ג'סיקה ווינגס הייתה בת 14 כשמצאה את עצמה שוכבת על רצפת הבית, מתפתלת מכאב, מזיעה ובטוחה שמשהו חמור קורה לה. עד שאמה חזרה מהעבודה הכאב כבר שכך. חודש לאחר מכן קיבלה את המחזור הראשון, ואיתו הגיע כאב עז במרכז האגן, שהקרין אל הגב והירכיים והיה חזק עד כדי חוסר יכולת לתפקד. זה היה, לדבריה, תחילתה של שגרה שתלווה אותה במשך יותר משני עשורים.
ווינגס, כיום בת 36, יוצרת תוכן המתגוררת במדינת וושינגטון שבארצות הברית, סיפרה השבוע למגזין החדשות האמריקני Newsweek כי כאבי המחזור היו לעיתים כה עזים, עד שגרמו לה להזיע, לסבול מניסיונות הקאה ואף לאבד את הכרתה. לדבריה, גם חוויות כואבות אחרות שעברה במהלך חייה, ובהן אבנים בכליות, שבר בעצם, תאונת דרכים ותאונת רכיבה על סוס, לא השתוו בעוצמתן לכאבי המחזור.
במשך שנים, כך היא מספרת, לא נמצא הסבר לתופעה. רופאים אמרו לה שמדובר בחרדה, המליצו לה לקחת משכך כאבים ואף אמרו לה שיש לה סף כאב נמוך. לדבריה, נאמר לה גם שאין לה אנדומטריוזיס, מחלה שבה רקמה הדומה לרירית הרחם מתפתחת מחוץ לרחם ועלולה לגרום לכאבים קשים. אך המחיר לא הסתכם בכאב הפיזי. היא מספרת שהחשש מהתקף שיתפוס אותה מחוץ לבית גרם לה לפתח נטיות אגורפוביות. היא ביטלה מפגשים עם חברים, חוותה פגיעה במערכות יחסים והתקשתה להחזיק בעבודה שדרשה נוכחות פיזית. לדבריה, היא אף פוטרה לאחר שלא הייתה מסוגלת לעבוד בזמן הווסת.
האולטרסאונד היה "תקין"
לפני כשנתיים עברה ווינגס אולטרסאונד וגינלי נוסף. גם הפעם, היא מספרת, הבדיקה לא העלתה ממצא חריג שיכול היה להסביר את התסמינים. הגינקולוגית שהפנתה אותה לבדיקה אמרה לדבריה שאינה יודעת מה מקור הכאב, אך הציעה לבצע כריתת רחם כדי להפסיק את המחזורים, ואם יימצאו במהלך הניתוח נגעים של אנדומטריוזיס, לצרוב אותם. ווינגס החליטה שלא לעבור אז את ההליך.
בשלב הזה, אחרי שנים של בדיקות ללא תשובה, היא מספרת שכבר התקשתה לתת אמון במערכת הרפואית ואף הפסיקה לזמן מה לחפש אבחנה. אלא שהכאבים לא נעלמו. לבסוף החליטה לחפש רופאים המתמחים באנדומטריוזיס והגיעה למרכז המתמחה במחלה ובכאבי אגן בעיר גיג הארבור שבמדינת וושינגטון.
רק בגיל 35 סוף סוף הגיעה האבחנה
(צילום: מתוך חשבון הטיקטוק של ג'סיקה ווינגס)
שם, בגיל 35, עברה אולטרסאונד וגינלי דינמי, בדיקה שבאמצעותה ניתן להעריך בין היתר גם את הניידות של איברי האגן ואת תנועתם ביחס לאיברים סמוכים. הפעם התמונה הייתה שונה: הרחם נראה מוגדל ועגול מהרגיל, עם ממצאים שהתאימו לאדנומיוזיס, מצב שבו רקמה הדומה לרירית הרחם נמצאת בתוך שריר הרחם ועלולה לגרום בין היתר לכאבים ולדימום וסתי כבד. בנוסף זוהה שרירן, גידול שפיר המתפתח משריר הרחם, שגודלו תואר כגודל של קיווי.
