מסיבות רבות, טועה ומטעה מי שטוען כי קורונה היא שפעת. הרצון לפזר את חוסר הוודאות ולקרב את הקורונה למשהו מוכר וידוע כמו שפעת הוא ברור וטבעי, אך חוטא למציאות - ולא תמיד כמו שאתם חושבים.
במצבים מסוימים דווקא השפעת היא המחלה הקשה יותר מבין השתיים. מבלי להיכנס לשונות הביולוגית המאפיינת את כל אחד מהווירוסים, בסופו של יום צריך יהיה להשלים עם כך שקורונה זו קרונה, ושפעת היא שפעת. הגם ששתיהן מחלות נשימה ויראליות, ההשפעה של כל אחת מהן על הציבור ועל מערכת הבריאות היא שונה ואף עשויה להשתנות לאורך הזמן ומעונה לעונה – לחיוב ולשלילה. אז גם אם הקורונה עוברת באחרונה מעין תהליך מקצועי וחברתי של "שפעתיזציה", היא איננה שפעת.
קראו עוד:
ראשית, צריך להעמיד דברים על דיוקם: עומס במחלקות האשפוז וטענות לאי-ספיקה של מערכת הבריאות הם לא המצאה שנולדה בשנת 2020, כשנכנסה הקורונה לחיינו. בלא מעט חורפים אנחנו מוצפים בתמונות קשות של עומס בבתי החולים וגלישת מיטות אשפוז מהחדרים אל המסדרונות ואף לחדרי האוכל. כעת, באה תחלואת הקורנה והעצימה את הקושי ואת הפגיעה.
הזקנה שוכבת במסדרון עוד הרבה לפני שמישהו ידע לאיית את המילה Covid ומבחינתה, אז כמו גם היום, זה גם ממש לא מעניין אם אין לה מקום בחדר בגלל עומס שנובע מעונת שפעת קשה או כי נפתחה עוד מחלקת קורונה על חשבון מחלקה פנימית. תהא הסיבה אשר תהא – קורונה או שפעת או כל מחולל תחלואה אחר, טיפול רפואי שניתן לאדם ששוכב במסדרון הוא לא איכותי, לא בטיחותי ונטול כבוד בסיסי.
הזקנה שוכבת במסדרון עוד הרבה לפני שמישהו ידע לאיית את המילה Covid ומבחינתה, אז כמו גם היום, זה גם ממש לא מעניין אם אין לה מקום בחדר בגלל עומס שנובע מעונת שפעת קשה או כי נפתחה עוד מחלקת קורונה על חשבון מחלקה פנימית
לאור השתנות תמונת התחלואה, בפועל אנחנו צועדים בצעדי ענק למציאות ובה מדיניות הבריאות ביחס לקורונה תעבור שינוי יסודי - מניהול הקורונה כמגפה לשגרת חיים סדירה לצד התמודדות עם תחלואה. עצם העובדה שמקבלי ההחלטות מתאמים את המדיניות למציאות המתפתחת, אין בה כדי להפוך את הקורונה למה שהיא לא. שהרי לא הסטטוס החברתי-ציבורי שנעניק לווירוס קורונה הוא שיכתיב התייחסות רפואית-מקצועית אחרת ושינוי מדיניות.
מה שבפועל צפוי לחזק את הבטחון של גורמי המקצוע להוביל שינוי יסודי ביחס לקורונה אלו פרמטרים מקצועיים שיעידו על שני ממדים עיקריים: אחד, כי וירוס הקורונה הפסיק לאיים על יכולתה של מערכת הבריאות להעניק טיפול איכותי ומיטבי. ושני, ההבנה כי הווריאנטים הקיימים הם בעלי השפעה רפואית מועטה ומוגבלת על חיי הנדבק (בטווח הסביר והנראה לעין).
ברגע ששני רכיבים אלו יתקיימו, כנראה שמחלת הקורונה תהפוך להיות עוד אחת מסדרה מפוארת של מחלות נשימה ויראליות. מחלות שלכל אחת מהן יש מאפיינים אחרים ורמות סיכון שונות – ועם מינימום השפעה על ניהול שגרת חיינו. ככל שמדובר בסעיף הראשון, לממשלה יש השפעה מכרעת ביכולת להחזיר את החיים לשגרה בבטחה. זאת באמצעות חיזוק מערכת הבריאות הציבורית, ולא רק בדיבורים.
2 צפייה בגלריה
חיזוק מערכת הבריאות הציבורית, ולא רק בדיבורים. מחלקת קורונה בבית חולים בילינסון החודש
(צילום: יריב כץ)
אם לא יקרה משהו דרמטי ובלתי הצפוי, מעתה ואילך וירוס הקורונה פה כדי להישאר ולאתגר. בתוך ספר המחלות של ההיסטוריה תיכתב הקורונה כתחלואת נשימה ויראלית עם המאפיינים הייחודים לה, ועם תנודתיות תקופתית בעוצמה של חומרת התחלואה וקצב התפשטותה. כשהמשמעות האופרטיבית היא שכעת, מדי שנה (כנראה בעיקר בתקופת החורף, אך לא רק), מערכת הבריאות צפויה לעמוד באתגר של תחלואה כפולה, שפעת וקורונה. מכאן שהדרך לצמצם את הסיכון שנחזור למציאות של הגבלות כדי להגן על מערכת הבריאות מפני אי-ספיקה, תלויה ביכולותיה. באחריות הממשלה להכין פה ועכשיו את מערכת הבריאות (בתי חולים וקהילה) הן מבחינת פיתוח תשתיות פיסיות והן מבחינת הגדלת תשתיות כוח אדם לעתיד ויראלי מאתגר.
ד"ר עדי ניב-יגודה הוא מומחה למדיניות בריאות וחבר קבינט המומחים
