דמיינו שחוקר שואל אתכם עד כמה אתם חשים חרדה, כפייתיות או עצב - ואתם עונים לא לפי מה שאתם מרגישים, אלא לפי האופן שבו אתם נוטים לענות על שאלות בכלל. מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב ואוקספורד שפורסם בכתב העת המדעי PNAS מראה שזה קורה יותר ממה שחשבנו. התוצאה: חלק מהממצאים המקובלים בתחום הפסיכיאטריה עשויים להיות מוטים בגלל האופן שבו משתתפים ממלאים שאלונים, ולא רק ממאפיינים נפשיים אמיתיים.
המחקר נערך על ידי נעם סרנה, דוקטורנט בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' ראובן דר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וד"ר מתן מזור מאוניברסיטת אוקספורד. הוא התבסס על ניתוח מחדש של כמה מאגרי נתונים גדולים ממחקרים קודמים, לצד ניסוי חדש שנערך מראש לפי תוכנית מחקר רשומה. במסגרת המחקר, החוקרים בחנו קשרים בין שאלוני בריאות נפש לבין דירוגי ביטחון שנתנו משתתפים במהלך משימות קוגניטיביות.
נועם סרנה: "הרבה פעמים בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה אנחנו רוצים למדוד תכונות שאין לנו דרך ישירה למדוד אותן. אם אני מתעניין ברמת הדיכאון של מטופל או של נבדק, אין לי יכולת לבדוק את זה באופן ישיר, כמו שאני יכול למדוד טמפרטורה או לחץ דם"
בשנים האחרונות הצטברו עדויות לכך שאנשים עם נטיות גבוהות יותר לחרדה, דיכאון או מחשבות כפייתיות נוטים להפגין דפוסי ביטחון ייחודיים בעת קבלת החלטות. אולם לפי המחקר החדש, לפחות חלק מהקשרים הללו עשויים לנבוע משני דפוסים כלליים של מענה לשאלונים: "אקווייסנס" - נטייה כללית להסכים או לא להסכים עם פריטים ללא קשר לתוכנם - ו"מענה לא קשוב", שבו משתתפים עונים באופן חלקי או אקראי מבלי להתייחס במלוא תשומת הלב לתוכן השאלה.
"הרבה פעמים בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה אנחנו רוצים למדוד תכונות שאין לנו דרך ישירה למדוד אותן", מסביר סרנה. "אם אני מתעניין ברמת הדיכאון של מטופל או של נבדק, אין לי יכולת לבדוק את זה באופן ישיר, כמו שאני יכול למדוד טמפרטורה או לחץ דם. לכן אנחנו מבקשים דיווחים סובייקטיביים של אנשים".
פרופ' ראובן דראלא שבתוך הדיווח העצמי הזה, מסביר סרנה, יש לא רק מידע על מצבו של האדם, אלא גם "רעש" - גורמים שאינם קשורים בהכרח לתופעה שהחוקרים מבקשים למדוד. "הרעש הזה יכול להיות האופן שבו נבדק מסוים נוטה לענות על שאלות", הוא אומר. "לאנשים יש נטייה לענות בצורה מסוימת שלא בהכרח קשורה לתוכן השאלה".
הסוגיה הזו משמעותית במיוחד בתחום הפסיכיאטריה החישובית, שמנסה לזהות קשרים בין תסמינים נפשיים לבין דפוסים מדידים של חשיבה, למידה וקבלת החלטות. בשנים האחרונות נערכו בתחום מחקרים גדולים, לעיתים במדגמים מקוונים של אלפי משתתפים, שבחנו בין היתר את הקשר בין שאלוני בריאות נפש לבין רמות הביטחון שאנשים מדווחים עליהן בזמן ביצוע משימות קוגניטיביות.
בין חוסר ביטחון קליני לביטחון גבוה במחקר
כדי להתמודד עם המורכבות של אבחנות פסיכיאטריות, מחקרים רבים כבר אינם מסתפקים באבחנות פסיכיאטריות נפרדות, אלא בוחנים תכונות או ממדים שחוצים אבחנות שונות. אחד הממדים האלה הוא קומפולסיביות - נטייה לעשות דברים באופן כפייתי או חזרתי - שיכולה להיות קשורה ל-OCD - הפרעה טורדנית-כפייתית, אך גם להפרעות אכילה ולהתמכרויות.
כאן הופיע ממצא מסקרן: במחקרים קודמים נמצא שאנשים שקיבלו ציון גבוה יותר בקומפולסיביות נטו לדווח גם על רמות ביטחון גבוהות יותר בהחלטות קוגניטיביות פשוטות. אלא שהממצא הזה עומד בסתירה עם מה שמוכר מהקליניקה של OCD.
נועם סרנה"אנחנו יודעים שאנשים עם OCD דווקא מבטאים חוסר ביטחון בקוגניציה שלהם ובהחלטות שלהם", אומר סרנה. "זאת הייתה נקודת המוצא שממנה יצאנו לדרך: מצד אחד יש מחקר קליני עם מסורת ארוכה, שאומר שלאנשים עם OCD יש נטייה לחוסר ביטחון, ומצד שני מחקרים חישוביים שמראים משהו הפוך - שאנשים עם קומפולסיביות גבוהה מראים ביטחון גבוה".
הפער הזה הביא את החוקרים לתהות האם חלק מהממצא קשור לאופן שבו משתתפים ענו על השאלונים. כדי לבדוק זאת, החוקרים שילבו בין שני מהלכים מחקריים: ניתוח מחודש של נתונים קיימים, וניסוי חדש שנועד לבחון את ההשערה בצורה מבוקרת וישירה יותר.
