לצד השמחה העצומה על חזרתם של 20 החטופים החיים שלשום (יום ב') לאחר יותר משנתיים בשבי בעזה, עבור משפחות רבות המעגל טרם נסגר. חמאס העביר עד כה רק אחדים מתוך 28 החללים החטופים, שלושה מהם הלילה (זהות הרביעי טרם אומתה). היום צפויים לעבור לידי ישראל חטופים-חללים נוספים. הליך הזיהוי נמצא בעיצומו במכון לרפואה משפטית. "הולכים להיות כמה ימים מורכבים - החרדה של אילו חללים יושבו, כמה זמן ייקח לזהות, האם יהיו טעויות כמו עם משפחת ביבס, זה הולך להיות מורט עצבים", אומר ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות ל-ynet.
העברת חטופים-חללים לצלב האדום
לדבריו, אלה ימים שנעים בין אופוריה על חזרת החטופים החיים לבין בשורות קשות, ובכלל זה מראות של אסירים פלסטינים ששוחררו, ומשפחות שצריכות להתמודד עם העובדה שמי שרצח את היקר להן מכל משתחרר. "אלה גם ימים של הרבה פצעים שנפתחים עבור מי שנפגעו ב-7 באוקטובר ומשפחות השכול, ימים מאוד קשים, והכי חשוב לזכור שלכולנו יש פצעים שקופים, ואנחנו צריכים להיות רגישים לסביבה ולהכיל את האחר".
ד"ר גלעד בודנהיימרצילום: שלו שלוםמשפחות שכולות מחכות לסגור את המעגל לאחר זיהוי יקיריהן. "משפחות החטופים החללים הן קורבנות, וההשלכות עליהן מזעזעות", מסבירה ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב. "זו טראומה איומה שמכניסה את כל החיים שלהן למצב של המתנה, המתנה שהיא סיוט, בלי ודאות שתסתיים. המשפחות למעשה שבויות יחד עם יקיריהן. חלקן חשות שלא מכירים במצב שלהן, שדוחקים אותן, שוכחים אותן. חלקן חרדות שהשמחה שהייתה בכנסת תוביל לתחושה בציבור ש'זה נגמר'. לא במכוון ולא כדי להרע, כשאנשים חשים שהכול מאחורינו, בעוד משפחות החללים עדיין בלימבו של חוסר ודאות".
2 צפייה בגלריה
חמאס העביר גופות חטופים-חללים לצלב האדום, אבל רבים נותרו מאחור
(צילום: AP Photo/Yousef Al Zanoun)
לדבריה, ההמתנה לחללים מהווה טרור פסיכולוגי. "זה עינוי שטני, כמו שלקחו בזמנו את שני החטופים - אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל - לצפות בטקס השחרור של החברים שלהם, כך גם כאן נותנים לקרובי משפחות החטופים החללים את התקווה שיזכו לסגור סוף סוף מעגל - ואז מונעים את זה מהן".
"משמעות אמיתית בסגירת המעגל"
"במהלך הטבעי של השכול יש מרכיב של הכחשה", מוסיפה ד"ר גוטמן. "תחושה שמוכרת כמעט לכל מי שאיבד אדם משמעותי, של 'זה לא יכול להיות', שזו רק טעות איומה. זה מרכיב שמוכר להרבה אבלים, שמוצאים עצמם יורדים למשל מהאוטובוס כדי לרדוף אחרי מישהו שנראה כמו האדם היקר להם שאיבדו, ונאלצים להתפכח למציאות של האובדן ולהבין שזו רק אשליה. במקרה של משפחות החטופים החללים קשה מאוד להתגבר על שלב ההכחשה כל עוד לא מקבלים אימות".
ד"ר עידית גוטמןצילום: שחר שחר, דוברות אוניברסיטת תל אביב לדבריה, ההכחשה והאי-ודאות של המשפחות מעוגנת גם במניפולציות ובחוסר האמינות של חמאס. "כך למשל מה שנעשה לאמילי הנד, שאמרו לאביה שהיא מתה, בשעה שהייתה שבויה. חלקן חשות שיש סיכוי שמוליכים אותן שולל, שאולי נעשתה טעות או שהמודיעין שגוי, ולכן יש משמעות אמיתית בסגירת המעגל כדי להמשיך לשלבים הבאים של האבל".
