בר בלפר הייתה בת 17 כשגילמה את תמר בסרט "מישהו לרוץ איתו". בהמשך המשיכה לשחק, לעסוק במוזיקה ולשדר ברדיו. אתמול דווח כי בלפר הלכה לעולמה בגיל 37. מטעם המשפחה נמסר שהיא נפטרה בעקבות התקף אפילפטי חמור.
התקף אפילפטי יכול להיראות כמו התכווצויות של כל הגוף, אבל לפעמים כל מה שרואים מהצד הוא שאדם בוהה ומפסיק להגיב לסביבה. בישראל חיים קרוב ל-100 אלף אנשים עם אפילפסיה, כ-1% מהאוכלוסייה, לדברי ד"ר אמיר ג'נאח, ראש תחום אפילפסיה ו-EEG במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי שערי צדק. מה עושים כשאדם לידנו מתחיל לפרכס, מתי מזעיקים אמבולנס ואיך אפשר לצמצם את הסיכון להתקפים חוזרים?
מה עושים כשאדם לידנו עובר התקף?
לדברי ד"ר ג'נאח, רוב ההתקפים, גם אלה שמלווים בהתכווצויות של כל הגוף, חולפים מעצמם בתוך דקות. בזמן הזה חשוב לשמור על קור רוח, להסתכל בשעון כדי למדוד את משך ההתקף ולהגן על האדם מפציעה. מרחיקים חפצים שהוא עלול להיחבט בהם ומניחים משהו רך מתחת לראשו. אם הוא שוכב ואפשר להטות אותו בעדינות על צדו, עושים זאת כדי לסייע בשמירה על נתיב אוויר פתוח.
ד"ר אמיר ג'נאחצילום: המרכז הרפואי שערי צדקד"ר ג'נאח מדגיש שבזמן ההתקף אסור לנסות לעצור את התנועות בכוח או להכניס אצבעות או חפצים לפיו של האדם. גם כשהתנועות נפסקות, חשוב להישאר לידו עד שהוא מתאושש ולהמתין עד שיהיה ער לגמרי לפני שנותנים לו לשתות.
מתי מזעיקים אמבולנס?
אם הפרכוס נמשך חמש דקות, יש להתקשר מיד למד"א ב-101. ד"ר ג'נאח מדגיש שיש להזעיק עזרה גם אם מתחיל התקף נוסף לפני שהאדם התאושש או אם ההתקף שונה מהרגיל אצלו. יש להזעיק אמבולנס גם אם האדם מתקשה לנשום או להתעורר אחרי ההתקף, או אם ידוע שזה ההתקף הראשון שלו.
מתי התקף אפילפטי עלול לסכן חיים?
כשפרכוס שמלווה בהתכווצויות נמשך חמש דקות, הסיכוי שייפסק מעצמו פוחת. המצב הזה נקרא "סטטוס אפילפטיקוס" ומחייב טיפול רפואי מיידי. גם רצף של פרכוסים שביניהם האדם אינו חוזר להכרה עלול להיות מצב חירום. במקרה כזה מזעיקים עזרה מיד, גם אם כל אחד מהפרכוסים קצר.
סיבוך נדיר אחר הוא מוות פתאומי בלתי צפוי באפילפסיה (SUDEP). זהו מצב שבו אדם עם אפילפסיה נפטר בפתאומיות, בלי שנמצאה סיבה אחרת שמסבירה את מותו. הוא עשוי להתרחש בזמן התקף או בסמוך לו, ולעיתים אין עדות להתקף. לדברי ד"ר ג'נאח, עדיין לא ברור לגמרי מה גורם לכך. בין ההסברים האפשריים נמצאים הפרעה בנשימה, הפרעה בקצב הלב או דיכוי של פעילות אזורי המוח שמווסתים את הנשימה.
