מצבו של הזמר יונתן רזאל, המאושפז בשערי צדק עקב דימום מוחי, מוגדר יציב והוא בהכרה. האירוע המוחי שבו לקה הסוג הקטלני ביותר של שבץ. אף שהוא מהווה מיעוט ממקרי השבץ, הוא עלול לגרום לנזק נוירולוגי בלתי הפיך ואף למוות. חומרת המצב הנוירולוגי קשורה לגודל הדימום והמיקום במוח.
ד"ר רני ברנע, מנהל המרכז למניעת שבץ מוחי במרכז הרפואי בילינסון מקבוצת כללית ומזכיר האיגוד הנוירולוגי בישראל, מסביר כי הדימום מתרחש כאשר כלי דם במוח נקרע או דולף, ודם מצטבר ברקמות המוח וגורם ללחץ מוגבר בתוך הגולגולת.
שבץ מוחי הוא גורם הנכות מספר אחד בעולם המערבי וגורם התמותה השלישי בשכיחותו. בישראל מתרחשים מדי שנה כ-20 אלף אירועים מוחיים - מתוכם כ-5,000 אירועים חולפים, ליקוי נוירולוגי פתאומי שחולף תוך שעות אך עלול לבשר על שבץ עתידי, וכ-15 אלף מקרי שבץ ממשיים, מתוכם כ-1,500 דימומיים. בישראל שיעור השבץ הדימומי נמוך אף מהממוצע העולמי ועומד על כ-8%-9% מכלל מקרי השבץ. הסוג השכיח ביותר הוא שבץ איסכמי, הנגרם מחסימה פתאומית של כלי דם המונעת אספקת דם וחמצן לאזור מסוים במוח.
מי נמצא בסיכון?
ברוב מקרי הדימום המוחי מדובר במטופלים מבוגרים, בני 60 ומעלה, הסובלים ממחלת כלי דם קטנים במוח - מחלה כרונית הפוגעת בנימי הדם, שבשלב מסוים אחד מהם עלול להיקרע. גורם הסיכון המרכזי הוא יתר לחץ דם. חלק קטן מהמקרים נגרם משקיעה פתולוגית של חלבון עמילואיד בדפנות כלי הדם, שעלולה לגרום גם לדמנציה וסקולרית - סוג הדמנציה השני בשכיחותו.
במיעוט המקרים - כמה עשרות עד מאות בשנה - מדובר באנשים צעירים ללא גורמי סיכון ידועים. "ברוב המקרים הדימום נגרם בשל מפרצת - היחלשות של דופן כלי הדם שיוצרת מעין בליטה, כמו בועה חלשה, שעלולה יום אחד להיקרע ולהתפוצץ ולגרום לזליגת דם", אומר ד"ר ברנע. "כשאין מפרצת, האפשרות הנוספת היא מום מסוג AVM - חיבור לא תקין בין עורקים לוורידים במוח, שעלול גם הוא לגרום לקרע ודימום". במקרים מסוימים מדובר בדימום חבלתי הנגרם בעקבות נפילה או מכה.
ד"ר רני ברנעצילום: אילה ברקפרופ' רונן לקר, יו"ר החברה הישראלית לשבץ מוחי ומנהל יחידת השבץ בהדסה עין כרם, מוסיף: "אינני מכיר את פרטי המקרה הספציפי של יונתן רזאל, אך באופן כללי, גם בגיל צעיר יתר לחץ דם הוא עדיין הגורם השכיח ביותר לדימום מוחי - בין אם לא טופל, לא טופל כראוי, או שלא היה ידוע למטופל".
כיצד מזהים?
מבחינה חיצונית אי אפשר להבדיל בין דימום מוחי לשבץ איסכמי - נדרשת הדמיה של המוח לפני שניתן לקבוע את הסוג. הסימנים כוללים הפרעה בדיבור ובשפה, חולשה בצד אחד של הגוף, חולשה בפנים, סחרחורת פתאומית והפרעה ביציבה או בשדה הראייה. "אם מדובר בדימום גדול מאוד, או באזורים אסטרטגיים במוח, המטופל עלול להגיע לשקיעה הכרתית ותרדמת כביטוי ראשוני", אומר ד"ר ברנע.
