לפני מספר ימים נמסר מהבית הלבן כי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אובחן עם אי-ספיקה ורידית כרונית - מצב רפואי שבו הוורידים מתקשים להחזיר את הדם אל הלב, לרוב באזורי הגפיים. הדיווח הגיע לאחר שטראמפ נראה מתהלך עם נפיחות בקרסולו וכתם חבול על ידו, שכוסה באיפור כבד. ההודעה עוררה עניין ציבורי נרחב סביב אחת מבעיות כלי הדם השכיחות ביותר - כזו הנוטה להחמיר עם הגיל, אך עשויה להופיע גם בגילים צעירים יותר. מהם הסימנים שצריכים להדליק נורה אדומה, אילו אפשרויות טיפול זמינות כיום, ואיך ניתן להפחית את הסיכון מראש? שוחחנו עם שני מומחים לכלי דם כדי לעשות סדר.
4 צפייה בגלריה
הקרסול הנפוח של טראמפ. מהתסמינים הנפוצים לאי-ספיקה ורידית
(צילום: REUTERS/Jonathan Ernst, AP/Alex Brandon)
מהי אי-ספיקה ורידית?
"אי-ספיקה ורידית היא מצב שבו השסתומים הפנימיים בוורידים אינם מתפקדים כראוי", מסבירה ד"ר שיראל יוספי-דמרי, מנהלת היחידה לכירורגיית כלי דם במערך הקרדיו-וסקולרי ע"ש קיטנר דוידאי במרכז הרפואי צפון. "הוורידים הם כלי הדם שאחראים על החזרת הדם אל הלב, בעוד שהעורקים מובילים דם עשיר בחמצן מהלב אל הרקמות. כדי לאפשר את זרימת הדם נגד כוח הכבידה, במיוחד מהרגליים בחזרה ללב, יש בוורידים שסתומים שתפקידם לאפשר זרימה חד-כיוונית כלפי מעלה. כשהשסתומים הללו אינם נסגרים היטב, הדם מצטבר בוורידים, נגרמת בהם התנפחות, ובהמשך גם התבלטות".
ד"ר איגור מנביץ', מומחה בכירורגיה כללית וכלי דם ורופא בכיר במחלקת כלי דם בבילינסון מקבוצת כללית, מוסיף כי "מדובר בהרס או בהיחלשות של השסתומים החד-כיווניים בתוך הוורידים ברגליים. זה גורם לעלייה בלחץ הדם התוך וורידי ולשורה של תסמינים. הנפיחות ברגליים היא אחת מהתופעות הנפוצות והבולטות שבהם". באשר לפצע על הזרוע שלו, לפי מה שפורסם בתקשורת, מדובר כנראה בשפשוף עם דימום תת-עורי, ככל הנראה בשל נטילת נוגדי קרישה כמו אספירין-שהוא מקבל. אין קשר בין המטומה ביד לבין אי-ספיקה ורידית".
עד כמה זה שכיח - ומי נמצא בסיכון?
"יש כמה גורמי סיכון עיקריים לאי-ספיקה ורידית, אחד מהם כמובן הגיל", אומר ד"ר מנביץ'. "עם ההזדקנות, חלה היחלשות טבעית של רקמות החיבור - הרקמות שמייצבות את השסתומים החד-כיווניים בוורידים. ככל שאנחנו מתבגרים, עולה הסיכוי לכך שהשסתומים יאבדו מתפקודם, ולכן שכיחות המחלה עולה עם הגיל. מדובר בבעיה נפוצה מאוד: ההערכות משתנות, אבל סביר להניח שכ-20 עד 30 אחוז מהאוכלוסייה סובלים ממנה בדרגות חומרה שונות".
ד"ר איגור מנביץ'צילום: דוברות בילינסוןלדבריו השכיחות עולה על רקע גורמים כמו השמנת יתר, חוסר פעילות גופנית, הריונות מרובים, עמידה ממושכת או ישיבה ממושכת. "יש גם טענות על השפעה של מקלחות חמות מדי, עלייה על עקבים גבוהים או הרמת משקלים כבדים, בעיקר אצל נשים", הוא מוסיף. לדבריו, "במקרה של טראמפ אפשר לזהות כמה גורמי סיכון מובהקים: הגיל המתקדם, עודף המשקל, אורח החיים הבלתי פעיל ככל הידוע, וטיסות ממושכות - כל אלה תורמים להופעת התסמינים של אי-ספיקה ורידית שמתמקדת בדרך כלל בפלג הגוף התחתון".