פסיכיאטריה חישובית מנסה לזהות דפוסים בנפש - אבל תלויה גם באיכות הנתונים
(צילום: shutterstock)
בשלב הראשון, בניתוח המחודש של מאגרי הנתונים הקיימים, מצאו החוקרים כי משתתפים עם נטייה כללית לתת דירוגים גבוהים בשאלונים נטו גם לדווח על רמות ביטחון גבוהות יותר בהחלטותיהם. בנוסף, מצאו החוקרים כי קיים קשר חיובי בין סימפטומים בעלי שכיחות נמוכה באוכלוסייה, לבין דירוגי ביטחון גבוהים יותר. החוקרים סברו כי לממצא זה אין הסבר קליני משכנע, וכי דיווח יתר על סימפטומים לא שכיחים, הינו מאפיין התנהגותי של נבדקים לא קשובים.
בשלב השני, החוקרים רצו למצוא עדות ישירה למעורבות של הטיות תגובה. במסגרת ניסוי חדש שכלל 195 משתתפים, החוקרים השתמשו בפריטי בקרה שנועדו לזהות מענה לא קשוב, לצד שאלות ניטרליות שנועדו למדוד נטייה כללית להסכמה או אי-הסכמה. התוצאות הראו כי משתתפים שזוהו כלא קשובים דיווחו על רמות ביטחון גבוהות יותר במשימות תפיסתיות, וכן קיבלו ציונים גבוהים יותר בשאלון המודד נטיות אובססיביות-קומפולסיביות.
פרופ' ראובן דר, מנחה המחקר: "המחקר שלנו לא טוען שאין קשר בין בריאות נפשית לבין ביטחון בהחלטות, אלא שחייבים להביא בחשבון גם את האופן שבו אנשים ממלאים שאלונים. מצאנו שהטיות כמו נטייה כללית להסכים עם פריטים או מענה לא קשוב עלולים ליצור קשרים שנראים פסיכולוגיים, אך משקפים דפוסי תגובה"
כאשר החוקרים הוציאו מהניתוח משתתפים שזוהו כלא קשובים וביצעו בקרה להטיות מענה, הקשר בין נטיות כפייתיות לבין ביטחון בהחלטות נחלש משמעותית. במילים אחרות, חלק מהקשר שנראה בתחילה כממצא פסיכולוגי עשוי היה להיות מושפע מהדרך שבה המשתתפים ענו על השאלונים.
"הראינו שהמשתנים שאמורים למדוד כל מיני תכונות פסיכיאטריות נמצאים בקורלציה מאוד חזקה עם המשתנים של הטיות התגובה", אומר סרנה. "בנוסף, הראינו שנבדקים לא קשובים, שלא קוראים את תוכן השאלה, נוטים גם להיות מסווגים באופן שגוי כבעלי סימפטומים פסיכיאטריים, וגם לתת דירוגי ביטחון גבוהים יותר. שילוב המייצר מראית עין של קשר, אך כזה המוסבר באופן טוב יותר על ידי הטיות תגובה".
לא רק התשובות חשובות - אלא גם האופן שבו הן ניתנו
(צילום: shutterstock)
הלקח הרחב: למדוד בזהירות
החוקרים מדגישים כי הממצאים אינם שוללים קשרים אמיתיים בין בריאות נפשית לבין מטה-קוגניציה - היכולת של אדם להעריך את תהליכי החשיבה וההחלטה שלו. עם זאת, הם מצביעים על הצורך להביא בחשבון הטיות במענה לשאלונים, במיוחד במחקרים גדולים המבוססים על דיווח עצמי.
לדברי סרנה, המשמעות הרחבה של המחקר חורגת מהממצא הספציפי על קומפולסיביות וביטחון בהחלטות. היא נוגעת גם לאופן שבו מתפתח כיום המחקר הפסיכיאטרי בעידן של מאגרי מידע גדולים וכלים חישוביים מתקדמים. "זה שהתקדמנו למקום שיש לנו גישה להמון נתונים וכל מיני כלים חישוביים, זה לא אומר שאנחנו יכולים לזנוח את התיאוריה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית", הוא אומר. "יש עדיין מקום לידע קליני ולניסיון, ואנחנו לא יכולים רק להסתכל על נתונים ולחשוב שמשם נגלה את כל התשובות לשאלות הגדולות".
טיפול פסיכולוגי
(צילום: shutterstock)
לכן, לדבריו, הכיוון הנכון אינו בחירה בין הגישה הקלינית המסורתית לבין שיטות חישוביות חדשות, אלא שילוב ביניהן. "כדי שהמדע הפסיכיאטרי יתקדם, אנחנו צריכים לשאוף לאינטגרציה שבה אנחנו ממשיכים להתבסס גם על הידע הקליני שנצבר לאורך השנים, ולשלב אותו עם שיטות חישוביות ודאטה-סטים מאוד גדולים".
פרופ' ראובן דר, מנחה המחקר, מסכם: "המחקר שלנו אינו טוען שאין קשר בין בריאות נפשית לבין ביטחון בהחלטות, אלא שחייבים להביא בחשבון גם את האופן שבו אנשים ממלאים שאלונים. מצאנו שהטיות כמו נטייה כללית להסכים עם פריטים או מענה לא קשוב עלולים ליצור קשרים שנראים פסיכולוגיים, אך למעשה משקפים דפוסי תגובה. כדי שמחקר בתחום בריאות הנפש יוכל להוביל להבנה קלינית אמינה ולפיתוח טיפולים מדויקים יותר, חשוב לזהות ולנטרל את ההשפעות הללו".
