במשך שנים הייתה איימי מקגורי (56) זו שסיפרה בטלוויזיה את סיפוריהם של אחרים, אך בחודשים האחרונים מצאה את עצמה כתבת הטלוויזיה האמריקנית לשעבר בצד השני של הסיפור: מתמודדת עם שתי מחלות כבד כרוניות, זקוקה להשתלה, ומחכה לאדם שיסכים לתרום לה חלק מהכבד שלו. השבוע הגיעה שיחת הטלפון ששינתה הכול. הרופאים בישרו לה שנמצאה עבורה תורמת כבד חיה ומתאימה. מה שהפך את הרגע לחריג עוד יותר היה זהותה של התורמת: צופה שלא הכירה אותה אישית ראתה את סיפורה בטלוויזיה והחליטה לנסות להציל את חייה.
מקגורי לימדה באותו הזמן שיעור במדעי הבריאות באוניברסיטת לונג איילנד, כאשר קיבלה שיחה מהמרכז הרפואי וייל קורנל. מעבר לקו בישרו לה כי נמצאה תורמת כבד חיה המתאימה לה להשתלה. "פרצתי בבכי", סיפרה לאחר קבלת הבשורה. "לא האמנתי שמישהי תקום ותעשה דבר כזה בשבילי. חזרתי לכיתה שלי במדעי הבריאות, וכולם מחאו כפיים". בריאיון ל"ניו יורק פוסט" תיארה את תגובת הסטודנטים כרגע מרגש במיוחד: "זה היה כל כך חמוד".
צפו בסרטון שפרסמה מקגורי בחשבון האינסטגרם שלה ובו ביקשה עזרה במציאת תורם:
מקגורי מתמודדת עם שתי מחלות כבד כרוניות על רקע אוטואימוני: דלקת כבד אוטואימונית וכולנגיטיס מרתית ראשונית (PBC), מחלה שבה מערכת החיסון תוקפת בטעות את דרכי המרה הקטנות שבתוך הכבד. שתיהן פגעו בכבד שלה בהדרגה, עד שנזקקה להשתלה מתורם עם סוג דם O חיובי. מצבה הרפואי הידרדר משמעותית לפני כחצי שנה, כאשר התעלפה ואושפזה. לפי הניו יורק פוסט, בפברואר נאמר לה כי היא זקוקה לכבד חדש, לאחר שסבלה מדימום פנימי מסוכן. מאז החל סיפור החיפוש אחר תורם מתאים להתפרסם ברשת NEWS 12 שבה עבדה בעבר, ובהמשך גם בכלי תקשורת נוספים.
התורמת, שזהותה נותרה חסויה, אינה קרובת משפחה של מקגורי. לפי הדיווחים, מדובר בצופה שנחשפה לכתבה על מצבה הבריאותי והחליטה לפנות מיוזמתה ולהיבדק. היא עברה סדרת בדיקות כדי לוודא שתוכל לתרום חלק מהכבד שלה, ונמצאה מתאימה. ניתוח ההשתלה מתוכנן להתקיים ביוני וצפוי להימשך כשמונה שעות.
עוד לפני שנמצא תורם, מקגורי תיארה את המשמעות של תרומה כזו עבורה. "הם יעניקו לי הזדמנות חדשה לחיים", אמרה בחודש מרץ על תורם פוטנציאלי. "אני רק רוצה לעבור את זה, ובסופו של דבר להשאיר את כל זה מאחוריי ולחיות נורמלי". במקביל להתמודדות האישית שלה, הפכה מקגורי גם לפעילה למען חולים אחרים הזקוקים להשתלה. באפריל היא נסעה לוושינגטון כדי לקדם הצעת חוק שנועדה לחזק את ההגנות על תורמי איברים חיים ולסגור פערים שמותירים חלק מהם ללא הגנה תעסוקתית בזמן ההחלמה מהתרומה.
ביום שלישי האחרון, לאחר שקיבלה את החדשות, פרסמה סרטון אישי באינסטגרם שבו הודתה בדמעות לכל מי שתמך בה. "אתמול היה כמו מערבולת", אמרה. "לא הצלחתי ליצור קשר עם כל כך הרבה אנשים, ואני רק רוצה לומר תודה. תודה לכולם על התפילות, על התמיכה, ובמיוחד לתורמת שלי. אלוהים, מלאכית אמיתית". מקגורי הודתה גם לחבריה בתקשורת שסייעו להפיץ את סיפורה, ולכל מי ששלח לה אהבה, תפילות ותמיכה. "אני כל כך אסירת תודה לכולכם, ואני אוהבת אתכם", אמרה.
הניתוח שמציל חיים: השתלת כבד מתורם חי
המקרה של מקגורי אמנם לא נפוץ, אך מבחינה רפואית הוא מציף סוגיה רחבה יותר: מה קורה כאשר מחלות כבד כרוניות מגיעות לשלב שבו הכבד כבר אינו מסוגל לתפקד, ומתי השתלה הופכת לאפשרות היחידה שנותרה. ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון מקבוצת כללית, מסביר כי שתי המחלות שמהן סובלת מקגורי - דלקת כבד אוטואימונית וכולנגיטיס מרתית ראשונית - שייכות לעולם המחלות האוטואימוניות, שבהן מערכת החיסון תוקפת בטעות את הגוף עצמו.
"שתי המחלות האלה למעשה הן נגזרת של מחלה דומה, תגובה של הגוף שמוגדרת כאוטואימונית", הוא אומר. "כלומר, מערכת החיסון של האדם תוקפת את האדם עצמו. בדרך כלל יש לנו מנגנונים של סבילות, שאנחנו מזהים את הגוף שלנו ולא תוקפים אותו, ובמחלות אוטואימוניות, תלוי איזו מחלה, מערכת החיסון של הגוף תוקפת את עצמו. במקרה הזה - את הכבד".