מרוץ נגד השעון
כ-30% מהחולים נפטרים בחודשים הראשונים לאחר דימום מוחי, והנזק הנוירולוגי עלול להיות חמור. גם מי ששורד נדרש לעיתים קרובות לשיקום ממושך. בניגוד לשבץ איסכמי - שבו ניתן, אם החולה מגיע מהר, לפתוח את כלי הדם החסום ולהפחית את הנזק - בדימום מוחי אין כיום טיפול שמבטל את הנזק שכבר נגרם. המטרה היא לעצור את הדימום לפני שיתרחב, שכן גם לאחר שהחל הוא עלול להמשיך ולהתפשט במשך דקות או שעות ולגרום לנזק נוסף.
פרופ' רונן לקרצילום: דוברות הדסההטיפול תלוי בסוג הדימום. כאשר מדובר בדימום ממחלת כלי דם קטנים, הטיפול המרכזי הוא הורדה מהירה ומשמעותית של לחץ הדם - לעיתים כבר בחדר ה-CT. "אם המטופל נוטל מדללי דם, ניתן טיפול ייעודי שמנטרל את השפעתם כדי למנוע התפשטות הדימום", אומר ד"ר ברנע. כאשר הדימום נגרם מכלי דם גדול כמו מפרצת, נדרש צנתור מוחי שמטרתו למנוע דימום חוזר.
למיקום הדימום יש משמעות מכרעת. "הדימומים המסוכנים ביותר הם בגזע המוח, שבו נמצאים המרכזים האחראים על נשימה, לחץ דם וקצב הלב - ומדובר גם באזור שקשה לגשת אליו לצורך ניתוח", מסביר פרופ' לקר. כאשר מדובר בדימום שטחי ניתן לעיתים לנקזו בניתוח זעיר פולשני; בדימומים עמוקים יותר ניתן לבצע ניתוח להורדת הלחץ התוך-גולגולתי. גם כאשר מצליחים להציל את חיי המטופל, לא תמיד ניתן למנוע נכות שארית.
בשלב הטיפול הנמרץ הראשוני המטרה היא גם למנוע סיבוכים משניים - זיהומים, קרישי דם ופרכוסים.
הקשר למלחמה
לאחר 7 באוקטובר חלה עלייה בשיעור הדימומים המוחיים. "זה נבע מהסטרס שהביא לעלייה בלחץ הדם, במקביל לעובדה שאנשים פחות הגיעו לרופאים, ורבים מהם - בעיקר באזורי עימות - התקשו לחדש מרשמים לתרופות שמאזנות את לחץ הדם", אומר ד"ר ברנע. הממצאים תועדו בעבודת מחקר בהובלת ד"ר אסטל סאימן, מנהלת מחלקת נוירולוגיה שבץ ברמב"ם.
כיצד מונעים?
פרופ' לקר מעריך כי יותר מ-50% ממקרי הדימום המוחי יכלו להימנע לו מטופלים היו מגלים מוקדם שהם סובלים מיתר לחץ דם ומטפלים בו. לפי ארגון הבריאות העולמי, יותר מ-1.4 מיליארד בני אדם חיים עם יתר לחץ דם. בארצות הברית לבדה סובלים ממנו כמעט מחצית מהמבוגרים - כ-120 מיליון איש. בישראל מוערך כי כ-2 מיליון אנשים סובלים ממנו בדרגות שונות.
ד"ר עופר קובו, מזכיר החוג למניעה באיגוד הקרדיולוגי, מציין כי גורמי סיכון נוספים כוללים כולסטרול גבוה, סוכרת, עישון, השמנה, היעדר פעילות גופנית ופרפור פרוזדורים. פרופ' לקר ממליץ למדוד לחץ דם באופן קבוע ולשאוף לערכים מתחת ל-130/80. "כאשר הערכים גבוהים יותר, יש לפנות לרופא". ניתן להפחית את הסיכון גם באמצעות הפחתת צריכת מלח, הפחתת סטרס ותזונה ים תיכונית הכוללת דגים, אגוזים, ירקות ופירות, שמן זית וצמצום בשר אדום.
בהקשר זה נזכיר כי החודש אישר ה-FDA את התרופה "בקספנדי" (Baxfendy) - טיפול ראשון מסוגו למבוגרים הסובלים מלחץ דם שאינו מאוזן למרות טיפול תרופתי קיים.
