אנחנו שומעים מדי קיץ על נערים או מבוגרים שטובעים בים, אך בבליל ההודעות והחדשות, עוברים הלאה לידיעה הבאה. רק לאחרונה דווח כי שני גברים טבעו למוות בחוף הים של תל אביב, ומי שידיעות כאלו צדות את עינה היא תהילה גבאי דויטש, אמא לשניים (שמונה ושנתיים), שאחיה, אליהו גבאי, טבע בחוף בנתניה בשביתת המצילים במאי 2016.
"שוב בחדשות עוד סיפור ועוד סיפור על אנשים שנכנסו לחוף לא מוכרז וטבעו", כתבה גבאי דויטש פוסט בפייסבוק. "אנשים - תפסיקו לעשות את זה! אתם יכולים למות! אל תיכנסו לים בלי מציל אפילו לדקה. זאת סכנת חיים אבל באמת".

לא מספיק לדעת לשחות

"מדי כמה ימים אני קוראת שמישהו טבע בים, ופשוט לא מבינה למה זה קורה", אומרת גבאי דויטש. "למה אנשים לא מבינים שאסור להיכנס לים בשום פנים ואופן כשאין מציל? למה הם לא מבינים שהם יכולים להיכנס למצוקה, ושאפשר לטבוע?
"זה הזוי בעיניי שאנשים חושבים שאם הם יודעים לשחות אז זה לא יקרה להם, ועובדה שזה ממשיך לקרות כל הזמן: עושים קמפינג בים עם ילדים או בני נוער שמבלים לבדם ואז נכנסים למים למרות שאין מצילים, וטובעים".
קראו עוד:
"למה אנשים לא מבינים שאסור להיכנס לים כשאין מציל? למה הם לא מבינים שהם יכולים להיכנס למצוקה?
בכל פעם שסיפור כזה צץ גבאי דויטש נזכרת במה שקרה לאחיה: "כשאח שלי היה בן 20 הוא הלך לים עם חבר", היא מספרת. "בדיוק באותו יום הייתה שביתת מצילים, זה היה בתחילת הקיץ, מזג האוויר היה הפכפכך והיו רוחות סוערות. הוא וחבר שלו נכנסו למים, וממש בתוך מספר שניות החלו להיסחף.
"אנשים שהיו בחוף וראו את מה שקרה הלכו להזעיק עזרה מתוך ניסיון להציל אותו אבל לא היו מצילים או מישהו אחר שיכול היה לעזור. הוא היה במים למשך 40 דקות. בסופו של דבר הוא הגיע לחוף אבל גם אז לשירותי ההצלה הייתה בעיה להגיע אליו. האמבולנס לא יכול היה להגיע לחוף, וזה לקח זמן. בדיעבד, כשמסתכלים על השתלשלות האירועים אפשר לומר שמהרגע שבו הוא נכנס למים פשוט לא היה לו סיכוי".
 אליהו גבאי ז"ל אליהו גבאי ז"ל
אליהו גבאי ז"ל
(צילום: אלבום פרטי)
באותו זמן גבאי דויטש הייתה בדיוק בטיסה חזרה לארץ. "נחתתי באותו יום ב-4 לפנות בוקר, ורק אז ראיתי שאחותי שלחה לי הודעה להתקשר אליה דחוף", היא מספרת. "כשראיתי את ההודעה חשבתי שאולי קרה משהו לסבא שלי. לרגע לא חשבתי שמדובר באחי. צלצלתי אליה, והיא סיפרה לי שאחי טבע אבל הוא ניצל ומאושפז בבית חולים. הייתי בטוחה שהכול בסדר. חיכיתי עד הבוקר, ואז הגעתי לבקר אותו".
רק כשהגיעה לבית החולים הבינה שמצבו הרבה יותר חמור ממה שחשבתה: "הסתבר לי שמרגע הטביעה היה לו מוות מוחי. כשהוא הגיע לבית החולים הסתבר שבזמן הטביעה לא היה לו חמצן למשך חצי שעה. בעצם, כשהוא הגיע לבית החולים הם עשו לו החייאה, והוא נשם בעזרת מכונה אבל המוח לא תפקד.
