"בשעה אחת בלילה אשתי ואני שמענו פתאום אזעקה. קפצתי מהמיטה - הגוף קם, אבל הראש עוד לא התעורר", נזכר יצחק פינטו (66) מקריית אתא. שבוע וחצי לאחר פרוץ מבצע "שאגת הארי", נפל בביתו בעת ריצה לממ"ד. "החלקתי אחרי שלושה צעדים, ובמזל לא במדרגות הבית. בני המשפחה ניסו לעזור לי לקום, אבל זה היה בלתי אפשרי - הבנתי שמשהו לא תקין".
צוות מד"א שהגיע למקום פינה אותו לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם התברר שהוא סובל משבר בעצם הירך. הוא עבר ניתוח לקיבוע פנימי באמצעות מסמר תוך-לשדי, ושוחרר לאחר יומיים להמשך שיקום בבית, על רקע רידוד המאושפזים בבית החולים.
3 צפייה בגלריה
"בני המשפחה ניסו לעזור לי לקום, אבל זה היה בלתי אפשרי". יצחק פינטו מקריית אתא נפצע בדרך לממ"ד
(צילום: גיל נחושתן)
"יש לי הליכון, ובלעדיו אני לא יכול לזוז. יש לי גם עגלה לשירותים ואשתי צריכה ללוות אותי ולקלח אותי - החיים שלי קיבלו תפנית. זו התמודדות קשה מאוד", הוא מתאר. "לפעמים יש לי התקף שאם מד הכאב הוא עד 100, אני מרגיש כאב של 200 - אני צועק ובוכה".
בסרטון הבא: כמה עצות חשובות למניעת נפילות בדרך למרחב המוגן
ד"ר דניאל טרוצקי, סמנכ"ל רפואה באיכילוב, עם עצות זהב למניעת נפילות באזעקות
(צילום: משרד הבריאות)
פינטו אינו לבד. על פי נתוני משרד הבריאות, מתחילת מבצע "שאגת הארי" ועד 30 במרס 2026 פונו לבתי החולים 2,138 ישראלים שנפצעו בדרכם למרחב המוגן - חמישה מהם במצב קשה, 2,119 באורח קל עד בינוני, ו-13 נפגעי חרדה. הפציעות הקשות אירעו כולן בקרב בני 70 ומעלה.
88% מהפציעות - בתוך הבית
מחקר חדש שנערך ברמב"ם, שאליו מגיעים רבים מנפגעי ההתקפות מאיראן ומלבנון, שופך אור על הדפוס המדאיג הזה. במחקר נותחו 174 מקרים של נפילות ופציעות אורתופדיות שהתרחשו בין אוקטובר 2024 ליוני 2025, בתקופה שבה הצפון היה תחת מטחי רקטות תכופים - בין השאר בתקופת "עם כלביא", המבצע הקודם מול איראן. הגיל הממוצע של הנפגעים היה 54.4, ו-60.9% מהם היו נשים.
הממצא הבולט: 88% מהפציעות התרחשו בתוך הבית, בדרך למרחב המוגן. רק 4.6% קרו במרחב ציבורי כגון כבישים, מדרכות ושטחים משותפים, ו-7.5% במקום העבודה. "המסדרון לממ"ד עלול להיות מסוכן לא פחות מהאיומים שבחוץ", מזהירים ד"ר יניב קרן, סגן מנהל המערך האורתופדי וראש תחום טראומה אורתופדית ברמב"ם, וד"ר יוסף פלאצ'י, מתמחה באורתופדיה, ממובילי המחקר.
יצחק פינטו: "יש לי הליכון, ובלעדיו אני לא יכול לזוז. יש לי גם עגלה לשירותים ואשתי צריכה ללוות אותי ולקלח אותי - החיים שלי קיבלו תפנית. זו התמודדות קשה מאוד. לפעמים יש לי התקף שאם מד הכאב הוא עד 100, אני מרגיש כאב של 200 - אני צועק ובוכה"
"אנחנו חד-משמעית רואים את אותה מגמה גם כעת, במבצע 'שאגת הארי'", אומר ד"ר קרן. "זו תמונת ראי של התקופה הקודמת. בסוף מדובר באותה אוכלוסייה, הפרש הזמנים לא מאוד גדול, ואלה אותם אירועים של ירי טילים - אם מלבנון ואם מאיראן".
