במשך כמה ימים ניסתה נורה רולנד להשיג את אביה. היא התקשרה שוב ושוב, אך איש לא ענה. זה היה חריג. רוברט רולנד, בן 75, התגורר בקונוויי שבקרוליינה הדרומית, הרחק מבתו שבמרילנד, אבל המרחק מעולם לא מנע מהם לשמור על קשר. השניים נהגו לשוחח בשיחת וידאו מדי שבוע. בזמן האחרון השיחות אמנם התמעטו לאחר שנכנסה מטפלת סיעודית לחייו, אך כעת נותק הקשר לחלוטין. ככל שחלפו הימים, הדאגה גברה. ביום האב האמריקני ביוני 2024 החליטה בתו להפסיק לחכות. היא נכנסה למכונית ויצאה לדרך הארוכה מבולטימור לקונוויי כדי לברר מה קרה לאביה.
כשהגיעה לבית כבר היה ברור שמשהו השתנה. דלת הכניסה הוחלפה, ובמקומה הותקנה דלת חדשה עם מצלמה. רולנד ניגשה אל הפעמון ולחצה. להפתעתה, לא אביה ענה לה, אלא המטפלת שלו, שרה סמולס. "אבא שלך מת", נשמע קולה של סמולס מבעד לרמקול. "לא כך רציתי לספר לך. יש עוד דברים שאני צריכה לספר". רולנד קפאה במקומה. היא נסעה מאות קילומטרים מפני שאביה לא ענה לטלפון, וכעת שמעה לראשונה כי איננו. בהמשך התברר לה כי הוא מת שלושה ימים קודם לכן. סמולס ביקשה ממנה להמתין מחוץ לבית עד שתגיע.
אלא שההלם התחלף במהירות בחשד. רולנד נתקפה בפאניקה ונכנסה פנימה דרך חלון שאביה נהג להשאיר לא נעול למקרי חירום. ביתו של אביה נראה כמעט זר. הקירות נצבעו בכתום בוהק, הרהיטים הוחלפו ובחדרים נתלו תמונות משפחתיות של אנשים שמעולם לא ראתה. לדבריה, הכול נראה כאילו משפחה אחרת כבר עברה להתגורר במקום. זמן קצר לאחר מכן חזרה סמולס לבית. במקום להסביר מה התרחש, היא טענה כי רולנד ומי שהתלווה אליה פרצו לנכס, והזעיקה את המשטרה. כשהשוטרים הגיעו, סמולס הציגה להם מסמך שלפיו הבית שייך לה. רולנד והאדם שהיה עמה נאזקו.
"זה הבית של אבא שלי. אבא שלי מת", חזרה רולנד ואמרה לשוטרים. אלא שמבחינתם, מסמך הבעלות שהציגה סמולס הפך דווקא את בתו של המנוח למסיגת גבול.
מהטיפול בבית להעברת הבעלות
אירועים אלו אמנם התרחשו לפני כשנתיים, אך פרטיהם נחשפו רק בסוף אוגוסט האחרון, בתחקיר של תחנת WMBF, ערוץ טלוויזיה מקומי המסונף לרשת NBC. המסמכים שנחשפו משרטטים ציר זמן מהיר. סמולס, שהוצגה בדיווחים המקומיים גם כאחות, החלה לטפל ברוברט דרך חברת Griswold Home Care במרץ 2024. עד סוף אותו חודש הוא כבר הועבר למסגרת מגורים לאזרחים ותיקים.
באפריל מונתה סמולס למיופת כוחו, וב-17 באפריל נרשם מסמך שהעביר לידיה את זכויותיו בבית תמורת סכום סמלי של חמישה דולרים (15 שקל). פחות מחודשיים לאחר מכן הוא מת. רולנד טוענת כי דבר מכל אלה לא הובא לידיעתה. לדבריה, רק לאחר מות אביה החלה לגלות עד כמה השתנו ענייניו האישיים והכספיים בתקופה הקצרה שבה סמולס טיפלה בו.