ד"ר גוטמן מוסיפה כי "משפחות החטופים כולן נלחמו ביחד, שאבו הרבה כוחות אחת מהשנייה. מחד אתה שמח בשמחת חבריך, ומאידך כולם היו רוצים לראות את יקיריהם חוזרים מן המתים. זה רגש לגיטימי, זה טיפשי לא לקנא. וזה נכון לא רק לגבי החטופים החללים. יש הרבה מאוד אנשים שאיבדו את יקיריהם ב-7 באוקטובר, ומרגישים שהיו נותנים הכול כדי לקבל אותם בחזרה, לא חשוב באיזה מחיר, גם במחיר של שנתיים של ייסורים והתעללות".
2 צפייה בגלריה
רגעים של התרוממות רוח לאומית. החגיגות מחוץ לבילינסון
(צילום: Dima Vazinovich/Getty Images)
חזרת החטופים, אומרת ד"ר גוטמן, מהווה "הישג גדול מאוד של הציבור", מרכיב משמעותי בהחלמה של הציבור כולו, שראה שהוא יכול לשנות ולעזור ולהשפיע, ולא רק להזדהות, וכעת יכול להמשיך ולתעל את המאמצים כדי לסייע לזקוקים לכך.
ד"ר בודנהיימר ביקר שלשום במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. "זה יום שיא של התארגנות ארוכה. לכל בתי החולים ניסיון בקליטת השבים, ולכל אורך השנתיים האחרונות, גם כשהיה נדמה שכמעט ואין תקווה היינו עושים מפגשים עם הצוותים כדי להסיק מסקנות ולהיערך. את התקווה החזקנו כל הזמן", אמר בשיחה עם ynet.
"לאפשר מרחב שקט ושלו"
הוא הדגיש כי שיקום השבים הוא הליך ארוך ומאתגר, וציין כי בבתי החולים הפיקו לקחים מעסקאות קודמות, שקשורים לבריאותם הגופנית של השבים וגם כאלו שנוגעים לבריאות הנפש. "מדובר בחטופים ששהו בשבי שנתיים. הראייה שלהם בשבי היא ראיית מנהרה, תרתי משמע. מלבד השהייה במנהרה גם זהות ש'חתכה' את כל המותרות שלה ושמרה על הליבה שלה, ועכשיו השב צריך לאט לאט לעורר את הזהות שלו מחדש, לחזור לתפקוד", הסביר ד"ר בודנהיימר.
"בשבי הוא היה צריך לקבל מינימום החלטות, וכעת הוא צריך לחזור ולהיות מסוגל לקבל החלטות שוב בעצמו, וכן לחזור למציאות משפחתית שנחבטה מאוד בשנתיים האחרונות. ההבנה היא שהשבים צריכים מרחב וזמן. זה אולי לא ברור לכולנו, אנחנו חושבים שזה יקח 'תיק-תק', אבל יש תהליכים שאורכים זמן. צריך לאפשר להם מרחב שקט ושלו בתוך בתי החולים, עם הזמן לעשות צעדים ראשונים, זו גם הסיבה לבידוד של השב ומשפחתו במחלקות".
ד"ר גלעד בודנהיימר: "החזרה מטראומה משתנה מאדם לאדם, לכל אדם בסוף יש זהות וכלים שצריכים לבוא לידי ביטוי. יש שב שיתאים לו להתפרק ולבכות, ואחר שירגיש צורך להיות אסוף וזו הדרך שלו להתמודד"
"החזרה מטראומה משתנה מאדם לאדם, לכל אדם בסוף יש זהות וכלים שצריכים לבוא לידי ביטוי. יש שב שיתאים לו להתפרק ולבכות, ואחר שירגיש צורך להיות אסוף וזו הדרך שלו להתמודד", הוסיף.
ד"ר בודנהיימר ציין כי מדובר באתגר גדול עבור כל התא המשפחתי. "קצת כמו חוויה של לידה מחדש, שתחילה האם מרוכזת בצרכים של הילד בלבד. הם באים מהשבי, שם לא היו להם רצונות או יכולת בחירה, והם חוזרים ומתחילים בנקודה הזו. ואז פוגשים גם את המשפחה והצרכים של המשפחה, וצריך לאט-לאט לעזור לשב להיכנס לקומפלקס המשפחתי".
למרות שהציבור כבר חש שהוא מכיר וקרוב לשבים, המציאות מורכבת בהרבה. "בתודעה שלנו השבים הם סלבס, אנחנו מרגישים שאנחנו מכירים אותם ואוהבים אותם, אבל עבורם זה אחרת וגם זה אתגר", אמר.