שליש מהנפגעים סובלים משברים
מבחינת סוגי הפציעות, 57.5% מהמקרים סבלו מחבלות קהות - חבלות ושטפי דם. אך הנתון המדאיג ביותר הוא שיעור השברים: 34.5% מכלל הנפגעים סבלו משבר, חלקם משמעותיים. 17% עברו ניתוחים אורתופדיים פתוחים, כולל קיבועי שברים והחלפת מפרקים, ו-6% נזקקו להליכים זעיר-פולשניים. בסך הכול, 21% מהנפגעים אושפזו בבית החולים.
מיפוי אזורי הפגיעה בגוף מגלה כי הצוואר היה השכיח ביותר, עם 24.1% מהמקרים. אחריו: הגב (16.7%), שורש כף היד (13.2%) והברך (12.1%). "דפוס הפציעות מתאים לנפילות קדימה - האדם מאבד שיווי משקל, מנסה לבלום עם הידיים, נופל קדימה והעומס עובר דרך הצוואר, הגב והגפיים העליונות", מסביר ד"ר פלאצ'י. "אצל מבוגרים, נפילה כזו יכולה להסתיים בשבר מורכב בצוואר הירך, בשורש כף היד או בחוליות הגב - פציעות שבמקרים רבים מחייבות ניתוח ושיקום ארוך".
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר יניב קרן, ד"ר יוסף פלאצ'י מבית החולים רמב"ם
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
צוות החוקרים, בהם ד"ר גלינה שפירו וד"ר יניב טריאור, הצליב את נתוני הפציעות עם רישומי האזעקות באזור חיפה, וגילה כי האזעקות נשמעות לאורך כל שעות היממה, אך עם שיאים ברורים - בשעות הבוקר המוקדמות, כשרבים מתארגנים ליציאה, ובשעות הערב, כשבני המשפחה נמצאים בבית. "האזעקות מתרחשות ברגעים הכי יומיומיים: כשקמים מהמיטה, יוצאים מהמקלחת או עוברים במסדרון חשוך", מסביר ד"ר פלאצ'י. "אנשים קמים בבת אחת, רצים יחפים, לפעמים בחושך, במסדרון עמוס צעצועים, הדום ושטיח רופף - ושם בדיוק אנחנו רואים את הנפילות".
"ניסיתי לעצור את הנפילה עם יד שמאל"
סיגל ברטנר (55) מכרמיאל החליקה בדרך לממ"ד בשבוע שעבר, עם הישמע האזעקה בשעות הערב. "להגיע מהסלון לממ"ד זה עניין של שנייה וחצי, אבל פשוט החלקתי ונפלתי על הגב. הייתי לבד בבית, שכבתי כמה רגעים על הרצפה ולא הבנתי מה קורה. כנראה שניסיתי לעצור את הנפילה עם יד שמאל - כשהצלחתי לקום ראיתי אותה עקומה לגמרי. הבנתי ישר שמשהו לא טוב קרה, בלשון המעטה".
ד"ר יוסף פלאצ'י: "דפוס הפציעות מתאים לנפילות קדימה - האדם מאבד שיווי משקל, מנסה לבלום עם הידיים, נופל קדימה והעומס עובר דרך הצוואר, הגב והגפיים העליונות. אצל מבוגרים, נפילה כזו יכולה להסתיים בשבר מורכב - שבמקרים רבים מחייב ניתוח ושיקום ארוך"
ברטנר פינתה את עצמה לחדר המיון ברמב"ם, שם התברר כי היא סובלת משבר בשורש כף היד. בתחילת השבוע עברה ניתוח לקיבוע פנימי באמצעות פלטה וברגים. "אני אישה מאוד פעילה - עושה ספורט, מאוד עצמאית ומתגוררת לבד. פתאום להיות נזקקת לעזרה של אנשים אחרים זה לא פשוט", היא אומרת. "יש גם תחושת אשמה עצמית: 'למה הייתי עם גרביים', 'למה הלכתי מפה ולא משם'. אני משתדלת להסתדר, אבל בדברים הקטנים - לעשות קוקו בשיער או לפתוח משחת שיניים - זה בלתי אפשרי. התעוררתי בשלוש לפנות בוקר מהכאב. חשבתי שאני רואה כוכבים".
