תינוק בן כמה חודשים מושיט יד, מביט בהורה שמולו ומחכה לתגובה. לפעמים היא מגיעה מיד. אולי בדמות מבט, חיוך או קול מרגיע. לפעמים היא מתעכבת, ולפעמים - היא כמעט לא קיימת. מי היה מעלה על דעתו שלרגעים כאלה, יומיומיים ושקטים, יש משמעות מעבר לאותו רגע. אלא שכעת מתברר שזה משנה מאוד. אינטראקציות הוריות מוקדמות, כך עולה ממחקר אורך רחב שעקב אחר מאות משפחות מהינקות ועד גיל בית ספר, נקשרות שנים מאוחר יותר למדדים פיזיולוגיים של בריאות, בהם דלקת, סוכר ובריאות מטבולית. במילים אחרות: הגוף זוכר.
מחקר - איכות הקשר עם ההורים משפיעה על בריאות הילד
המחקר היה מחקר אורך רחב אשר עקב אחר 292 משפחות אמריקאיות הטרוסקסואליות עם ילד ראשון לאורך שנים, מהינקות ועד גיל בית הספר. "זה מחקר יחסית מיוחד כי הוא בין המחקרים הראשונים שבדק ספציפית לא רק קשר בין אם לילד, שאלה רוב המחקרים, אלא בין אב לילד ובין השילוב ההורי - אבא, אמא וילד", מסבירה ירדן גבאי, פסיכולוגית קלינית מומחית. "במסגרת המחקר בדקו את הילדים שנים קדימה. לאורך התקופה בוצעו שלוש נקודות מדידה מרכזיות: בגיל 10 חודשים, בגיל 24 חודשים, ומדידה נוספת כאשר הילדים הגיעו לגיל שבע".
בעיקר נבדקו שלושה תחומים עיקריים: "החוקרים צילמו את האינטראקציות בין ההורים לילדים, ולאחר מכן בדקו גם הדינמיקה בין ההורים עצמם - גם במצב של מאבק על תשומת הלב של הילד וגם במצב של הימנעות, ניתוק או חוסר שיתוף בין ההורים, וזאת כדי לבחון לא רק את איכות הקשר הורה-ילד, אלא גם את ההקשר המשפחתי הרחב שבתוכו הקשר הזה מתקיים", מסבירה גבאי.
בשלב המאוחר יותר חוברו הנתונים ההתנהגותיים למדדים רפואיים. "בהמשך, כשהילדים הגיעו לגיל בית ספר, החוקרים בדקו אצלם בדם 'סמנים' שמרמזים על מצב דלקתי ועל חילוף חומרים ומדדים כמו כולסטרול", מסביר ד"ר יהונתן דבש, פסיכולוג קליני ומדריך וסגן הפסיכולוגית הארצית של קופת חולים כללית. הנתונים הרפואיים הושוו לאינטראקציות שתועדו בשנות החיים הראשונות. "בדקו את החלק ההתנהגותי-רגשי והשוו את זה ביחד עם בדיקות רפואיות שעשו לילדים כשהילדים בני שבע", מרחיבה גבאי.
ד"ר יהונתן דבש: "יש ידע נרחב על כך שלקשרים מוקדמים יש השפעה משמעותית על המשך החיים של הילדים. אנחנו לוקחים את זה בחשבון כשאנחנו בונים מערכות התערבות שמנסות לתת מענה כבר בשלבים מוקדמים, כי זמן ילד הוא לא זמן מבוגר ולהשפעה בשלבים מוקדמים הרבה פעמים יש אפקט מאוד גדול על ההמשך"
בסיום המחקר נמצא כי לאיכות הקשר ההורי המוקדם יש מתאם עם מדדים פיזיולוגיים שונים של הבן שנים לאחר מכן, במיוחד הקשר בין האב לבן. "מה שמעניין במחקר הזה הוא לא רק מה שקורה בין הורה לילד, אלא גם מה שקורה בין ההורים סביב הילד”, אומר ד"ר דבש. "כשהאבא היה רגיש ומעורב יותר כבר בשלב הינקות, בהמשך - סביב גיל שנתיים - נראתה פחות דינמיקה הורית בעייתית סביב הילד, כמו מאבק על תשומת לב או נסיגה וחוסר שיתוף פעולה.
