ביום שבו נולדה בתו הרביעית אובחן אשר אדלר, כיום בן 45 ואז בן 41, בסרטן החלחולת והצטרף לסטטיסטיקה שמדאיגה מאוד את הרופאים: עלייה בשיעור המאובחנים הצעירים במחלה קשה זו. "אני גבר צעיר ובריא, תושב היישוב לשם שבמערב השומרון, עובד במדגרה. ההורים שלי ובני המשפחה שלי בריאים, ועד לאבחון חייתי חיים רגילים. שירתי בצבא ומסלול החיים שלי התנהל באופן תקין, בלי אף תקלה בריאותית", הוא מספר.
לפני כארבע שנים הוא סבל מכאבי בטן ומתחושה נלווית של צורך דחוף בהתרוקנות. התופעה נמשכה, עד שבאחד מביקוריו בשירותים הבחין בחומר צמיגי אדמדם ונחפז לרופא המשפחה. "הוא שמע אותי והפנה אותי לכירורג מומחה. התור הקרוב אליו הגיע רק אחרי חודשיים. אותו מומחה בדק אותי ידנית ולשמחתי אמר שהוא לא מרגיש שום דבר חריג, אבל בכל זאת המליץ לי לעבור קולונוסקופיה".
אחרי המתנה לא קצרה לתור, הבדיקה תוזמנה לתאריך שאותו לא ישכח לעולם: 22.2.22. "אשתי נתקפה בצירי לידה, ומכיוון שהייתי עדיין בהכנות לקולונוסקופיה שמחייבות היצמדות לשירותים, נמנע ממני ללוות אותה לבית החולים". אמה, שהוזעקה, החליפה אותו והוא נסע לבילינסון, שם עבר את הבדיקה. "התעוררתי מהטשטוש ומצאתי את עצמי בחדר ההתאוששות, כשסמוך אליי נחים מטופלים נוספים שעברו את אותו הליך. ואז יוצאת אחות ומכריזה: 'מי זה דוד? הכול בסדר, לך הביתה. מי זאת פנינה? גם אצלך תקין, את יכולה להשתחרר. מי זה אשר? איתך עוד מעט ידבר הרופא'".
אשר אדלר: "פספסתי את הלידה בעשר דקות ונאלצתי להסתיר את בשורת הסרטן ולהעמיד פנים מול אשתי, שרק ילדה את הבת הרביעית שלנו. הכי דחוף היה לי להגיע אליה, אבל יצאתי מבית החולים עם חשד לממצא סרטני, ועם פחד שאי אפשר לתאר"
הוא הופנה לחדר פנימי, שם המתין לו הרופא שביצע את הקולונוסקופיה ועדכן שבמהלך הבדיקה ראה ממצא חשוד ולקח ממנו דגימה (ביופסיה) שנשלחה למעבדה. "תתארו לכם מה עבר לי בראש. הכי דחוף היה לי להגיע לאשתי בשיבא ואולי להצליח להיות בלידה. אבל זה לא קרה, לצערי. פספסתי את הלידה בעשר דקות ונאלצתי להסתיר את בשורת הסרטן ולהעמיד פנים מול אשתי, שרק ילדה את הבת הרביעית שלנו".
המחקר שהציל את חייו
אשר הופנה לסדרת בדיקות והדמיות, ועוד לפני שהתקבלו תוצאות הביופסיה כבר נשלח למרכז דוידוף לטיפול וחקר מחלות הסרטן שממוקם בבילינסון. "כבר מהמפגש הראשון הרגשתי שהאונקולוגים לחוצים ממצבי, וכשהתקבלו כל תוצאות הבדיקות הבנתי גם למה: אובחן גידול סרטני בדרגה 3 ברקטום".
חליפת הטיפול שנתפרה למצב המחלה שלו כללה הקרנות מקומיות רצופות ונטילת כימותרפיה בבליעה, שלא פגעו בשגרת חייו. "תזמנתי את הקרינה לצהריים המאוחרים, כך שיכולתי לעבוד בבקרים וגם לתת יד בבית עם תינוקת קטנה. הכי כאב לי על אמא שלי האומללה, שנאלצה ללוות את בנה חולה הסרטן להקרנות. זה לא אמור היה להיות הפוך כדרך הטבע? זה עשה לי קווץ'".