המומחית חשדה גם באנדומטריוזיס. ניידותה של אחת השחלות הייתה מוגבלת ועלה חשד שהיא מקובעת לרקמות סמוכות, ממצא שעשוי להעיד על הידבקויות באגן. גם רגישות באזורים שבהם אנדומטריוזיס נוטה להופיע חיזקה את החשד. עם זאת, אצל ווינגס לא נראו באולטרסאונד נגעי האנדומטריוזיס עצמם.
חשוב להדגיש כי גם אולטרסאונד שאינו מראה ממצא חריג אינו בהכרח שולל אנדומטריוזיס. בהנחיות החדשות שפרסם השנה הקולג' האמריקני למיילדות וגינקולוגיה ACOG, מודגש כי האבחון יכול להתבסס גם על התסמינים, ההיסטוריה הרפואית והבדיקה הקלינית, לצד בדיקות הדמיה. אולטרסאונד יכול לזהות חלק מהנגעים והממצאים הקשורים למחלה, אך לא את כולם. לכן, כאשר התסמינים ממשיכים לעורר חשד, גם בדיקת הדמיה שלא מצאה הסבר ברור לכאב אינה בהכרח סוף הבירור.
עבור ווינגס, הפגישה הזאת הייתה גם הפעם הראשונה שבה הרגישה שהכאב שלה זוכה להכרה. "יש לך סבילות גבוהה מאוד לכאב. בטח סבלת מאוד", אמרה לה המומחית. אחרי יותר משני עשורים שבהם, לדבריה, נאמר לה שהיא מגזימה או שהכאב נובע מחרדה, היא מספרת שזו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגישה שרופא באמת מכיר במה שעברה.
שנה של התלבטות
לאחר האבחנה דנה ווינגס עם הרופאה באפשרויות הטיפול. לדבריה, בכל הנוגע לאדנומיוזיס הוצעו לה בין היתר ניתוח שבו מנתקים עצבים המעבירים אותות כאב מן הרחם, או כריתת רחם. היא לא מיהרה להחליט והקדישה לכך כשנה. בסופו של דבר, מאחר שלא רצתה ילדים ולא הייתה מוכנה להמשיך לחיות עם הכאב, בחרה בניתוח.
גם אולטרסאונד ללא ממצא חריג לא בהכרח שולל אנדומטריוזיס
(צילום: shutterstock)
בחודש יולי עברה כריתת רחם מלאה, תוך שימור השחלות, ובאותו ניתוח הוסרו גם נגעי אנדומטריוזיס. לאחר הניתוח נמסר לה, לדבריה, כי מדובר באנדומטריוזיס בדרגה 3. תשעה שבועות לאחר ההליך סיפרה כי היא "99% ללא כאבים" וכי לראשונה זה שנים היא כבר אינה חיה בפחד מהימים שבהם אמור היה להגיע המחזור.
העובדה ששתי המחלות נמצאו אצלה במקביל חשובה גם להבנת הניתוח שעברה. כריתת הרחם מטפלת באדנומיוזיס משום שהמחלה נמצאת בתוך שריר הרחם עצמו, אך אינה מטפלת בהכרח באנדומטריוזיס, שכן הנגעים נמצאים מחוץ לרחם. לכן במקרה של ווינגס הוסרו במהלך אותו ניתוח גם נגעי האנדומטריוזיס. מאחר שהשחלות נשמרו, היא ממשיכה במחזוריות ההורמונלית ואינה נכנסת בעקבות הניתוח לגיל המעבר באופן מיידי, אך ללא רחם אין עוד דימום וסתי.
העיכוב הקיצוני שחוותה ווינגס אינו משך האבחון הרגיל, אך התופעה עצמה מוכרת היטב. לפי הקולג' האמריקני למיילדות וגינקולוגיה, מחקרים מצביעים על עיכוב ממוצע של ארבע עד 11 שנים בין הופעת התסמינים לקבלת האבחנה. בהנחיות חדשות שפרסם השנה מציין הארגון כי נרמול של התסמינים, ביטולם או ייחוסם לגורמים אחרים עלולים להיות בין הסיבות לעיכוב באבחנה.
אצל ווינגס הדרך נמשכה יותר משני עשורים. כיום, בגיל 36, היא מספרת שהשינוי הגדול ביותר מבחינתה הוא היכולת לחיות בלי לחשוש בכל חודש מהתקף הכאב הבא. "הכי חשוב", סיכמה, "קיבלתי את החיים שלי בחזרה".
