נגיף הקורונה ממשיך להפתיע את עולם הרפואה כשיותר ויותר עדויות מחולים מסמנות מחלה רבת תסמינים, שעלולה להוביל לכדי תחלואה קשה ביותר ומוות. עכשיו מגלה מחקר חדש כי קיים תסמין שעשוי לבשר על מחלה קלה יחסית שאינה הולכת ומסתבכת - והוא אובדן חוש הריח.
הביטויים הקליניים של נגיף ה-COVID-19 הם רבים, וחלקם דומים לתסמינים של מחלות ויראלית אחרות, בהן שפעת, אך התסמין של אובדן חוש הריח נפוץ בקרב יותר ויותר חולי קורונה. תסמין זה עשוי להיות מובהק למחלת קורונה, אך לא כל מי שנדבק בנגיף יחווה אותו.
מחקרים שונים ניסו להסביר את פשר התופעה, אך כעת חוקרים מאוניברסיטת מונס בבלגיה ומבית החולים פוך שבצרפת, סבורים כי אובדן חוש הריח עשוי לשמש כמנבא לחומרת מחלת הקורונה. ניתוח נתונים שביצעו ב-1,300 חולי קורונה הביא אותם להאמין כי תסמין אובדן חוש ריח הינו אינדיקציה למחלה קלה עד בינונית.
את חולי הקורונה הנבדקים חילקו החוקרים לארבעה סוגי חולים: החולים קלים שטופלו בבית ללא סיבוכים, חולים מתונים שסבלו מתסמיני נשימה, חולים קשים שדרשו אשפוז תחת מתן חמצן, וחולים קשים מאוד שאושפזו ביחידות לטיפול נמרץ. החוקרים מצאו כי רק 15-10% מהחולים הקשים חוו אובדן ריח. בהשוואה, 70% מקבוצת הקלים ו-85% מקבוצת החולים הבינוניים פיתחו את תסמין אובדן הריח.
מחקרים קודמים הראו כי הנגיף יכול להדביק תאים באזור הריח באף, והדלקת כתוצאה מכך תחסום את העצבים מלחוש בניחוחות. התסמין הוא חולף, וחוש הריח חוזר בתוך כמה שבועות לאחר ההחלמה. החוקרים לא יודעים עדיין מדוע אובדן חוש הריח מעיד על פרוגנוזה טובה בקרב חולי הקורונה. אחת ההשערות היא שאובדן הריח פירושו שהנגיף מגיע לא רק לאף אלא גם למערכת העצבים שמשפיעה בדרך כלשהי על מערכת החיסון, ומונעת את הידרדרות המחלה.
מדוע נפגעים חוש הריח והטעם בקרב חולי קורונה?
על כך ניסו להשיב לפני מספר חודשים חוקרים שביצעו סריקות CT באף ובסינוסים של חולי קורונה. הסריקות הראו כי האזורים באף שאחראיים על תחושת הריח חסומים בנפיחות ובריר, בעוד שאר האף והסינוסים נראים תקינים, ולמטופלים אין כל בעיה לנשום דרך האף.
כבר כמה חודשים ידוע כי הדרך בה נגיף הקורונה מתפשט בגוף היא באמצעות חיבור לקולטנים בשם ACE2, הנמצאים על פני תאי מערכת הנשימה העליונות. הם עושים זאת בסיועו של חלבון הקרוי TMPRSS2, שמסייע לנגיף לפלוש לתא לאחר שנצמד אליו. הנגיף חודר אל התא עצמו וגורר תגובה סוערת ביותר של המערכת החיסונית, הנקראת "סערת ציטוקינים".
תחילה סברו המדענים כי הנגיף מדביק ומשמיד את הנוירונים הקשורים לחוש הריח. נוירונים אלה מעבירים את האות ממולקולות הריח המגיעות לאף לאזור במוח בו האותות הללו מתפרשים כ"ריח". כעת מחקרים שונים הראו כי קולטני ACE2 שהנגיף זקוק להם כדי לפלוש לתאים, אינם נמצאים על עצבי הריח אלא על תאים שכנים הקרויים sustentacular שתומכים בפעילות תאי עצב הריח.
מדענים סבורים כעת שתאי התמיכה הללו הם אלה שנפגעים על ידי הנגיף. התגובה החיסונית הסוערת מובילה לנפיחות באזור, אך משאירה את סיבי העצבים בחוש הריח שלמים. ככל שהדלקת הסוערת בגוף שוככת, כך חוש הריח הולך וחוזר לפעילות תקינה.
אז מדוע חוש הריח לא חוזר אצל חלק מהחולים המתלוננים על אובדנו למשך חודשים ארוכים? אצל החולים הללו, ככל הנראה, הסערה החיסונית בגוף לה גרם הנגיף הובילה להרס של חלק מהרקמות באף, ואצלם ההתאוששות איטית הרבה יותר.
החדשות הטובות הן שבסופו של דבר חוש הריח מתחדש. ישנן הוכחות מוצקות לכך שטיפול שיקומי בחשיפה חוזרת ומתמשכת לסוגי ריחות שונים מדי יום, מוביל את מערכת חישת הריח לחדש את התאים, ולשוב לפעילות תקינה.