3 צפייה בגלריה
רצים לתפוס מחסה בתחנת הרכבת הקלה בשעת אזעקה בתל אביב במהלך ימי שאגת הארי
(צילום: Jack GUEZ / AFP)
ברטנר מדגישה כי לא חשה לחץ מיוחד בעת האזעקה. "זה מוזר אבל התרגלנו", היא אומרת. "אולי הרצפה הייתה מחליקה, אבל יכול להיות שיש גם מרכיב פסיכולוגי - לחץ מסוים, גם אם נדמה לנו שלא".
רונית (65), שנפלה בעת שהייתה בשיעור יוגה ורצה למרחב המוגן, מספרת: "הייתה לי נעל נוחה, אבל אחרי כמה צעדים השתטחתי על הרצפה ושברתי את הזרוע ביד שמאל באופן חמור. כף היד הלכה למקום אחד והעצם יצאה מהמקום - זה היה מחזה נוראי". היא עברה ניתוח לקיבוע השבר ומצפה לשיקום ארוך. "אמרתי לעצמי 'החיים משתנים'. אני אישה מאמינה, ויכול היה להיות גרוע יותר - אבל עדיין, זה חיים אחרים".
מי בסיכון גבוה במיוחד
נתוני המחקר מגלים פער מובהק בין נשים לגברים, כאשר רוב הנפגעים היו נשים. "נשים מעל גיל 50 סובלות יותר מאוסטיאופורוזיס - ירידה בצפיפות העצם - שמעלה את הסיכון שלהן לנפילות ולפגיעות חמורות יותר", מסביר ד"ר קרן.
גם למחלות רקע תפקיד מרכזי: כ-42.5% מהנפגעים סבלו ממחלות מטבוליות כמו סוכרת, ו-26.4% ממחלות לב וכלי דם. מחלות אלה עשויות לגרום להפרעות בתחושה בכפות הרגליים, לירידות חדות בלחץ הדם, לחולשת שרירים ולבעיות בשיווי משקל. "אדם עם סוכרת או מחלת לב לא תמיד מסוגל לבצע מעבר חד מישיבה לריצה בהישמע האזעקה", אומר ד"ר קרן. "הגוף שלו מגיב אחרת - לפעמים יש סחרחורת, חוסר יציבות, ואם הבית לא מותאם, נפילה היא כמעט בלתי נמנעת".
ד"ר קרן מציין כי גם ההתרעה המקדימה שניתנת לפני ירי מאיראן לא בהכרח מפחיתה את מספר הפציעות. "מי שרץ בלחץ לממ"ד לא תמיד מחכה בין ההתרעה לאזעקה. וגם ההתרעה עצמה כל כך מפחידה שהיא כבר עלולה להכניס רבים ללחץ".
מה אפשר לעשות?
החוקרים מדגישים כי יש להמשיך ולהקפיד על הנחיות פיקוד העורף ועל הגעה בזמן למרחב המוגן - אך במקביל לפעול להפחתת הסיכון לנפילות. ד"ר קרן ממליץ לפנות מסדרונות ומדרגות ממכשולים כמו שטיחים רופפים, הדומים, קופסאות וצעצועים, לדאוג לתאורה דולקת וקבועה במסלול לממ"ד - כולל מנורת לילה במסדרון - ולהקפיד על נעלי בית סגורות עם סוליה מונעת החלקה.
במשפחות שבהן יש חולי לב, סוכרתיים או אנשים עם מגבלה פיזית, הוא ממליץ לבנות "תוכנית מיגון משפחתית" שתכלול תרגול הליכה מהירה אך נשלטת לממ"ד, במקום ריצה בלחץ. "המלחמה תיגמר מתישהו, אבל הנזק מהנפילות עלול ללוות את הנפגעים עוד שנים רבות. אנחנו לא יכולים למנוע את האזעקות, אבל בהחלט יכולים להפוך את הדרך למרחב המוגן לבטוחה יותר".
יצחק פינטו מקריית אתא מסכם במסר משלו: "כשיש אזעקה - קח לך דקה-שתיים להתחבר למציאות, ואז לאט לאט תיגש למרחב המוגן. אין לאן למהר. בגלל החשש קמים בפזיזות, אבל צריך קודם לשבת ולהירגע - אסור לרוץ".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.04.26
