כבר עשר שנים שנתנאל טלה (27) חי חצי חיים. מאז קרסו כליותיו, הוא נאלץ לעבור דיאליזה שאורכת ארבע שעות, לפחות שלוש פעמים בשבוע, שאינה מאפשרת לו לתפקד. "בימים של דיאליזה אין לך חיים", הוא מספר. "גם חצי השבוע שאתה כן אמור לחיות בו רצוף בבדיקות, בעיות, תרופות - והידיעה שהרס הכליות שלי יכול להרוג אותי".
לפני 10 שנים, כשהיה בן 17, החל טלה לחוש בכאבי בטן ובשתן דמי. סדרת בדיקות הראו כי לקה במחלה בשם IgA Nephropathy ההורסת את הכליות באמצעות נוגדנים עצמיים. הרופאים הצליחו לאזן את מחלתו במשך כשלוש שנים, שלאחריהן התעקש להתגייס לצה"ל.
אלא שלאחר 8 חודשים על מדים, מצבו המשיך להידרדר, עד שכליותיו קרסו והוא נלץ להתחיל בטיפולי דיאליזה. "כבר אז חלמתי למצוא תורם שיציל אותי", הוא מספר, "המשפחה החליטה ללכת להיבדק, ואחד מהם היה בן הדוד שלי אלדד".
אלדד אלמאיו ודניאל טלה אלדד אלמאיו ודניאל טלה
אלדד אלמאיו ונתנאל טלה אחרי ההשתלה
(צילום משפחתי)
בן הדוד אלדד נמצא מתאים. למרבה ההפתעה - הוא היה זה שנאלץ לשכנע את הזקוק לכליה לקבלה. "פחדתי עליו מאוד", משחזר טלה, "אתה לוקח אדם בריא ומוציא לו כליה. רק אחרי שעברנו את כל ההדרכות וההסברים מהמומחים הבנתי שמדובר בהליך רפואי בטוח יחסית".
ההשתלה בוצעה לבסוף בבית החולים שיבא לפני כשבועיים. "יש חששות רבים, אבל על כולם יש תשובות", מספר אלמאיו, התורם. "הצוות הרפואי של שיבא ישב איתנו, הסביר לנו הכל בסבלנות. תוך 3 חודשים אנחנו צפויים לחזור לתפקוד מלא".
לדברי אלמאיו הסיפוק היה עצום: "היה כל כך מרגש לשמוע את נתנאל מספר שהצליח בפעם הראשונה לתת שתן, פעולה אלמנטרית שאנחנו הבריאים לא מתייחסים אליה, או כשפתאום יש לו כל כך הרבה זמן פנוי במקום טיפולי הדיאליזה הארוכים. לכו על זה בכל הכוח. מי שנמצא מתאים, חייב לדעתי לעשות את המצווה הזו. לראות אדם חולה שהולך וקורס – פתאום מתעורר לחיים חדשים, זה סיפוק אדיר".
אלדד אלמאיו ודניאל טלה אלדד אלמאיו ודניאל טלה
אלדד אלמאיו ודניאל טלה
(צילום משפחתי )

מודעות לתרומות איברים בכל חלקי האוכלוסייה: יכולה להציל חיים

בסיפור התרומה הזה, מספרת ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלת איברים, קיימים שני אלמנטים חשובים: המודעות לתרומות איברים בכל חלקי האוכלוסייה והעזרה שחולים לעתים חוששים לבקש. "הרבה חולי דיאליזה מרגישים אי נוחות לדבר על תרומה בקרב בני המשפחה שלהם. לא נעים להם להיות הנזקקים שזקוקים לתרומה, חלקם מתביישים, חלקם מרגישים שזו נתינה גדולה מדיי, ענקית - הם לא מרגישים ראויים לה. אם אנשים לא מתנדבים ומציעים את עצמם - הם לא מעלים את זה מיוזמתם.
"נתנאל פשוט לא הצליח להכיל שאדם קרוב אליו מוכן לתת לו כזאת מתנה, הוא נתרע, אבל אנחנו דואגים לשקיפות מלאה, מיידעים את התורם בכל הסכנות והתהליכים, ומאוד מגינים על התורם. אלדד רצה לתת את המתנה הזו ולא ויתר".
מעבר לעידוד תרומות בתוך המשפחה, ד"ר אשכנזי מספרת על פריצת דרך תודעתית, שכן מדובר בתורם יוצא העדה האתיופית הראשון בישראל. "הראשון הרבה פעמים הוא מעביר המסר, הוא נושא הלפיד. אפשר לשאול אותו , להתייעץ איתו, לראות בו דוגמה, על כל הניונאסים שמגיעים עם זה. אנחנו מעודדים מודעות לתרומות איברים בכל חלקי האוכלוסייה, ריבוי תורמים יכול להציל חיים".