4 צפייה בגלריה
משפחה צעירה. ליחס בשנות החיים הראשונות השפעה גדולה ממה שנהגנו לחשוב
(צילום: shutterstock)
"הדפוסים האלה נקשרו אחר כך אצל הילדים לשני סימנים בדם - סמן דלקת (CRP) וסמן שקשור לאיזון סוכר לאורך זמן (HbA1c). אצל אימהות, במודל הזה ובמדדים שנבדקו, הקשר לא הגיע למובהקות סטטיסטית. זה לא אומר שאימהות פחות חשובות, אלא שבנתונים האלה לא זיהו אותו קשר באותה צורה. חשוב גם להגיד ביושר: הקשר שנמצא אצל אבות לא היה ענק, אבל הוא היה מובהק".
ד"ר יהונתן דבשגבאי מחדדת אף היא שאין כאן טענה ליתרון אבהי. "זה לא שיש יותר משקל לאב", היא מסבירה, "חשוב להבין שהחוקרים לא טוענים שאימהות פחות משפיעות על בריאות הילד. הם מציעים כמה הסברים אפשריים. אחד מהם הוא שילדים רגילים למעורבות גבוהה מצד האם, ולכן גם דפוסים פחות מיטביים עשויים להיתפס כחלק מהשגרה ולא כחוויה מלחיצה. בנוסף, במדגם הזה האימהות היו באופן כללי מאוד רגישות ומעורבות, מה שמקשה לזהות הבדלים".
לעומת זאת, היא מסבירה, "כשאב נסוג או מתחרה בדינמיקה ההורית, זה עלול להשפיע על האווירה בבית ולהגביר מתח, וזה ממש משפיע על הסטרס של הילד. כשהאבא רגיש זה הרבה יותר נחווה כחיובי. לא כי האבא יותר חשוב, אלא כי אצל האבא זה יותר דומיננטי כשהוא יותר חיובי, רגיש, קשוב ותומך".
גם ד"ר דבש מבקש להיזהר מפירוש פשטני של הממצאים. "זה יכול לייצר מצג שווא שהתנהגות האב יותר חשובה. חשוב להבין שבמחקר בדקו אבות ואימהות, אבל לא בדקו תפקיד. מדובר על משפחות הטרוסקסואליות ממעמד בינוני-גבוה, כמו רוב המחקרים, וקשה להכליל שבתוכן התפקיד המטפל העיקרי היה של האמא. בנוסף, לא הייתה כאן השוואה בין אימהות ואבות. הייתה כאן השוואה בין אימהות לאימהות ובין אבות לאבות.
ירדן גבאיצילום: בן יצחקי"אימהות יותר מבצעות את התפקיד הזה ביום-יום. לעומת זאת, אצל האבות יש שונות הרבה יותר גדולה: יש אבות הרבה יותר מעורבים והרבה פחות מעורבים, ובגלל ההבדלים הללו, יכול להיות שמצאו את המובהקות הסטטיסטית הזאת. חשוב גם לציין שמדובר במחקר קורלטיבי של קשר, לא של סיבתיות. זאת אומרת, נבדק האם יש קשר בין התנהגות כזו לבין המדדים האלה, אבל לא ניתן להסיק מתוך מחקר כזה על סיבתיות, רק על קשר".
לא יתרון אבהי, אלא הקשר משפחתי
הקשר בין חוויות רגשיות לבריאות הגוף אינו רעיון חדש. "בסוף זה ממש מחובר מכל בחינה", אומרת גבאי. "האופן שבו אני חושבת משפיע על הנפש שלי ומן הסתם משפיע על הגוף שלי ברמה הביולוגית. מצבים רגשיים כמו דיכאון, חרדה, לחץ כרוני, משפיעים ישירות על כל מערכות הוויסות בגוף שלי. בעיקר על מה שקשור למערכת העצבים האוטונומית והמערכת החיסונית".
