כולנו משתוקקים לחוש סיפוק ומשמעות שימלאו את הבור העמוק בתוכנו - יעד אוניברסלי וטריוויאלי למדי. אבל מהי הדרך לשובע רגשי ומנטלי? לחיים בתחושת מלאות? תתפלאו, אבל הדרך הכי טובה להגיע למלאות רגשית אמיתית מתחילה דווקא בניקוי של כל הדברים שלכאורה "ממלאים את הבור". משמע, גמילה מכל מה שמטשטש לנו את הדרך לאושר. כך שנוכל באמת ליהנות משובע רגשי ומנטלי, בניגוד לחוויות המרדף, שרק מעצימה את החסר ומגבירה את הצורך בעוד.
מלאות זו תחושת שובע פנימית שמתאפשרת כאשר אנחנו מפנים את הפוקוס פנימה, לעצמנו. במקום לתת במה למשהו חיצוני שיזין אותנו. עונג רגשי המתקיים מתוך חיבור לעצמנו ולרוח שאנחנו.
המטרה: לצאת מעולם האשליות
התמכרות, לכל חומר נרקוטי שהוא, מייצרת אשליה של מלאות. לרגע אומנם כיף לנו, דופמין ואדרנלין, הורמוני החגיגה מציפים אותנו ומגבירים את תחושת האופוריה. אבל כמו שזה בא, כך זה הולך. עם צניחת ההורמונים, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב בחסר, שוב צריכים עוד ומחפשים איך למלא את עצמנו, עולים על רכבת הרים של חוסר ואין.
כמכורה לסוכר, ידעתי כמו כולם שהסוכר מזיק ופוגע לי בבריאות, שהוא לא פחות מרעל, ונחשב לאחד מגורמי התחלואה הדומיננטיים ביותר. עם השנים הבנתי שהוא לא רק רעיל לגוף שלי, אלא בעיקר רעיל לתודעה ולדימוי העצמי שלי
התמכרות אנחנו קוראות לכל דבר שמלכלך לנו את השדה אנרגטי. החל מנוכחות של אנשים זוללי אנרגיה, דרך מערכות יחסים חולניות, התמכרות לעישון, אכילת סוכר, צפייה בפורנו, שימוש באלכוהול או אפילו התמכרות לפנטזיות. כל מה שמלכלך ופוגע ב"אלוהים" הנשגב שאנחנו, בגדולה, בעוצמה ובניקיון שלנו.
כשהמתוק כבר מר לי
חמלה עצמית היא השלב הראשון והמקדים לקראת עבודה על ניקיון ומלאות. כמכורה לסוכר, ידעתי כמו כולם שהסוכר מזיק ופוגע לי בבריאות, שהוא לא פחות מרעל, ונחשב לאחד מגורמי התחלואה הדומיננטיים ביותר. ידעתי זאת היטב ועדיין חגגתי מקרמבו לפחזנית וחוזר חלילה. עם השנים הבנתי שהוא לא רק רעיל לגוף שלי, אלא בעיקר רעיל לתודעה ולדימוי העצמי שלי. גיליתי שהסוכר משאיר אותי במעגל הרסני של שנאה ודחייה עצמית. כשסוכר זורם בדם, הכול נראה גדול יותר, חמור וקיצוני יותר. הפרספקטיבה משתנה, ואיתה איבוד הפרופורציות. כשאנחנו רווי סוכר, הכול מבעבע בתוכנו ונוטה ללוחמנות ולדרמה. למרבה הצער, לרוב אנחנו אפילו לא מבינים למה זה קורה לנו, ולא מחברים את התחושות הללו לסם הלבן הזורם בעורקנו.