לדבריו, אף שמדובר בשתי מחלות שונות, המנגנון הכללי שלהן דומה, ובמקרים מסוימים שתיהן עלולות להוביל לפגיעה קשה ומתמשכת בכבד שסופה הוא מצב שבו רוב רקמת הכבד הבריאה הוחלפה ברקמת צלקת עד שהכבד מאבד את יכולתו לתפקד בצורה תקינה. מצב זה מוכר יותר באופן מקצועי כצירוזיס, או בעברית – שחמת של הכבד.
ד”ר אביתר נשרצילום: רמי זרנגר"שתי המחלות חופפות בהגדרה שלהן, אבל בגדול זאת הסיבה למה היא הגיעה לכשל כבדי. המחלות האלה הן מחלות כרוניות, אבל הן מגיעות לאיזשהו מצב של הידרדרות של הכבד, שהפתרון היחידי הוא החלפת הכבד. אותה אישה הגיעה למצב קריטי, שאם לא מחליפים את הכבד, הבן אדם למעשה קורס", הוא אומר.
האפשרות שנמצאה עבור מקגורי היא השתלה מתורם חי, שבה לא נתרם כבד שלם אלא חלק ממנו. ד"ר נשר מסביר כי בדרך כלל השתלות כבד מתבצעות מכבד שלם של תורם שנקבע לו מוות מוחי, אך במקרים מסוימים, כאשר אין אפשרות להמתין להשתלה כזו, ניתן לבצע השתלה של אונת כבד מתורם חי - בן משפחה או תורם אלטרואיסטי.
"במקרה הזה מדובר על אונת כבד בלבד", הוא מסביר. "לא פרסמו בדיוק את הסיבה, אבל כנראה שאותה אישה לא הייתה בקדמת הרשימה של השתלות. הפתרון במקרה כזה זו השתלה של אונת כבד כמו שהיה במקרה הנוכחי. במהלך הניתוח מוציאים את הכבד החולה מגופו של המטופל, ומשתילים במקומו חלק מכבדו של התורם".
כאשר מדובר בתרומה ממבוגר למבוגר, מסביר ד"ר נשר, לרוב מדובר באונה הימנית של הכבד, המהווה חלק משמעותי ממנו. "מדובר בחלק שמהווה בערך 60 אחוז מהכבד", הוא אומר. "בהקשר זה חשוב לציין שהכבד הוא האיבר היחידי שיש לו תכונה מדהימה - גם אחרי שחותכים אותו יש לו יכולת התחדשות – ממש כמו זנב של לטאה. הוא גדל מהר מאוד. כך שגם אצל התורם וגם המקבל – אונת הכבד גדלה מהר מאוד. תוך שלושה שבועות היא מגיעה לנפח של כמעט 60–80 אחוז מנפח הכבד, ותוך חצי שנה מגיעה כמעט לנפח המקסימלי".
היכולת של הכבד להתחדש היא שמאפשרת את עצם הרעיון של תרומה מהחי, אך היא אינה הופכת את ההליך לפשוט. להפך: השתלת כבד נחשבת לאחד הניתוחים המורכבים ביותר ברפואה, והשתלה מתורם חי מורכבת אף יותר מבחינה טכנית. "הניתוח הזה הוא ניתוח מאוד מורכב", מסכים ד"ר נשר, "השתלת כבד בכלל נחשבת לאחד הניתוחים היותר מורכבים שיש ברפואה המודרנית, והשתלת כבד מהחי עוד יותר, כי כל החיבורים הם הרבה יותר בעייתיים של אונת כבד בהשוואה לכבד שלם".
למרות המורכבות, כאשר ההשתלה מצליחה והמטופל עובר את הניתוח בשלום, התחזית ארוכת הטווח עשויה להיות טובה מאוד, בעיקר כאשר מחלת הרקע היא מחלה אוטואימונית, כמו במקרה של מקגורי. "הפרוגנוזה אחרי השתלות כבד היא מצוינת", מדגיש ד"ר נשר. "חוץ מהבעיה הטכנית של הניתוח עצמו, אחרי שחולים עוברים את ההשתלה בשלום, הסיכוי להמשיך לחיות עוד 30 שנה הוא טוב מאוד. כמובן תלוי במחלת הרקע. במקרה הנוכחי של מחלה אוטואימונית כזאת, הפרוגנוזה היא גבוהה מאוד לאורך שנים רבות"
לצד התחזית הטובה במקרים כמו זה של מקגורי, ד"ר נשר מבקש להרחיב את הדיון גם אל מחלות הכבד הנפוצות יותר. לדבריו, שתי המחלות שמהן סובלת מקגורי הן מחלות יחסית נדירות, אבל כשל כבדי והצורך בהשתלה אינם נגרמים רק ממחלות אוטואימוניות. בעולם המערבי, וגם בישראל, אחד הגורמים המרכזיים והנפוצים הרבה יותר הוא כבד שומני. דווקא משום שכבד שומני הוא מצב שכיח כל כך, המסר לציבור חשוב במיוחד: לא להמתין עד שהמחלה מידרדרת: "כבד שומני יש לעשרות אחוזים באוכלוסייה. זה יכול להיות מסר לכולם ללכת להיבדק, כי התהליך הזה הוא הפיך, ואם נצליח לגרום לאנשים ללכת להיבדק ולשנות את הרגלי התזונה והחיים שלהם, נוכל לחסוך הרבה סבל", מסכם ד"ר נשר.