"בפועל הוא היה מאושפז שלושה שבועות. בכל יום עשינו משמרות שבהן בכל פעם מישהו אחר היה איתו עד שהודיעו לנו שיש לו קריסת מערכות. באותו היום הגעתי ראשונה לבית החולים, הייתי שם עשר דקות, ואז הוא נפטר".
איך התמודדת באותם רגעים?
זה היה מאד מפחיד להיות בסיטואציה כזאת שבה אני נמצאת עם אח שלי לבד כשאני יודעת שהוא מת, וכל המשפחה עדיין בדרך. היום אני יכולה לומר שלא הייתי בהלם מהמוות שלו כי הבנתי שזה יקרה. הרופאים אמרו לנו מדי יום שזה מה שעומד לקרות.
יש לה רגעים שהיא נזכרת בו, אומרת "אח שלי", ומספרת סיפור שקשור אליו. עבורה זה טבעי אבל לדבריה, "אנשים ממש נבהלים כשהם מגלים שהוא מת, נלחצים מזה. אבל עדיין מותר להגיד את השם שלו ולספר על דברים שקרו. בדיוק אז הוא היה בצבא, לקראת שחרור והיו לו תוכניות למשך שנים רבות קדימה".
"אנשים חייבים להבין שאם אין מציל אז לא נכנסים" "אנשים חייבים להבין שאם אין מציל אז לא נכנסים"
"אנשים חייבים להבין שאם אין מציל אז לא נכנסים"
(צילום: אלבום פרטי)
ספרי על הקשר ביניכם.
"אנחנו שבעה אחים, ואני הייתי בת תשע כשהוא נולד. הוא ממש היה ה'בייבי' שלי. הייתי מרדימה אותו, מכינה לו בקבוקים ומחליפה לו חיתולים. בעיקר זקפתי לזכותי את כל מה שהוא הצליח לעשות, כמו כל אחות גדולה.
"היסחפות בים וטביעה יכולות לקרות בתוך זמן קצר מאוד, בתוך שניות"
"כשהוא היה בצבא הייתי אחות מגוננת, כל המפקדים הכירו אותי. הוא היה מגיע אליי לפעמים מהצבא ועוזר לי לקפל כביסה. היינו בקשר קרוב מאוד, הוא היה מתקשר אליי כמעט כל יום".
את חושבת שהטביעה שלו השפיעה עליך כאמא?
הבת שלי הייתה בת ארבע כשזה קרה. ניסיתי להתגבר על כל מה שקרה מאוד מהר, ולאחר חודש הלכתי איתה לים, לחוף שיש בו מציל כמובן. אבל כשהיא הייתה בתוך המים הרגשתי שאני פשוט מפחדת, למרות שהיא הייתה עם מצופים. זה פשוט הפחיד אותי.
"הבנתי אז עד כמה זה מסוכן, עד כמה היסחפות בים וטביעה יכולות לקרות בתוך זמן קצר מאוד, בתוך שניות. היום אני יכולה לומר שאני לא אמא חרדתית, ועם זאת ברור לי למשל שאני לא אלך לחוף ללא מציל או שאני לא אלך לים לבד עם שתי בנותיי, ולו רק כדי שלא לאבד שליטה. שחלילה לא ייווצר מצב שבו אני נמצאת לבד עם ילדה אחת, ולא שמה לב מה קורה עם הילדה השנייה".
מה צריך לדעתך לעשות היום אחרת?
"צריך לעשות קמפיין מאורגן ולהעלות את המודעות לנושא כי חייב להיות שינוי. בדיוק כפי שיש כל הזמן קמפיינים על שכחת ילדים ברכב, כך צריך להיות ברור שטובעים בים הרבה אנשים, ושזה קורה רק בשל חוסר מודעות. ולכן צריך שיהיה ממש חוק או כלל שמבהיר לכולם: אם אין מציל בחוף אז לא נכנסים".