הסיכון גבוה יותר אצל אנשים שממשיכים לחוות התקפים טוניים-קלוניים. אלה התקפים שמתבטאים בדרך כלל באובדן הכרה, בהתקשות השרירים ולאחר מכן בתנועות קצביות ולא רצוניות של הגפיים. גם התקפים בזמן השינה עשויים להעלות את הסיכון.
בזמן פרכוס חשוב להרחיק חפצים מסוכנים, להגן על הראש ולמדוד את משך ההתקף
(צילום: Shutterstock)
לפי אומדני האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה והאגודה האמריקנית לאפילפסיה, מדי שנה מתרחש מוות פתאומי בלתי צפוי אצל כאחד מכל אלף מבוגרים עם אפילפסיה ואצל כאחד מכל 4,500 ילדים עם אפילפסיה. הדרך העיקרית להפחית את הסיכון היא להשיג שליטה טובה ככל האפשר בהתקפים.
מה קורה במוח בזמן התקף?
התקף אפילפטי נובע מפעילות חשמלית חריגה של תאי עצב במוח. מה שהאדם מרגיש ומה שהסביבה רואה תלוי, בין היתר, באזור במוח שבו מתחילה הפעילות החריגה. לפעמים ההתקף מורגש רק כשינוי בתחושה. במקרים אחרים האדם בוהה, מפסיק להגיב או מתנהג באופן חריג לזמן קצר. התקף יכול גם לגרום לאובדן הכרה ולהתכווצויות של כל הגוף.
אפילפסיה היא מחלה נוירולוגית שמתאפיינת בנטייה להתקפים חוזרים. לדברי ד"ר ג'נאח, היא יכולה להיות קשורה לנטייה גנטית או לנזק מוחי בעקבות שבץ, חבלת ראש או דלקת במוח. אצל חלק מהמטופלים הסיבה נשארת לא ידועה.
האם התקף אחד מעיד על אפילפסיה, ואיך מאבחנים אותה?
אפשר לאבחן אפילפסיה אחרי שני התקפים שהתרחשו בהפרש של יותר מ-24 שעות, אם לא היה גורם חריף שעורר אותם. לפעמים אפשר להגיע לאבחנה כבר אחרי התקף אחד כזה, אם ההערכה היא שהסיכון להתקף נוסף בעשר השנים הבאות עומד על 60% לפחות, או אם מאובחנת תסמונת אפילפטית.
בדיקת EEG רושמת את הפעילות החשמלית במוח ויכולה לסייע באבחון אפילפסיה
(צילום: Shutterstock)
כדי להעריך את הסיכון להתקף נוסף, הנוירולוג בוחן את נסיבות האירוע ואת הרקע הרפואי. אחד הכלים שעומדים לרשותו הוא בדיקת EEG, שרושמת את הפעילות החשמלית של המוח. ממצאים אופייניים בבדיקה יכולים להעיד על נטייה להתקפים. גם שינוי במבנה המוח, למשל בעקבות שבץ או חבלת ראש, עשוי להשפיע על הערכת הסיכון. ההחלטה אם להתחיל טיפול אחרי התקף ראשון תלויה בממצאים ובסיכון האישי להישנות.
איך מטפלים באפילפסיה?
הטיפול הראשוני הוא בדרך כלל תרופתי, ומטרתו למנוע התקפים חוזרים. לדברי ד"ר ג'נאח, כ-70% מהמטופלים מצליחים להגיע לשליטה בהתקפים בעזרת תרופות. אצל כשליש מהמטופלים ההתקפים נמשכים למרות ניסיונות טיפול, לעיתים גם לאחר שנוסו כמה תרופות או שילובים שלהן.
כששני טיפולים תרופתיים מתאימים אינם מצליחים למנוע את ההתקפים, מדובר באפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי. במצב כזה אפשר לבדוק אם המטופל מתאים לאפשרויות טיפול נוספות, ובהן ניתוח. האפשרות הזאת נבחנת באופן פרטני, בהתאם לסוג ההתקפים ולממצאי הבירור.