בסיום 28 ההקרנות היומיות שנקבעו לו, הוא נשאל אם ירצה להשתתף במחקר. אחרי שהבין על מה מדובר, נתן אדלר את הסכמתו. באוגוסט 2024 נחשף בכתבתו של רון קריסי ב-ynet הניסוי המדובר שיזם פרופ' ברוך ברנר, מנהל המחלקה האונקולוגית והיחידה לאונקולוגיה של מערכת העיכול בדוידוף, בחולים בסרטן החלחולת: מתן טיפול אונקולוגי המשלב כימותרפיה אגרסיבית, קרינה ואימונותרפיה.
מתוצאות הניסוי עלו הנתונים הבאים: הטיפול המשולב העלים את הסרטן מגופם של 65% מהנבדקים וכך ייתר את הצורך בניתוח. במחקר הקטן בהיקפו השתתפו 29 חולים, ובקרב 20 מהם נעלם הגידול הסרטני. "זה ראשוני ודורש מחקרי המשך, אבל הנתונים החיוביים מצביעים על פוטנציאל טיפולי - וזה בהחלט אור בקצה המנהרה", אמר פרופ' ברנר.
פרופ' ברוך ברנרצילום: אלבום פרטיאדלר מספר כי "ההשתתפות במחקר הותנתה בהדמיות PET-CT חוזרות כל חודשיים ובקבלת כימותרפיה ואימונותרפיה. את הטיפול הכימי קיבלתי אחת לשבועיים ונפלתי על הקרשים. כשהתאוששתי, התחלתי להקפיד על תזונה בריאה וגם ניסיתי תא לחץ. אבל מה שעשה את העבודה זו ההשתתפות שלי במחקר - שתכלס הציל אותי".
"המרפאה עמוסה בצעירים"
סרטן החלחולת (הרקטום) מתגלה ב-15 הסנטימטרים האחרונים של המעי ומהווה כרבע מכלל מקרי סרטן המעי הגס, ונחשב לאלים. "בכל שנה מאובחנים כ-800 חולים חדשים בישראל - נתון סטטי די יציב. אבל בשנים האחרונות אני ועמיתיי בארץ ובעולם עדים לתופעה מדאיגה: היארעות המחלה בקרב גברים צעירים, תופעה שלא היינו עדים לה בעבר. בהעדר נתונים מעודכנים מרישום הסרטן הלאומי, אין בידינו הוכחות מוצקות מספרית, אבל זו ההרגשה שלנו בקליניקה", אומר פרופ' ברנר.
פרופ' ברנר: "אנחנו עדים לתופעה מדאיגה של עלייה בהיארעות סרטן החלחולת בקרב גברים צעירים. בעבר ראינו כמעט רק מבוגרים, והיום ספסלי המרפאה עמוסים בצעירים. זו מגמה שלא הכרנו, והיא משנה לחלוטין את האופן שבו אנחנו חושבים על המחלה"
"בעבר, הדי קרוב, ספסלי המרפאה לסרטן השד היו מלאים, ואילו במרפאה שלנו נראו פה ושם רק גברים מבוגרים. כיום, לצערי, יישרנו קו - גם ספסלי המרפאה לטיפול בסרטן החלחולת עמוסים בגברים צעירים".
אחד מהם הוא ג', למשל, בן 36, שאובחן כחולה בפברואר שעבר. "אני מהנדס תוכנה ועובד בכיר באחת מחברות ההיי-טק. בצבא שירתתי בממר"ם. נשוי ואב לשני ילדים, ומקפיד על אורח חיים בריא שכולל פעילות ספורטיבית קבועה וכדורגל פעם בשבוע".
לפני כשנה הוא נתקף בכאבי בטן עמומים אקראיים, בלי קשר למזון שצרך, כשבמקביל חש בצורך מיידי להתפנות בשירותים. "סבלתי מעצירות קשה והרגשתי שאני עומד להתפוצץ. סליחה על הפירוט, אבל זה מרגיש כאילו זה תקוע, וכשמשהו השתחרר - הוא היה דמי".
