לפי נתוני משרד הבריאות, מעל שליש מהמבוגרים בני 20-64 סובלים מעודף משקל או חיים עם השמנה. השמנה היא מצב רפואי המגביר את הסיכון של אדם לפתח מספר רב בעיות בריאותיות, ביניהן סוכרת מסוג 2, מחלות לב ושבץ, סרטן ובריאות נפשית ירודה. ההערכות העדכניות מצביעות על כך שיותר מ-1.9 מיליארד אנשים ברחבי העולם סובלים מעודף משקל או מהשמנה.
מחקר חדש שבוצע על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' הראה כי אזור המפתח במוח המעורב בשליטה בתיאבון, ה"היפותלמוס", שונה במוחם של אנשים הסובלים מעודף משקל ואנשים עם השמנה, בהשוואה לאנשים בעלי משקל תקין. לדברי החוקרים, ממצאיהם מוסיפים ראיות נוספות לרלוונטיות של מבנה המוח למשקל ולצריכת מזון.
האופן שבו המוח שלנו מאותת לנו שאנחנו רעבים או שבעים אינו ברור לחלוטין, אם כי מחקרים הראו כי ההיפותלמוס, אזור קטן במוח בערך בגודל של שקד, משחק תפקיד חשוב.
"מרכז הרעב/שובע מווסת באופן שונה אצל אנשים שחיים עם השמנה"
בתגובה למאמר מציינת ד"ר מילוא-רז כי "נראה שאותו מרכז רעב/שובע מווסת באופן שונה אצל אנשים החיים עם השמנה לעומת אלו שלא", ומוסיפה "להבהרת הנושא ניתן להיעזר בשתי דוגמאות לצורך הפשטה: שני אנשים עם תחושת רעב זהה יאכלו ארוחה זהה ויחושו תחושת שובע זהה. באדם שחי עם השמנה, תחלוף תחושת השובע מהר יותר והוא יהיה רעב זמן קצר יותר לאחר הארוחה מאשר אדם ללא השמנה. בסופו של יום האדם עם ההשמנה יזדקק ליותר ארוחות על מנת להשביע את הרעב מאשר האדם ללא השמנה".
"דוגמא נוספת היא מצב בו שני האנשים רעבים באותה המידה. האדם ללא השמנה זקוק לשני משולשי פיצה על מנת לחוש את אותה תחושת השובע שהאדם עם ההשמנה יחוש רק לאחר שאכל 4 משולשי פיצה. כלומר, האדם עם ההשמנה זקוק לארוחה גדולה יותר על מנת לחוש את אותה תחושת שובע שהאדם ללא השמנה חש לאחר ארוחה קטנה יותר. שניהם יחושו רעב שנית באותו התזמון אך בכל ארוחה יצרוך האדם עם ההשמנה יותר קלוריות על מנת לחוש שובע וכך התצרוכת הקלורית שלו גבוה יותר בסוף היום" מסבירה ד"ר מילוא-רז.
במחקר החדש, צוות המחקר מצא קשר מובהק בין נפח ההיפותלמוס לבין מדד מסת הגוף (BMI). בראיון הסבירה החוקרת הראשית של המחקר כי "למרות שאנו יודעים שההיפותלמוס חשוב לקביעת כמות המזון שאנו אוכלים, יש לנו מעט מאוד מידע על אזור זה במוח ואיך הוא מתפקד בבני אדם. הסיבה לכך היא שהוא אזור קטן מאוד וקשה להבחין בו בסריקות MRI מוח".
"המלחמה ברעב הולכת וגוברת ככל שהזמן חולף"
ד"ר מילוא-רז מסבירה כי "ירידה במשקל היא פיזיקה פשוטה - אם נצרוך פחות קלוריות ממה שנוציא ונשרוף, הרי שהמאזן השלילי יגרום לירידה במשקל. לצערנו זה לא פשוט כל כך, כי הגוף שלנו נלחם בגירעון הקלורי על ידי מנגנונים שונים, ביניהם עליה בהורמוני הרעב. המלחמה ברעב הולכת וגוברת כלל שהזמן חולף ולרוב הפיזיולוגיה מנצחת ואנחנו נכנעים לרעב ומעלים חזרה את הצריכה הקלורית ועימה חוזר המשקל לקדמותו ולעיתים אף יותר".
"הדרך לסייע למטופלים בירידה במשקל הינה בין היתר תרופות הפועלות לקידום תחושת השובע והפחתת הרעב. התרופות הללו פועלות במנגנונים שונים על מרכז השובע/רעב שלנו ומסייעות לנו לחוש פחות רעבים ולצרוך פחות קלוריות. הדגש החשוב הוא שכמו כל מחלה כרונית, גם הטיפול במחלת ההשמנה הוא כרוני. התרופות להשמנה מסייעות גם בירידה במשקל וגם בשימור המשקל החדש לאורך זמן. אם נפסיק את הטיפול, ישוב הרעב ועימו המשקל", מסכמת ד"ר מילוא-רז.
*מוגש כשירות לציבור ללא התערבות בתכנים על ידי חברת נובו נורדיסק. למידע נוסף פנו לרופא המטפל*
פורסם לראשונה: 10:49, 01.05.24
