה ישירה להתפתחות פרקינסון".
מחלת פרקינסון היא מחלה נוירולוגית כרונית הגורמת לפגיעה הדרגתית בתנועה
(צילום: Shutterstock)
לדברי ד"ר חן, מחקרים מצאו כי רעש סביבתי והמתח הנלווה אליו עלולים לגרום להחמרה זמנית בתסמינים אצל אנשים המתמודדים עם פרקינסון. עם זאת, אין כיום עדות לכך שרעש גורם להתקדמות המחלה עצמה, אלא רק לכך שהוא עשוי להחריף זמנית את ביטוייה.
החמרת תסמינים מוטוריים
לדברי ד"ר חן, רעש סביבתי עלול להחמיר זמנית שורה של תסמינים מוטוריים אצל אנשים עם פרקינסון, ובהם קשיים בהליכה ובביצוע תנועות מורכבות ופגיעה בשיווי המשקל. החשיפה לרעש עשויה גם להחריף הפרעות שינה ולפגוע בקשב ובריכוז.
"אנשים עם פרקינסון מתקשים לסנן גירויים", הסביר. "לפעמים הם נכנסים לבהלה ומאבדים את היכולת להתרכז. רעש יכול להחמיר זמנית גם את תפקוד הדיבור, לגרום לגמגום ולהחמרה בהיגוי. עוצמת הקול יורדת והם מתחילים לדבר בשקט, עד שקשה להבין אותם".
רעש סביבתי עלול גם להגביר מתח וחרדה ולהחמיר זמנית רעד בידיים. לדברי ד"ר חן, הוא עשוי להחריף גם תופעה המכונה "פריזינג", המתבטאת בקיפאון זמני בתנועה ובהחמרה בתפקוד. הוא ממליץ לאנשים המתמודדים עם המחלה לצמצם ככל האפשר את החשיפה לרעש: "לאדם שחולה בפרקינסון כדאי להימנע מרעש סביבתי ולהימצא ככל האפשר בסביבה רגועה, נוחה ושלווה".
לצד ההסתייגויות באשר למשמעות הממצאים, החוקרים מדגישים את החשיבות שבבחינת גורמים סביבתיים שניתן לשנות, במיוחד לנוכח שיעורם הגבוה של בני האדם החשופים דרך קבע לרעש מתנועת כלי רכב.
