כשברכו של ראיין גופל החלה לכאוב במהלך טיול בספטמבר 2024, הוא חשב שהוא יודע מה הסיבה. גופל, אב לשלושה מפלורידה, סבל מגאוט (שיגדון), מחלה שבה הצטברות של גבישי חומצת שתן במפרקים גורמת לדלקת ולהתקפי כאב. אלא שהפעם הכאב לא חלף. הוא פנה לרופאה, שנתנה לו תרופה ולקחה דם לבדיקות. יומיים לאחר מכן היא התקשרה.
"היא אמרה: 'תפסיק את כל מה שאתה עושה ולך ישר לבית החולים'", סיפר בריאיון ל-CBS News. "היא אמרה: 'אין לך מערכת חיסון. אני לא יודעת מה לא בסדר. פשוט לך'". בבית החולים עבר בדיקות נוספות. כשאונקולוגית הגיעה לשוחח איתו, התקשה להבין מדוע. "אמרתי: 'למה את כאן? כואבת לי הברך'", סיפר. "והיא אמרה: 'למעשה, יש לך לוקמיה'".
לפי הדיווח, מצבו היה קריטי ואיבריו היו על סף קריסה. הרופאים המליצו לבת זוגו לשקול הוספיס עבור גופל, שהיה אז בן 49. "הם בעצם אמרו לה: 'כדאי שתתחילי לעשות סידורים. הוא לא ייצא מכאן בחיים'", סיפר ל-CBS News. בת זוגו סירבה לוותר. השניים ביקשו חוות דעת נוספת, והוא הועבר למרכז המקיף לסרטן סילבסטר במיאמי. ביופסיה אישרה כי הוא חולה בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML).
"כאב בברך אינו אופייני למחלה"
"כאב בברך הוא ממש לא הדבר האופייני למחלה הזאת", מדגיש ד"ר אריאל אביב, מנהל היחידה להמטולוגיה במרכז האונקולוגי וההמטולוגי של המרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית. לדבריו, במקרים נדירים כאב כזה אצל חולה לוקמיה עשוי לנבוע מדימום קל במפרק, מזיהום מקומי או מהצטברות של חומצת שתן במפרקים.
אצל גופל, המאפיינים הגנטיים של הלוקמיה העידו על מחלה בסיכון גבוה. ד"ר ג'סטין ווטס, מנהל יחידת הלוקמיה במרכז סילבסטר שטיפל בו, הסביר ל-CBS News כי הכימותרפיה המקובלת הייתה צפויה להיות יעילה פחות במקרה שלו, ועלולה הייתה להחליש את גופו בלי להשתלט על המחלה.
ד"ר אריאל אביבצילום: פרטיד"ר אביב מסביר כי הערכת הסיכון נשענת על כמה גורמים, ובהם התפתחות הלוקמיה בעקבות טיפולים כימותרפיים קודמים או מחלה המטולוגית אחרת. לצד אלה נבחנים המאפיינים הגנטיים והביולוגיים של תאי הלוקמיה, המסייעים להעריך את הסיכוי לתגובה לטיפול ולבחור את הטיפול המתאים. בחלק מהמקרים ניתן להשתמש בתרופות המכוונות לשינויים גנטיים מסוימים בתאי המחלה. "זו התחלה של רפואה שמותאמת למוטציות האישיות שיש לכל בן אדם בגידול", הוא מסביר.
מקום אחד בניסוי
לצד הבשורות הקשות, התברר כי נותר מקום פנוי אחד בניסוי קליני שניהל ווטס. המחקר בחן אם שילוב התרופות ונטוקלקס ואזציטידין, המשמש לטיפול בחולי לוקמיה שאינם מתאימים לכימותרפיה אינטנסיבית בשל גילם או מחלות רקע, עשוי להועיל גם לחולים צעירים שמסוגלים לעמוד בטיפול האינטנסיבי.
ווטס הסביר ל-CBS News כי המאפיינים הגנטיים של מחלת גופל דמו לאלה הנמצאים אצל חולים בני 70 או 80, ולכן הוא נראה מועמד מתאים לניסוי. גופל לא היסס להצטרף. "בת הזוג שלי נתנה לי יומן ביום הראשון", סיפר. "לא ידעתי מה לכתוב, ופשוט כתבתי: 'עוד לא סיימתי'".
למחרת החל לקבל ונטוקלקס בכדורים למשך 28 ימים, בשילוב אזציטידין בעירוי בשבעת הימים הראשונים. כעבור קצת יותר משבועיים הושגה הפוגה במחלתו, עוד באותו חודש שבו הופיע הכאב שהוביל לאבחנה.