לשם המחשה היא נותנת כדוגמה מצב של לחץ מתמשך. "מצב כזה יכול להעלות את הורמוני הסטרס, להשפיע על מצבי דלקת וכל מה שקשור לסיכון למחלות לב ולכאב. גם מחלות אוטואימוניות, כשהגוף תוקף את עצמו". עם זאת, היא מדגישה שכשמדובר בילדים ההשפעה עשויה להיות עמוקה אף יותר. "האנשים שמגדלים אותנו, הדמויות שמטפלות בנו, לא משנה אם הם אמא ואבא, אבא ואבא, אמא ואמא, סבא וסבתא - איך שהם מתנהגים אלינו - אם הם נותנים לנו מספיק חום, פועלים איתנו במשחקיות, משחקים איתנו ועוזרים לנו לפתח את היכולות שלנו כפעוטות, הדבר משפיע על הגוף שלנו בהמשך"
ירדן גבאי: "כשאב נסוג או מתחרה בדינמיקה ההורית, זה עלול להשפיע על האווירה בבית ולהגביר מתח, וזה ממש משפיע על הסטרס של הילד. כשהאבא רגיש זה הרבה יותר נחווה כחיובי. לא כי האבא יותר חשוב, אלא כי אצל האבא זה יותר דומיננטי כשהוא יותר חיובי, רגיש, קשוב ותומך"
גם ד"ר דבש מצביע על כך שהקשר בין אינטראקציות מוקדמות לבריאות עתידית אינו מפתיע את עולם המחקר. "יש ידע נרחב על כך שלקשרים מוקדמים יש השפעה משמעותית על המשך החיים של הילדים", הוא אומר. "אנחנו לוקחים את זה מאוד בחשבון כשאנחנו בונים מערכות התערבות שמנסות לתת מענה כבר בשלבים מוקדמים, כי זמן ילד הוא לא זמן מבוגר ולהשפעה בשלבים מוקדמים הרבה פעמים יש אפקט מאוד גדול על ההמשך. אנחנו כבר יודעים הרבה זמן מגוף מחקר שהולך וגדל שלאינטראקציות מוקדמות יש השפעה גם על ההיבטים הנפשיים-רגשיים וגם בכלל זה על ההיבטים של הגוף. המחקר הזה מוסיף כאן עוד איזשהו נדבך להיבט הזה".
באשר לממצאי המחקר, לדברי ד"ר דבש, המפתח אינו בהיררכיה בין הורים, אלא במבט מערכתי. "אני חושב שהדבר שצריך להסתכל עליו הוא לא שאבות יותר משפיעים, אלא שיכול להיות שהעבודה עם אבות היא מאוד חשובה", הוא אומר. "אנחנו כמערכת צריכים לנסות ולמנוע כל מיני קשיים עתידיים, גם נפשיים וגם בריאותיים. צריכים לחשוב על איך להתערב, עם מי להתערב ואנחנו יודעים שמעורבות של אבות בתוך הטיפול היא קריטית".
מכאן, הוא אומר, הגישה המקצועית אינה מתמקדת בהורה אחד בלבד. "גם אם האבא נמצא פחות במעורבות בתוך הגידול של הילד, הנה לנו דוגמה לזה שהמידה שבה הוא מעורב מאוד משפיעה. מאוד ברור לנו שכן צריכים אותו. אנחנו צריכים לערב גם את האבות בתוך הטיפולים, לכן אנחנו מתעקשים בהרבה מאוד מהמקרים שיגיעו שני ההורים לטיפול והדרכת הורים כדי לעשות את השינויים האלה. ממש לאחרונה פתחנו בכללית שירות לייעוץ הורי, והוא בדיוק עוסק במניעה של תחלואים כאלה שייווצרו במרפאות הראשוניות. הרי לא מלמדים אותנו להיות הורים, וזו חלק מהדרך לעזור להתערב ולמנוע תחלואים עתידיים".
גבאי מסכמת כי השורה התחתונה של המחקר ברורה, אך מחייבת קריאה זהירה. "האופן שבו אתה מתנהג לילדים שלך כבר בשלבים מאוד מוקדמים בחיים, והאופן שבו אתה מנהל את הדינמיקה המשפחתית וההורית, משפיע וקשור לתוצאות הפיזיולוגיות הטובות אצל ילדים". עם זאת, היא מדגישה, אין להסיק מכך מסקנות מצמצמות. "חשוב להוסיף, בטח ב-2026, שזה לא אומר שרק קשר של אמא ואבא הוא קשר אידיאלי. יש הרבה מחקרים שמראים בריאות נפשית טובה וחיובית בין משפחות בהרכבים שונים, בין אם הורות משותפת, יחידנית, משפחות חד-מיניות. שלא תהיה הבנה שאבא הוא טוב מאמא וחייב אבא כי רק ככה הילד בריא. חשוב שלא תצא פרשנות כזו".