ד"ר יוספי-דמרי מסבירה כי אמנם גורמי הסיכון יכולים להגביר את שכיחות התופעה, אך הבסיס לרוב הוא גנטי. "יש אנשים שמועדים יותר לפתח אי-ספיקה ורידית, בגלל רקמת חיבור חלשה או מבנה שסתומים לא תקין, וזה עובר בתורשה. אבל בהחלט יש גורמים שיכולים להחמיר את הבעיה. עם זאת, היא מדגישה: "חשוב לדעת שמדובר בבעיה כרונית, לא מסכנת חיים. אי-ספיקה ורידית כשלעצמה אינה גורמת לתמותה".
מהם התסמינים?
"יש מגוון רחב של תסמינים", מסביר ד"ר מנביץ'. "המצב יכול להיות אסימפטומטי, כלומר, ללא תסמינים כלל, ולהתבטא רק כהפרעה אסתטית, כאשר הוורידים/נימים נראים בולטים ובעלי גוון צבע שונה, בין כחול לאדמדם, יש מטופלים שפונים אלינו בדיוק מהסיבה הזו. מן העבר השני, יש מטופלים שסובלים מתסמינים חמורים יותר: ורידים מורחבים שנקראים 'דליות', בצקות, שינויים קשים בעור עם הופעה של כתמים כהים, ולעיתים אף פצעים קשיי ריפוי ודימומים ספונטניים".
ד"ר שיראל יוספי: "מה שהמטופלים מדווחים בדרך כלל זה תחושת כובד ועייפות ברגליים. בבוקר, כשהם קמים, הרגליים מרגישות קלות, אך ככל שהיום מתקדם, הרגליים מתנפחות, מרגישות כבדות מאוד, ולעיתים גם כואבות. הנפיחות לא חייבת להופיע בשתי הרגליים. לפעמים מדובר בצד אחד בלבד"
גם ד"ר יוספי-דמרי מדגישה שהבעיה לעיתים אינה מורגשת בתחילה, אך מתפתחת בהדרגה לאורך היום: "מה שהמטופלים מדווחים בדרך כלל זה תחושת כובד ועייפות ברגליים. בבוקר, כשהם קמים, הרגליים מרגישות קלות, אך ככל שהיום מתקדם, הרגליים מתנפחות, מרגישות כבדות מאוד, ולעיתים גם כואבות. הנפיחות לא חייבת להופיע בשתי הרגליים. לפעמים מדובר בצד אחד בלבד".
מהי ההשפעה על איכות החיים?
לדברי הרופאים, אומנם לא מדובר במצב מסכן חיים, אך כן יש לו השלכות לא נעימות על איכות החיים. "לרוב לא מדובר בכאב חריף, אבל מדובר בכאב מציק, תחושת עייפות ברגליים, נפיחות, גרד, וגם צורך להרים את הרגליים כדי להקל. אלה תסמינים שדורשים התייחסות", אומר ד"ר מנביץ'. "במקרים מסוימים, מעבר לפגיעה באיכות החיים, יכולה להתפתח גם פקקת, כלומר היווצרות של קריש דם. זה כבר מצב שעלול לסכן חיים, תלוי כמובן במיקום של הקריש".
ד"ר שיראל יוספי-דמריצילום: מרכז רפואי צפוןד"ר יוספי-דמרי מוסיפה: "זו בעיה שמפריעה לתפקוד היומיומי, ועם הזמן גם עלולה להחמיר. אם ניקח לדוגמה את טראמפ, בלי להכיר את הרקע הרפואי שלו, סביר להניח שזה לא משהו שמסכן את חייו, אבל בהחלט יכול לפגוע בתחושת הנוחות. הוא עשוי לחוש כובד, נפיחות, ועייפות מתגברת ככל שהיום נמשך. אם לא מטפלים, המצב עלול להתדרדר: הוורידים נעשים בולטים יותר, יכולים להופיע כיבים ופצעים, שינויים בגוון העור, התבקעות של העור ופיגמנטציה כהה. לכן חשוב לעצור את התהליך בשלבים מוקדמים ככל האפשר".
איך מאבחנים?
האבחון הראשוני נעשה באמצעות תשאול המטופל לגבי תחושות ברגליים לאורך היום, ולאחר מכן -ביצוע בדיקת דופלקס ורידי. "זו בדיקה מאוד אמינה ומדויקת, שמאפשרת לזהות גם אי-ספיקה וגם פקקת בוורידים. הבדיקה אינה פולשנית ועורכת כמה דקות, ונעשית בקליניקה של הרופא או במכון הדמיה באופן שגרתי כחלק מהבירור", מציין ד"ר מנביץ'.