נרשם מסמך שהעביר לידיה את זכויותיו בבית תמורת סכום סמלי של חמישה דולרים. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לפי WMBF, בדיקת דפי הבנק העלתה כי מחשבונו של רוברט הועברו כספים לסמולס, גם לאחר מותו. התחנה לא פרסמה את הסכומים, את מטרת ההעברות או מי יזם אותן. החשש לא התעורר רק אצל הבת. בתיעוד מצלמות הגוף של השוטרים נשמע אחד השכנים מספר להם שהבחין בשינויים המתרחשים בבית כבר שבועות קודם לכן. לדבריו, סמולס הגיעה לטפל ברוברט, אך בתוך זמן קצר החלה להוציא רהיטים מהבית, ובהמשך רוברט עצמו נעלם מהמקום. השכן טען שרוברט לא היה צלול וכי ניתן היה לשכנע אותו כמעט בכל דבר. הוא אף סיפר שפנה לשירותים להגנת מבוגרים וביקש שיבדקו את המתרחש, אולם לא פורסם אם נעשתה בדיקה ומה עלה בגורלה.
האישומים שהוגשו נגד רולנד בעקבות כניסתה לבית בוטלו מאז. היא מנהלת מאבק משפטי בניסיון לבטל את העברת הנכס, ומשטרת קונוויי מסרה כי הפרשה נחקרת. נכון למועד פרסום התחקיר, סמולס לא נעצרה ולא הוגש נגדה כתב אישום. גם בית משפט טרם קבע כי מסמך ההעברה אינו תקף או כי בוצעה עבירה.
כשצוות WMBF הגיע לביתה של סמולס וביקש לשמוע את גרסתה, היא הפנתה את הכתבים לעורך דינה, אך לא מסרה את פרטיו, ובהמשך הזעיקה את המשטרה. היא לא השיבה לגופן של הטענות. בחברת Griswold Home Care מסרו בתחילה כי לא ידעו על הפרשה. רולנד טוענת כי מסמכים שהשיגה באמצעות צו משפטי מלמדים אחרת, אך תוכנם המלא לא פורסם. פניות נוספות של התחנה לחברה לא נענו.
רישום פשוט, אמת מורכבת
במרכז הפרשה עומד מסמך, המכונה באנגלית "quitclaim deed", שאותו הציגה סמולס לשוטרים. מדובר במסמך שבאמצעותו אדם מעביר לאחר את הזכויות שיש לו בנכס, ללא ערבויות רחבות בנוגע לטיבן. הוא משמש בין היתר להעברות בין בני משפחה או למסירת נכס במתנה, ולכן הסכום המצוין בו עשוי להיות סמלי. עצם רישומו אינו מוכיח כי נעשתה מרמה, אך גם אינו מעיד בהכרח שהחותם הבין את משמעות העסקה או פעל ללא לחץ.
רשם המקרקעין של מחוז הורי, מריון פוקסוורת השלישי, הסביר כי משרדו בוחן את המסמך מבחינה פורמלית בלבד. אם הוא כולל את הפרטים הנדרשים בחוק, הוא נרשם. איש במשרד אינו בודק אם העסקה הוגנת, מדוע החליט בעל הנכס להעביר את ביתו או מה התרחש בחדר בזמן החתימה.
זו בדיוק השאלה שעליה מנסה רולנד לקבל תשובה. לדבריה, אביה הוגדר "אדם חסר ישע", סבל ממחלת פרקינסון ומפגיעה מוחית, ולא הבין כי הוא מוסר את ביתו למטפלת. עם זאת, אבחנה של פרקינסון אינה שוללת כשלעצמה את יכולתו של אדם לקבל החלטות. לפי הקרן האמריקנית לפרקינסון, חלק מהחולים מפתחים שינויים בחשיבה ובזיכרון, מליקוי קוגניטיבי קל ועד דמנציה, שעלולים לפגוע גם בשיקול הדעת. אחרים שומרים על יכולותיהם הקוגניטיביות.
לפיכך, לא די לדעת מאיזו מחלה סבל רוברט. כדי להכריע אם ההעברה הייתה תקפה, יהיה צורך לברר מה היה מצבו במועד החתימה: האם הבין שהבית עובר לבעלותה של סמולס, האם היה מסוגל לשקול את משמעות ההחלטה, והאם הופעלו עליו לחץ או השפעה בלתי הוגנת. לפי שעה לא פורסמה הערכה רפואית בלתי תלויה שעונה על השאלות האלה.