זה נכון לגבי כל אחת מההתמכרויות האחרות. כל דבר שלרגע מקפיץ את ההורמונים במוחנו ואז מוריד אותם בצניחה חופשית, שמשאירה אותנו רעבים וריקים להחריד. חז"לנו היטיבו להבין ולהגיד את זה עוד במסכת סנהדרין: "איבר קטן לו לאדם - המשביעו – ירעב, המרעיבו – ישבע", מי שמנסה למלא ולהשביע את עצמו, סופו לרעוב ולחפש כל הזמן עוד. בעוד שמי שמצליח ל"הרעיב" את ההתמכרות ולא להזין אותה, סופו לשבוע ולחוש מלאות.
ניקוי רעלים לכל דורש
אם כך, השער למלאות ואהבה עצמית מתחיל איפה בניקוי שגרת החיים שלנו, ובגמילה מכל הרעלים המנציחים את מעגל הסבל וההישרדות. בין אם זה סוכר, סיגריות או ריבים עם הבעל, ההתמכרות כל הזמן גורמת לנו לרצות עוד, לחפש, ולהתמקד בתחושת החסר. שלא לדבר על התנודות והשינויים הקיצוניים במצב רוחנו.
אנחנו נמצאים בימים רווים במתח ובסטרס גם ככה, רוחות מלחמה מנשבות מבית ומחוץ, ואין לכם מושג איך התמכרויות מחריפות את הלוחמנות. הסם שאליו אנחנו מכורים מכניס את המערכות שלנו למצב מצוקה, ואנחנו אפילו לא מבינים את הקשר לעצבים שלנו. אנחנו נהנים מסיפוק רגעי, אבל בלי לשים לב מכניסים את עצמנו למצב הישרדותי.
להסתכל על עצמכם במראה, כשלכלוך זורם לכם בכלי ובמערכות, מוריד את הדימוי העצמי לרצפה. לעומת זאת, כמה ימים של ניקיון ופתאום תאהבו את מה שאתם רואים, עוד לפני שמשהו הספיק להשתנות פיזית בגוף, אתם תחושו את השפעת הניקיון על התפיסה העצמית שלכם.
לבחור בגמילה זה לבחור בעצמך
מזה מספר שנים אני נמנעת מלעשן טבק, אבל בכל פעם שמישהו עובר לידי עם ג'וינט אני לא מהססת, ולוקחת שאכטה בכיף. תוך כדי שאני שואפת בהנאה את הניקוטין, אני רואה את החושך שאני מכניסה לגופי ועדיין מרשה לעצמי להתמוגג. כך גם עם פרוסת עוגה כשאני בחופשה או בחג. ולמה? כי בראש ובראשונה אנחנו בני אדם. חמלה והיעדר קיצוניות הם המפתח להתמדה.
חשוב לציין שבשלב הגמילה הניקוי צריך להיות טוטאלי. כמו שאין קצת הרואין, אין קצת סוכר, ואין קצת פורנו. כשמחליטים להיגמל מתנקים לחלוטין מכל מה שמעכיר את השדה האנרגטי. אך לאחר תקופה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו טעימה פה ושם, שאיפה שם ופה. ועדיין להצליח לשמור על ניקיון ואיזון.
"היודע מתי די, תמיד יש לו די" (ספר הטאו, לאו צ'ה)
שאיפתנו היא לחוות את החיים שלנו במלוא עוצמתם. למלא את עצמנו בעצמנו. ודווקא אחרי גמילה וניקיון, נוכל לבחור איך ובמה למלא את עצמנו. ברגע שננקה מהשדה שלנו את כל הסחות הדעת והמיסוך השקרי, נוכל להזין את עצמנו בדברים שבאמת טובים לנו - להזין עצמנו בנשימה, באהבה, במילים טובות, והכי חשוב: ביצירה ובהגשמה. האזינו לפרק
בכל יום שלישי בשעה 15:00 ב-ynet radio פריידי מרגלית ואלימור הניג מקנות כלים תודעתיים, זמינים ויעילים להתנהלות מדויקת במשחק החיים, לפי שיטת המטאיזם. למפגש מתנה עם פריידי ואלימור בנושא לדימוי עצמי מנצח לחצו כאן
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים
