שבוע בדיוק לאחר הניתוח שבו הושתלה לו כליה של תורם אלטרואיסטי, רועי בוזנח בן ה-14 שוחרר לביתו בבאר יעקב, שם הוא מתאושש ומחכה לרגע שבו יוכל לחזור ולנגן על הגיטרה החשמלית החדשה שקיבל, מתנה לבר המצווה שחגג לפני שנה.
למרות גילו הצעיר, זו לא השתלת הכליה הראשונה של רועי. כמי שסובל מאז גיל שנתיים ממחלה הגורמת לאי ספיקת כליות, רועי אושפז וטופל באופן אינטנסיבי עד שקיבל תרומת כליה מאביו, כבר בגיל חמש. עם השנים התברר שהמחלה פגעה גם בכליה המושתלת, ונוצר צורך למצוא לו כליה חדשה.
קראו עוד:
גלומרולוסקלרוזיס, טרשת פקעיתית מוקדית מקטעית - Focal Segmental Glomerulosclerosis - מחלת הכליות שבה אובחן רועי בגיל שנתיים (ובקיצור FSGS), היא תסמונת נפרוטית המתאפיינת בהפרשה גדולה של חלבון בשתן, ומובילה בחלק מהמקרים לאי ספיקת כליות מתקדמת, עד כדי צורך בטיפולי דיאליזה או השתלת כליה. הגורם למחלה אינו יודע ולכן עד היום לא נמצאה לה תרופה.
לאחר תרומת הכליה של אביו המשיך רועי לעבור טיפולים אחת לשבועיים במחלקת הדיאליזה, במסגרתם מפרידים את הפלזמה מהדם, מתוך הבנה שאותו פקטור שגורם לפגיעה בכליה נמצא שם. "אחרי ההשתלה ובמהלך הטיפולים רועי היה במצב של דיכוי חיסוני מתמשך", מסביר אביו עמיר, השתדלנו לשמור על המסגרות הרגילות כשהשנתיים האחרונות לא היו פשוטות בכלל, עם הקורונה – רועי היה למעשה שנה וחצי בבית, חזר לכמה חודשים לבית הספר ומאז ההתפרצות של האומיקרון בחודש דצמבר, הוא שוב חזר הביתה".
התורם: "זו זכות שאי אפשר לתאר"
בשנה האחרונה, עם ההבנה שתפקוד הכליה המושתלת הולך ופוחת, החלו מאמצים לאיתור תרומת כליה חדשה לרועי. "הגענו למסקנה שנכון לחפש תורם שהוא לא בן משפחה אבל שיש בינו לבין רועי התאמה מקסימלית מבחינת הדם והמדדים האחרים", מסביר אביו. "בעמותת 'תקווה ומרפא' שמלווה אותו מאז שרועי חלה עזרו לנו למצוא תורם".
והתורם נמצא. יקיר וכטר בן 31, נשוי ואב לחמישה (מגיל תשע ועד פחות משנתיים), שגר בכפר זיתים שליד טבריה ועובד בישיבה חרדית ייחודית – המציעה לתלמידים מסלולים ללימוד מקצועות הנגרות והחשמל. "זו לא הייתה החלטה פתאומית", מסביר וכטר, "הנושא מדובר בבית כבר חמש שנים. אנחנו מכירים חברים שתרמו כליה וזכו להציל חיים – זו זכות שאי-אפשר לתאר. בהתחלה אשתי חששה וכל שנה בדקתי איתה שוב, עד שלפני תשעה חודשים קיבלנו החלטה ללכת על זה. ביקשתי רק שזו תהיה תרומה ליהודי, כי זה חשוב לי, ואם אפשר - אז לילד".
התורם, יקיר וכטר: "זו לא הייתה החלטה פתאומית. הנושא מדובר בבית כבר חמש שנים. אנחנו מכירים חברים שתרמו כליה וזכו להציל חיים – זו זכות שאי-אפשר לתאר. בהתחלה אשתי חששה וכל שנה בדקתי איתה שוב, עד שלפני תשעה חודשים קיבלנו החלטה ללכת על זה"
לאורך השנה האחרונה עברו וכטר ורועי סדרה של בדיקות במטרה לוודא שמצבו הרפואי של וכטר מאפשר לו לתרום כליה וכי ישנה התאמה כנדרש. "נפגשנו עם יקיר, לבקשתו, רק ביום הניתוח, ואני חושב שזה נכון לא להיפגש קודם, כדי למנוע מצב של אכזבה ומפח נפש משני הצדדים", מספר עמיר, שמסביר כי התורם יכול להתחרט עד הרגע האחרון.
"היות שאת ההשתלה הראשונה רועי עבר בגיל חמש, הוא עבר דרך, התבגר, והיום הוא מודע מאוד לכל מה שקורה ואנחנו משתפים אותו. הוא שואל ומבקש לדעת כל פרט בפרוצדורה ומה המשמעויות. גם את ההחלטה על המפגש עם התורם לפני ההשתלה השארנו לו".
איך היה המפגש?
עמיר: "זה היה מרגש לכולם. בזכותו רועי יכול להמשיך לחיות ולתפקד כמו כל אחד".
יקיר: "המלים מתגמדות ביחס לסיטואציה. נפגשנו רק שעה לפני הניתוח ונקשרו נפשותינו. זכיתי לתת לו את הכליה. המפגש היה מיוחד מאוד. לפגוש ככה כזה ילד גיבור, שעומד במשימות שניתנו לו בעולם בגבורה וכזו משפחה מיוחדת. אתה מבין שיש כאן ממש ילד שהחיים שלו יכולים להתהפך לטובה. אני ממליץ למי שיכול, זו זכות".
למי שלא מבין מה גורם לבחור צעיר להחליט לעבור ניתוח ולתרום חלק מגופו למען אדם זר, מסביר וכטר: "זו פעולה קטנה יחסית למה שהיא נותנת. ולא שהיא לא דורשת ממך – יש אשפוז, כאבים, תקופת התאוששות של כחודש וחצי בבית. אבל ביחס למה שזה נותן – זה כלום. כולם היו שותפים לזה בבית, גם הילדים, ששמחו מאוד והתרגשו לשמוע שרועי התאושש מהר ושוחרר כבר אחרי שבוע הביתה. אז נכון, כרגע הכול עדיין כואב, אבל בכל יום יש הטבה. למעשה, הצדיקה האמיתית פה היא אשתי – כל העומס נופל עליה".
רועי ומשפחתו נפגשו שוב עם וכטר אחרי הניתוח, ונמצאים מאז בקשר טלפוני. "אנחנו מלאי הערכה למעשה שלו", אומר עמיר. "בפעם הראשונה, כשאני תרמתי כליה לרועי, היה לי ברור שלא אבקש לפני שאני עושה את זה בעצמי. ואני מבין לגמרי מה המשמעות וההשלכות, אז אני בטח יודע להעריך את מי שעושה את זה שלא על מנת לקבל תמורה. זה מעשה שיש בו לעשות שינוי ולתת עתיד טוב יותר לאדם אחר".
יקיר, איך אתה מסביר את זה שהתרומות האלטרואיסטיות נפוצות במיוחד במגזר הדתי?
"הרצון לעשות טוב לא אמור להסתכם בתוך מגזר מסוים. כולם עם אחד - להציל נפש בישראל. אם אדם חי בשליחות, לעשות טוב, הוא כל הזמן עסוק בלתת. כל אחד צריך לבחור כל הזמן כמה הוא רוצה לתת לאחר".
שניידר: 700 השתלות בילדים ובני נוער
שתי הפרוצדורות, הוצאת הכליה מיקיר והשתלתה ברועי, בוצעו במרכז שניידר על ידי צוות מערך ההשתלות בהובלת ד"ר סיגל אייזנר, מנהלת יחידת השתלות כליה בשניידר. עם סיום הניתוח, הועבר וכטר להמשך טיפול בבית החולים בילינסון, ורועי טופל ביחידה לטיפול נמרץ במרכז שניידר, בראשות פרופ' אלחנן נחום. מאז הקמתו, בוצעו בשניידר למעלה מ-700 השתלות לב, ריאה, כבד וכליות בתינוקות, ילדים ובני נוער, באחוזי הצלחה הדומים למרכזים הרפואיים הטובים בעולם.
ניתוח השתלת כליה מתורם חי, מסבירים שם, הוא מורכב במיוחד ודורש היערכות מיוחדת של צוותי בית החולים, בתוכם: כירורגים מומחים בהשתלות איברים בילדים, נפרולוגים, מרדימים, צוות יחידת אולטרה-סאונד, אחיות חדר ניתוח, רופאי טיפול נמרץ ועוד.
ההשתלה אצל רועי כללה גם פעולות הכנה במטרה למנוע חזרה של המחלה לכליה החדשה. "הכליה מתפקדת, פעילה, ואנחנו עוקבים אחרי המדדים ומקווים שהעסק יעבוד בצורה טובה", מסביר עמיר. "רועי נמצא לקראת סיום כיתה ח' ומעבר לתיכון ורוצה לחזור לפעילויות ספורט, לפגוש חברים. כרגע אנחנו עדיין מאוד מגוננים, ורוצים קצת להשתחרר ולחזור לשגרה", הוא אומר.
"גורמים רבים שותפים למהלך כזה", אומר עמיר, "אנחנו רוצים להודות לכל הצוות בשניידר שטיפל, תמך, עודד וחיזק אותנו ואת רועי, וכמובן גם לעמותה. לא הרבה מודעים לעולם חולי הכליות. גוף כזה כמו עמותת 'תקווה ומרפא' נותן הרבה כוחות לכל המשפחה". ב-22 בפברואר תקיים העמותה ערב בשיתוף מחלקת נפרולוגיה בשניידר, במטרה לגייס תרומות ולחשוף את הפעילות, לשם הגברת המודעות ועידוד השתלות, ובפרט השתלות כליה בילדים. "כמשפחה, חשוב לנו לקדם את הנושא ולפתוח דלת גם לילדים ולחולים אחרים".