הרגע שבו אדם מתיישב לקבל חיסון נדמה פשוט וטכני: זריקה, כמה שניות, וזהו. אבל מתחת לפני השטח, עוד לפני שהגוף מתחיל לייצר נוגדנים, מתרחשים תהליכים נוספים, כאלה שלא נמדדים במזרק או במינון. האם למצב המנטלי שלנו יש השפעה ישירה על האופן שבו הגוף מגיב לטיפול רפואי? עד כה, השאלה הזו זכתה בעיקר להתייחסות תיאורטית או עקיפה. כעת, מחקר ישראלי רב-מדדי מספק נתונים ראשונים שממקמים את הפעילות המוחית עצמה כחלק מהמשוואה החיסונית.
המחקר החדש, שנערך בהובלת אוניברסיטת תל אביב ובשיתוף המרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) והטכניון, פורסם הערב (יום ב') בכתב העת היוקרתי Nature Medicine ומספק עדות ראשונה בבני אדם לכך שפעילות מוחית הקשורה לתחושת ציפייה ותגמול משפיעה באופן מדיד על תגובת הגוף לחיסון.
6 צפייה בגלריה
מחשבה יוצרת מציאות? המוח שלנו משפיע על יעילות החיסון. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
המחקר נערך בשיתוף פעולה של שתי מעבדות: מעבדתה של פרופ' תלמה הנדלר יחד עם ד"ר ניצן לוביאניקר מבית הספר לפסיכולוגיה והפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומכון סגול למוח במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), ומעבדתה של פרופ' אסיה רולס מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב ובטכניון, יחד עם ד"ר תמר קורן מהטכניון והמחלקה לפתולוגיה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). כמו כן השתתפו במחקר חוקרים נוספים ממוסדות מובילים בארץ ובעולם.
הרעיון שלפיו מצבים מנטליים יכולים להשפיע על תהליכים פיזיולוגיים אינו חדש, אך עד לאחרונה הוא התקשה לקבל עיגון מנגנוני ברור, בעיקר בבני אדם. נקודת המוצא למחקר הנוכחי נולדה דווקא ממחקרים קודמים בבעלי חיים, שבחנו באופן ישיר את הקשר בין מערכת התגמול במוח לבין תפקוד מערכת החיסון.
ד"ר תמר קורן, דוקטורנטית: מחקרים קודמים בבע"ח הראו שניתן לייעל את תפקוד מערכת החיסון בקונטקסטים שונים - כנגד זיהום חיידקי, בקונטקסט של ממאירויות שונות, ואפילו בתחלואה לבבית. זה היווה בסיס לשאלת המחקר שלנו- האם אותו קשר בין גוף למוח, הוא רלוונטי גם בבני אדם"
"לפני הניסוי הנוכחי ערכה פרופ' רולס מהפקולטה למדעי החיים מחקר בבעלי חיים שהראה שעל ידי הפעלה של אזור מרכזי במערכת התגמול במוחם של עכברים ניתן ממש לחזק את מערכת החיסון", הסבירה ד"ר תמר קורן, דוקטורנטית במעבדה של פרופ' רולס וכיום רופאה מתמחה בבית החולים איכילוב. "אותם מחקרים הראו שניתן לייעל את תפקוד מערכת החיסון בקונטקסטים שונים - כנגד זיהום חיידקי, בקונטקסט של ממאירויות שונות, ואפילו בתחלואה לבבית. זה היווה בסיס לשאלת המחקר שלנו - האם אותה מערכת, אותו קשר בין גוף למוח, הוא רלוונטי גם בבני אדם, והאם הוא מתווך על ידי מצב מנטלי מסוים. כך נוצר שיתוף הפעולה".
אלא שמעבר ממודל של בעלי חיים למחקר בבני אדם מציב אתגרים מהותיים, הן מבחינת היכולת לשלוט בפעילות מוחית והן מבחינת הבנת החוויה המנטלית עצמה הקשורה בשליטה זו. כאן נכנסה לתמונה המומחיות של מעבדתה של פרופ' תלמה הנדלר, העוסקת בחקר האפשרות לשינוי פעילות מוחית בזמן אמת תוך קבלת משוב מתגמל בבני אדם (שיטה המוכרת כממשק מוח-מכונה ונוירופידבק).
"אמנם פרופ' רולס הצליחה להראות בצורה ברורה של גורם ונגרם, כיצד ניתן להפעיל את הגרעין ולהראות את התוצאה החיסונית, אך בבני אדם מאוד קשה ליצר מערך שקול", היא אומרת, "במעבדה שלי יש לנו דרך ללמד אנשים לשלוט בפעילות המוחית שלהם באזור מסוים על ידי למידת חיזוק. הכוונה שלנו הייתה להשתמש בשיטה הזו כדי לבחון את הקשר של השינוי למערכת החיסון, אבל בנוסף לזה, רצינו לשאול את האנשים מה הם עושים מנטלית במהלך האימון המוחי, ולהראות גם מה המצב המנטלי של אנשים שקשור לשינוי המוחי הרצוי".
