הסרט הרביעי של "צעצוע של סיפור" חתר תחת כל מה שדיסני ופיקסאר בנו בשלושת הסרטים הראשונים של הסדרה. שלושת הסרטים הראשונים של "צעצוע של סיפור" סחבו איתם מסר, אמירה ברורה מאוד, והיא שהדבר החשוב ביותר בעולם הוא מערכות יחסים. זה מה שוודי מסביר לבאז שנות-אור כבר בסרט הראשון. כשבאז רוצה רק להציל את העולם, וודי מסביר לו שהדבר הכי חשוב שיש זה חיבוק של ילד.
הטייק היהודי על "צעצוע של סיפור"
(באדיבות משב. הקטעים מהסרטים תחת שימוש הוגן)
גם בסרט השני, כשמציעים לוודי ולשאר הצעצועים לעבור לאיזה מוזיאון מכובד לעתיקות, הם בוחרים להישאר עם אנדי, הילד שלהם, ולא לשאת את עיניהם לכל מיני דברים חיצוניים. בסרט השלישי, וודי והחברים שלו מצליחים לצלוח את ההתבגרות של אנדי ולעבור אל בוני, ולמצוא איתה את מערכת היחסים המשותפת העמוקה. לכן, כשאנחנו מגיעים לסרט הרביעי ופתאום מוצאים את וודי כשהוא נוטש את כל מערכות היחסים שלו ובוחר מיוזמתו להיות צעצוע אבוד, חופשי ומשוחרר, זה כמו שמרקו יחליט שהוא לא רוצה יותר לחפש את אמא. זה כמו שדורותי לא תרצה לחזור לקנזס. זו שבירה של כל מה שהוא, וודי, חותר אליו ושואף אליו לאורך כל סרטי צעצוע של סיפור.
מה קורה בסרט הרביעי? בסרט הרביעי אנחנו פוגשים בפעם הראשונה את פורקי. פורקי הוא מזלג חד-פעמי שהגיע מפח האשפה, והדבר היחיד שהוא חותר אליו הוא לחזור אל פח האשפה שממנו הוא הגיע. וודי מנסה לברר איתו מה מושך כל כך בפח האשפה הזה, ופורקי מסביר שפח אשפה הוא מקום חמים ונעים שלא צריך להתאמץ בו. וודי מסביר לו שזה בדיוק היופי במערכת יחסים. גם מערכת יחסים היא כמו פח אשפה – היא מקום חמים ונעים שבו אתה מרגיש בבית ומרגיש עטוף. לאט-לאט וודי בעצמו נכבש ברעיון הזה. הוא מבין שמערכת יחסים מבחינתו היא בסך הכול פח אשפה; מקום שלא צריך לעשות בו שום דבר. ואם כך, אז בשביל מה להתאמץ בשבילו?
כך לאט-לאט מערכות היחסים מאבדות את משמעותן, והוא עוזב אותן לטובת חיים משוחררים עם הידידה שלו, שהיא אפילו לא חברה שלו, בו פיפ. מה ש"צעצוע של סיפור 4" מצביע עליו הוא שיש פגם עמוק מאוד בתפיסה של מערכות היחסים בתרבות שלנו. כשאנחנו מקדשים את מערכת היחסים עצמה בלי לתת לה משמעות, בלי להכניס אותה להקשר רחב יותר, היא לאט-לאט מתמוססת.
הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק הבחין בין קהילה טבעית, אינטרסנטית, שכל מה שהיא באה לספק זה חום ואהבה לכל אחד חבריה, ובין קהילה של ברית, שבה אני ואתה שותפים בקשר שבינינו ובין הקדוש ברוך הוא – קהילה שבה החברים שלה מסתכלים ביחד על העולם שאותו הם מבקשים לתקן. כאשר קהילה לא מוצאת לעצמה שליחות משותפת, היא הולכת ומתפוררת.
כאשר קהילה יושבת אך ורק על הרצון לספק חום ואהבה, גם החום והאהבה לא יישארו בתוכה לאורך זמן. לכן צעצוע של סיפור 4 הוא התוצאה ההכרחית של הסרטים 1, 2 ו-3 – כי חום ואהבה לא יכולים להיות יעד בפני עצמו.
גם משפחה, גם קהילה וגם מדינה צריכות שיהיה להן דגל. הן צריכות שתהיה להן בשורה, הן צריכות שליחות, הן צריכות שכינה שנמצאת בין החברים בהן, ורק מתוכה כל אחד מחבריהן מרגיש שלחיים שלו יש משמעות.
המדור באדיבות ערוץ משב – מה שיהודי בישראל, הנותן במה לתכנים הקשורים לזהות יהודית משותפת בחברה הישראלית ומופעל בידי ארגון רבני צֹהר