ההתעללות שלא משאירה סימנים
ניצול כלכלי נחשב לאחת מצורות ההתעללות באזרחים ותיקים, גם כאשר אין אלימות פיזית ואין סימנים הנראים לעין. הוא עשוי להתחיל במשיכה קטנה מחשבון הבנק ולהסתיים בשינוי צוואה, בהחתמה על ייפוי כוח או בהעברת בית. במקרים רבים הפוגע אינו אדם זר, אלא קרוב משפחה, שכן, מטפל או אדם אחר שהמבוגר מכיר וסומך עליו.
לפי ארגון הבריאות העולמי, אחד מכל שישה בני 60 ומעלה חווה בתוך שנה צורה כלשהי של התעללות בקהילה, וכ-6.8% דיווחו על פגיעה כלכלית. הסיכון גבוה במיוחד בקרב מי שתלויים באחרים בתפקוד היומיומי, סובלים מבריאות לקויה, ממוגבלות או מירידה קוגניטיבית, או חיים בבידוד ממשפחה ומחברים.
הנזק אינו מסתכם בכסף שנעלם. ניצול כלכלי עלול לערער את תחושת הביטחון של האדם, לפגוע בעצמאותו ולהוביל לדיכאון, לחרדה, להחמרה במצב הבריאותי ולעיתים גם למעבר כפוי למסגרת מוסדית. במקרים קשים הוא מותיר את הנפגע ללא האמצעים הדרושים לתרופות, למזון, לדיור או לטיפול רפואי.
מספר מקרי ההונאה הכלכלית של אזרחים ותיקים נמצא בזינוק מתמיד
(צילום: shutterstock)
גם בישראל נרשמת עלייה חדה בהונאות כלכליות נגד אזרחים ותיקים. בשנת 2025 טופלו ב-120 היחידות הייעודיות ברחבי הארץ 6,262 אזרחים ותיקים שנפגעו מהתעללות, מהזנחה או מעושק. לפי משרד הרווחה, מספר מקרי ההונאה הכלכלית שטופלו זינק ב-61%, מ-135 בשנת 2024 ל-217 בשנת 2025. מדובר רק במקרים שהגיעו לידיעת הרשויות. רבים מהנפגעים אינם מדווחים בשל בושה, פחד או תלות באדם הפוגע.
צמצום פתאומי בקשר עם המשפחה, אדם חדש שמדבר בשמו של המבוגר או אינו מאפשר לו לשוחח ביחידות, שינויים מהירים בייפוי הכוח או בבעלות על נכס, והעברות חריגות למטפל או לקרוב משפחה - כל אלה נחשבים לסימני אזהרה. כל אחד מהם יכול לקבל הסבר תמים, אך כאשר כמה מהם מופיעים בתוך זמן קצר, בעיקר אצל אדם חולה או תלוי, כדאי לבדוק מה מתרחש.
ומה יכול לעשות קורא בישראל שמתעורר אצלו חשד דומה? אם זוהתה פעולה כספית חריגה, מומלץ לפנות ללא דיחוי לבנק או לחברת האשראי ולברר אם ניתן לעצור אותה. בכל חשש לניצול או להתעללות באזרח ותיק אפשר לפנות למחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית או למוקד 118 של משרד הרווחה והביטחון החברתי, הפועל 24 שעות ביממה. אם עולה חשד לעבירה, ניתן להגיש תלונה במשטרה.
המאבק על ביתו של רוברט רולנד עדיין לא הוכרע. אולם הפרשה כבר חושפת את החלל שבתוכו עלול ניצול כזה להתקיים: רשם המקרקעין בודק את המסמך, המשטרה פועלת לפי הבעלות הרשומה, חברת הטיפול הביתי טוענת שלא ידעה, ובני המשפחה נדרשים לנסות ולהוכיח בדיעבד מה התרחש מאחורי דלת סגורה. במרכז התיק נמצאת חתימתו של רוברט. קולו, לעומת זאת, כבר לא יישמע.