רופאת המשפחה שלו בדקה אותו, התרשמה שמדובר בטחורים, ציידה אותו במרשם לתרופה ולאבקה והפנתה אותו לפרוקטולוג. "גם הוא הסתפק בבדיקה ידנית ואשרר את אבחנת הרופאה. כשיצאתי מהחדר שלו, לא הרגשתי כמו מטופל שמתאמצים לאבחן אותו, אלא כעוד ניקוב בכרטיסייה - כי הייתה לי הרגשה שמדובר בממצא חמור מטחורים".
את תור הקופה הארוך מדי לקולונוסקופיה הוא עקף כשנזכר בביטוח הפרטי שלו, וחמישה חודשים אחרי תחילת התסמינים הוא עבר את הבדיקה משנת-הגורלות. "ראו גידול של ארבעה ס"מ בחלחולת. הייתי בהלם. אין לנו חולים במשפחה, אני לא שותה ולא מעשן, שומר על BMI תקין - אז מאיפה נחת עליי הסרטן הזה?"
הוא טופל בדוידוף בבילינסון במסלול של קרינה ותרופה כימית "לייט" לדבריו, שאותה נטל בבליעה והקפיד לשמר את שגרת חייו. "מקום העבודה שלי אִפשר לי לעבוד מהבית, והמשפחה הגרעינית והמורחבת עטפה אותי ותמכה בי".
באוקטובר האחרון סיים את הטיפול האחרון, ומאז הוא סובל מתופעות לוואי קשות. "בגדול המחלה נסוגה, ובתוך שנתיים יֵדעו להגיד לי אם אין סימני חזרה ואם החלמתי, אבל קשה לי להגיד שחזרתי לעצמי. אני סובל מתחושת בעירה שמקשה עליי לשבת, ומנוירופתיה - תופעה שעיקר ביטויה הוא בתחושת נימול וחולשת שרירים - בידיים וברגליים. ולא פחות מצער, איבדתי חלקית את השליטה על סוגר הצואה".
גיים צ'יינג'ר
ככל שהידע האונקולוגי העמיק, הבינו הרופאים שבסרטן החלחולת, להבדיל מסוגי סרטן אחרים במערכת העיכול, יש לנסות להימנע מניתוח ולהתאמץ במציאת חלופות אפקטיביות. "בסרטן החלחולת בצעירים מדובר על שיעורי ריפוי נמוכים ועל נדידת גרורות לריאות. בנוסף, ככל שהגידול נמוך יותר, עלול המטופל לאבד את פי הטבעת, וכתוצאה מכך תיפגע משמעותית איכות חייו", אומר פרופ' ברנר.
4 צפייה בגלריה
בשנים האחרונות מדווחים רופאים על עלייה מדאיגה באבחון סרטן החלחולת בקרב גברים צעירים
(צילום: Shutterstock)
"מה שקרה: עד לא מזמן המשיך הסטנדרט הטיפולי שרווח יותר מעשרים שנה, שכולל מתן טיפול כימי וקרינתי טרום-ניתוחי, כשבסיומו כל החולים נאלצו לעבור ניתוח. עד שלפני כשמונה שנים התקבלו עדויות להצלחתן של שתי גישות חדשות: באחת - הוספת טיפול כימי, שהגדילה את שיעור החולים שאצלם נעלם הגידול; והשנייה - הכנסת שחקן חיזוק חדש: אימונותרפיה. מדובר בתרופות ביולוגיות המפעילות את המערכת החיסונית להילחם בתאים הסרטניים".
פרופ' ברנר מספר שהיה הראשון שזיהה את הפוטנציאל הטיפולי משימוש בשתי הגישות יחד - וזה, לדבריו, הגיים צ'יינג'ר. "בעוד שבטיפול המקובל שיעור היעלמות הסרטן עמד על 15%, קיוויתי שתוצאות המחקר הקטן שעשיתי יכפילו את שיעור ההיעלמות - ומאוד הופתעתי ושמחתי על השיא שאליו הגענו: 68% היעלמות".
גם מחקרים רנדומליים שנעשו בסין תמכו בתוצאת המחקר, וזה תמרץ את הרופא-חוקר הישראלי לטוס בעולם במטרה לגייס משאבים. הגרמנים היו הראשונים להרים את הכפפה ולהצטרף למחקר - המשך משמעותי שיכלול 134 חולים, 20 מתוכם מישראל. "מדובר במחקר הראשון מסוגו בעולם המערבי, והיחיד בעל משמעות קלינית".