יותר תגובות, פחות ימי אשפוז
המחקר, שפורסם בכתב העת Haematologica, כלל 36 חולים בני 22 עד 59, רובם עם מחלה בסיכון גבוה והיתר בסיכון בינוני. כ-69% מהם הגיבו לטיפול, ובהם 19 שהגיעו להפוגה מלאה. אצל 17 משתתפים לא זוהתה מחלה שאריתית בבדיקה רגישה שערכו החוקרים. בסך הכול, 19 חולים הצליחו להתקדם להשתלת תאי גזע מתורם במהלך ההפוגה הראשונה שהושגה בטיפול המשולב.
כך נראית בדיקה לזיהוי תאים חריגים המסייעת באבחון לוקמיה
(צילום: Shutterstock)
כדי להעריך את התוצאות, השוו החוקרים בדיעבד את נתוני המשתתפים לאלה של 36 חולים בעלי גיל ורמת סיכון דומים, שקיבלו כימותרפיה אינטנסיבית. שיעור התגובה בקבוצת הטיפול המשולב היה כ-69%, לעומת כ-44% בקבוצת הכימותרפיה. גם שיעור החולים שהגיעו להשתלה בהפוגה הראשונה לאחר הטיפול הראשוני היה גבוה יותר: כ-53% לעומת כ-28%.
ב-30 הימים הראשונים נזקקו מקבלי הטיפול המשולב לפחות ימי אשפוז ועירויי דם, וסבלו מפחות סיבוכים זיהומיים. עם זאת, גם טיפול זה היה כרוך בתופעות לוואי חמורות, ובהן ירידה בספירות הדם וחום המלווה בירידה בנויטרופילים, סוג של תאי דם לבנים. שני משתתפים מתו בחודש הראשון.
ד"ר אביב מסביר כי הצלחת השילוב בחולים מבוגרים הובילה לבחינת האפשרות לחסוך גם מחלק מהצעירים את הכימותרפיה האינטנסיבית. "בשנתיים האחרונות החלו להופיע מחקרים שמאפשרים לנסות לחשוב על מתן טיפול קל יותר גם לצעירים עם תוצאות לא פחות טובות", הוא אומר.
המטרה, לדבריו, היא גם לאפשר לחולים להגיע להשתלה במצב טוב ככל האפשר. "ככל שבן אדם מגיע להשתלת מח עצם במצב כללי טוב יותר, עם פחות סיבוכים מטיפולים קודמים וכמובן עם פחות מחלה בגוף, הסיכוי שלו לעבור את ההשתלה בהצלחה הוא הרבה יותר גבוה", הוא מסביר.
כ-69% ממשתתפי המחקר הגיבו לטיפול המשולב
(צילום: Shutterstock)
לצד התוצאות המעודדות, למחקר מגבלות משמעותיות: מספר המשתתפים קטן, לא נערכה חלוקה אקראית בין הטיפולים, וחלק מחולי ההשוואה טופלו בשנים מוקדמות יותר. לאחר מעקב חציוני של כ-2.9 שנים לא נמצא הבדל מובהק בהישרדות הכוללת בין הקבוצות. כמו כן, בעקבות תגובה פחות טובה לטיפול בקרב חולים עם מאפיינים מונוציטיים של הלוקמיה, הופסק גיוסם למחקר.
החיים אחרי ההשתלה
למרות התגובה המהירה לטיפול, גופל עדיין נזקק להשתלת מח עצם. שתי אחיותיו נמצאו מתאימות באופן מלא לתרומה, והוא עבר את ההשתלה בנובמבר 2024. "המקום הנכון, הזמן הנכון, האנשים הנכונים. וזה באמת עבד", אמר.
ד"ר אביב מדגיש כי הפוגה אינה בהכרח ריפוי: גם כשסימני המחלה נעלמים, עדיין קיימת אפשרות שתחזור. "אם ההפוגה תימשך מספיק זמן, נוכל להגיד שהמטופל נרפא", הוא מסביר.
לאחר ההשתלה אושפז גופל למשך שלושה שבועות, ובהמשך שהה עוד 100 ימים בבידוד בבית. בתקופת ההחלמה התמודד עם זיהום בנגיף רוטה ועם דלקת ריאות, שטופלו. כשנתיים לאחר האבחנה הוא נותר ללא סרטן. בנובמבר 2025 נישא לבת הזוג שליוותה אותו לאורך המחלה, וכעת הוא מתחיל לחזור לטייל ולמצוא מחדש את שגרת חייו.
"זה לא כל כך לחזור לשגרה, כי אתה קצת מאבד את התחושה של מה נורמלי, אלא פשוט לא לחיות בפחד שזה יחזור", סיפר. "אם כואב לי הגרון, אני חושב: 'אוי, לעזאזל, זה סרטן?' אבל לא, זה רק כאב גרון. תירגע, ופשוט תחזור קצת ליהנות מהחיים".