ד"ר יוספי-דמרי מסבירה כי האבחון חשוב וזאת כי לא תמיד ניתן לזהות את הבעיה על ידי בדיקה חיצונית. "חשוב להבין שלא כל וריד בולט הוא בהכרח ביטוי לאי-ספיקה ורידית", היא אומרת. "לרבים יש ורידים בולטים על פני העור, אבל זה לא תמיד מעיד על בעיה פנימית. לפעמים מדובר בבעיה אסתטית בלבד, ולפעמים יש גם וגם, לכן צריך לבדוק כל מקרה לגופו".
היא מוסיפה: "יש מקרים שבהם מה שרואים מבחוץ זה רק ענף קטן של הווריד, ואילו הגורם לבעיה הוא וריד עמוק וגדול יותר שלא בולט כלל. לכן אסור לרוץ לטיפולים קוסמטיים נקודתיים רק כדי להעלים וריד קטן, בלי לוודא קודם שאין בעיה עמוקה יותר. הגישה הנכונה היא לבצע קודם דופלקס, לראות אם קיימת אי-ספיקה - ורק לאחר מכן לבחור את סוג הטיפול המתאים, גם אם המניע הראשוני הוא אסתטי".
איך מטפלים?
לדברי ד"ר מנביץ', הטיפול באי-ספיקה ורידית מתחיל קודם כול בניהול גורמי הסיכון. "זה כולל ירידה במשקל, מניעת השמנה, הימנעות מעמידה או ישיבה ממושכת, ביצוע פעילות גופנית אירובית", הוא אומר. כשאלה לא עובדים, הטיפול השמרני העיקרי מתמקד בגריבת גרב אלסטית. "היא לוחצת מבחוץ ותומכת בווריד, בדומה לאיך ששלייקס מחזיקים מכנסיים", מסבירה ד"ר יוספי-דמרי. "הלחץ החיצוני עוזר לסגור את השסתומים הפנימיים ולתמוך בניקוז הדם כלפי מעלה". עם זאת היא מדגישה: "לא מספיק לרכוש את הגרב. צריך גם לגרוב אותה לאורך כל היום, מהבוקר ועד הערב, אחרת היא לא אפקטיבית. אנשים לפעמים טועים וחושבים שברגע שהגרב ביד הבעיה נפתרה".
ד"ר שיראל יוספי, על מצבו של טראמפ: "במקומו, הייתי מתייעצת עם כירורג כלי דם ומתקדמת לטיפול. לא נראה לי ריאלי שאדם בתפקיד שלו יגרוב גרב אלסטית כל היום. זו אי-נוחות משמעותית. אבל אם מזניחים, עלולים להופיע פצעים, וזה כבר הופך לבעיה רפואית בהרבה יותר מורכבת"
מעבר לכך קיימות גם אפשרויות טיפול פולשניות יותר. "אפשרויות אלו כוללות הזרקות סקלרותרפיה (הטרשה) לתוך הורידים הבלתי-ספיקים במטרה לנטרל את אותם באמצעות פגיעה כימית, או ניתוחים שבהם מנטרלים את הוורידים הפגועים בעזרת חום גבוה. מדובר בטיפולים שמטרתם לסגוראו לנטרל את הווריד שאינו מתפקד כראוי", מוסיף ד"ר מנביץ'.
"בנוסף, ישנם גם טיפולים תרמיים, כמו אבלציה בגלי רדיו, בלייזר או בקיטור, שמבצעים צריבה מבוקרת של הווריד", מתארת ד"ר יוספי-דמרי טיפולים מתקדמים יותר. "במקרים מסוימים, עדיין מבוצעים ניתוחים, אבל הם פחות שכיחים כיום, כי מדובר בהליך מורכב יותר עם סיכונים ותקופת החלמה ארוכה יותר".
ומה לגבי טראמפ? "במקומו, הייתי מתייעצת עם כירורג כלי דם ומתקדמת לטיפול", מסכמת ד"ר יוספי-דמרי בחיוך. "לא נראה לי ריאלי שאדם בתפקיד שלו יגרוב גרב אלסטית כל היום. זו אי-נוחות משמעותית. אבל אם מזניחים, עלולים להופיע פצעים, וזה כבר הופך לבעיה רפואית בהרבה יותר מורכבת".