השילוב הזה, בין מדידה מוחית מדויקת לבין דיווח סובייקטיבי של המשתתפים, אפשר לחוקרים לבחון לראשונה בבני אדם חלק מהמנגנון שמאחורי מה שמכונה לעיתים "אפקט הפלצבו" (תרופת דמה). "אנחנו יודעים שאפקט הפלצבו קשור למצב המנטלי שלנו, ביחס לסביבה שלנו, ולחוויות שלנו הקשורות לטיפול", מוסיפה פרופ' רולס, "במחקר הנוכחי התקיימו כל המרכיבים במקביל. קיבלנו את שלושת הקודקודים: המצב המוחי, המצב המנטלי והמצב החיסוני. בחיות היו לנו רק שני המצבים: המוחי והחיסוני".
על בסיס הממצאים מבעלי החיים והיכולת החדשה למדוד ולכוון פעילות מוחית בבני אדם, ביקשו החוקרים לבחון אם הגברה מכוונת של פעילות במערכת התגמול במוח תוביל גם לחיזוק מדיד של התגובה החיסונית. "ההשערה המרכזית הייתה שהעלאה של הפעילות במערכת התגמול המוחית תגרום להעצמה של מערכת החיסון, לתפקוד טוב יותר שלה לאור האתגר החיסוני שנתנו לנבדקים, שהוא חיסון הפטיטיס בי", מסביר ד"ר ניצן לוביאניקר, דוקטורנט לשעבר במעבדתה של פרופ' הנדלר וכיום פוסט דוקטורנט בפרינסטון. "בנינו מחקר שיכול לבחון את ההשערה הזאת באמצעות אימון מוחי שנקרא נוירופידבק. בעזרתו לימדנו אנשים להגביר את הפעילות במערכת התגמול לפני קבלת חיסון".
6 צפייה בגלריה
"יש לנו דרך ללמד אנשים לשלוט בפעילות המוחית שלהם באזור מסוים על ידי למידת חיזוק". פרופ' תלמה הנדלר
(צילום: המרכז הרפואי איכילוב)
6 צפייה בגלריה
"שיערנו שהעלאה של הפעילות במערכת התגמול המוחית תגרום להעצמה של מערכת החיסון". ד"ר ניצן לוביאניקר
(צילום: Sameer Khan/Fotobuddy)
נוירופידבק הוא שיטת אימון נוירומודולציה לא-פולשנית, שבה אדם לומד להשפיע על פעילות המוח שלו. במהלך האימון נמדדת פעילות מוחית של הנבדק (למשל באמצעות הדמיה מוחית תפקודית, fMRI), מחושבת בזמן אמת, ומיוצגת לנבדק על מסך - למשל, באמצעות מספרים ודימויים משתנים או גרף מתעדכן. באמצעות ניסוי וטעייה, הנבדק בוחן אילו מחשבות או מצבים מנטליים (אסטרטגיות מנטליות) משנים את הפעילות בכיוון הרצוי (למשל הגברה שלה), ובהדרגה לומד לחזור על האסטרטגיות המנטליות הללו באופן מכוון.
כך, הטכניקה מאפשרת לאנשים לרכוש שליטה מסוימת בתהליכים מוחיים שבדרך כלל אינם נגישים למודעות, ללא תרופות או התערבות פולשנית. "בנוירופידבק, מרחיבה פרופ' הנדלר, "אתה סוגר את המעגל בין פעילות המוח לאדם המודע, בעזרת מציאת מצב מנטלי הקשור לפעילות של האזור שעובר אימון".
כוחה של ציפייה חיובית
כדי לבחון אם השפעה מכוונת על פעילות מוחית אכן מתורגמת לתגובה חיסונית מדידה, בנו החוקרים ניסוי מבוקר בבני אדם, ששילב בין אימון מוחי, אפיון המצב המנטלי שקשור לאימון, חיסון ספציפי, ומעקב אחר התגובה החיסונית לאורך זמן. "במסגרת הניסוי השתתפו 85 נבדקים בריאים שהיו אמורים לקבל חיסון נגד הפטיטיס בי", מסביר ד"ר לוביאניקר.
"תזמנו להם את החיסון כך שלפניו הם ביצעו אימון נוירופידבק במשך ארבעה ימים שונים. המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות: קבוצת הניסוי העיקרית התאמנה בלהגביר את הפעילות במערכת הציפייה לתגמול; קבוצת ביקורת שנייה התאמנה בלהגביר פעילות באזורים מוחיים אחרים שאינם קשורים למערכת התגמול; והייתה עוד קבוצה, קטנה יותר, קבוצת המתנה שכללה אנשים שלא ביצעו נוירופידבק בכלל. כולם קיבלו מיד לאחר האימון חיסון נגד נגיף הפטיטיס בי".
לאחר מכן, עקבו החוקרים אחר תגובת מערכת החיסון לאורך זמן. "מדדנו שבועיים וחודש אחרי את רמת הנוגדנים בדם שהתפתחה כתוצאה מהצימוד בין אימון הנוירופידבק לבין החיסון", ממשיכה ד"ר קורן, "לכל נבדק יש שני מדדים חשובים: המדד המוחי, כלומר כמה הפעילות עלתה במערכת התגמול, ומדד חיסוני - כמה נוגדנים ספציפיים להפטיטיס התפתחו בדם כתגובה". לוביאניקר מוסיף: "היו לנו שתי השערות לגבי הקשר בין המוח למערכת החיסון. השערה אחת הייתה מתאם - ככל שאנשים יצליחו להגביר את הפעילות במערכת התגמול שלהם, כך יתפתחו יותר נוגדנים. ההשערה השנייה הייתה שיימצא הבדל בין קבוצות הניסוי ברמת הנוגדנים".
פרופ' תלמה הנדלר: "המחקר מראה שהמוח אינו רק גורם שמגיב למצב הבריאותי של הגוף, אלא גם שחקן פעיל שמשפיע עליו. היכולת להפעיל באופן מודע מנגנונים מוחיים הקשורים לציפייה חיובית פותחת כיוון חדש למחקר ולטיפולים עתידיים - כתוספת לטיפולים ביולוגים קיימים, ולא כתחליף להם"
הממצאים סיפקו תשובה ברורה להשערה הראשונה: החוקרים מצאו מתאם חיובי מובהק בין מידת ההפעלה העצמית של מערכת התגמול במוח לבין התגובה לחיסון, כלומר כמות הנוגדנים שפותחו להפטיטיס. לעומת זאת, ההשערה השנייה לא קיבלה אישוש מלא. לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמת הנוגדנים, כנראה מכיוון שבשתי הקבוצות במסגרת למידת החיזוק בנוירופידבק התגברה הפעילות במערכת התגמול במידה מסוימת.
בנוסף, החוקרים מצאו שהגברת הפעילות בגרעין ספציפי של מערכת התגמול, זה שהתגלה כקשור לתגובה החיסונית, הושגה על ידי נבדקים באמצעות מצב מנטלי המאופיין בציפייה שמשהו טוב יקרה: לפגוש חבר, לאכול משהו טוב, להיות במקום שאתה אוהב. "זה שונה מהנאה או סתם שביעות רצון, וקשור למניע המוטיבציוני שלנו לפעול בעולם (בציפייה לתגמול). הציפייה היא מה שדוחף אותנו לעשות דברים, ואנחנו יודעים שאפקט הפלצבו, האפקט הטיפולי מעבר לתרופה, קשור לציפיות החיוביות האלו", אומרת פרופ' הנדלר.
הוכחה נוספת לקשר בין גוף לנפש
לצד ההתלהבות מהממצאים, החוקרים מקפידים על פרשנות זהירה. פרופ' רולס מדגישה, כי "לא הראינו שאנשים נרפאו ממשהו. זה מחקר מנגנוני. הראינו קשר בין המוח, למצב המנטלי, למצב החיסוני, רק מחקר עתידי יראה אם זה משפיע, משפר את היכולת להירפא מזיהומים או מסרטן, כפי שהצלחנו להראות בבעלי חיים. בבני אדם אנחנו נמצאים בשלב אחד קודם, וזה יהיה מחקר ההמשך שלנו".
עם זאת, המחקר הנוכחי פותח פתח לגישות חדשות ולא פולשניות שעשויות בעתיד לחזק תגובות חיסוניות, לשפר את יעילותם של טיפולים רפואיים ואף לתרום לתחומים כמו אימונותרפיה והתמודדות עם פתולוגיות חיסוניות כרוניות. מעבר לכך, הוא מדגיש מסר רחב יותר: הקשר בין גוף לנפש אינו רק רעיון תיאורטי, אלא תהליך ביולוגי ממשי, שניתן למדוד, לאמן ואולי גם לרתום לטובת הבריאות. צוות החוקרים מצביע על הפוטנציאל הטמון בשילוב בין מדעי המוח, פסיכולוגיה ורפואה.
"המחקר שלנו מראה שהמוח אינו רק גורם שמגיב למצב הבריאותי של הגוף, אלא גם שחקן פעיל שמשפיע עליו", אומרת פרופ הנדלר. "היכולת להפעיל באופן מודע מנגנונים מוחיים הקשורים לציפייה חיובית פותחת כיוון חדש למחקר ולטיפולים עתידיים - כתוספת לטיפולים ביולוגים קיימים, ולא כתחליף להם". פרופ' רולס מסכמת: "בעתיד ייתכן שנוכל לפתח כלים פשוטים ולא פולשניים שיסייעו לחיזוק תגובות חיסוניות ולשיפור יעילות טיפולים רפואיים, תוך הישענות על היכולת הטבעית של המוח להשפיע על הגוף. הפעלת מערכת התגמול והשפעתה על התגובה החיסונית משתנות בין אנשים, ולכן אינן יכולות להחליף טיפולים רפואיים קיימים, אלא לכל היותר לשמש מרכיב משלים".
