מה עשית בשבעה באוקטובר?

יש סיכוי שאנחנו לא זוכרות מה עשינו בשישה באוקטובר, אבל שבעה באוקטובר נצרב בדם. עד יומנו האחרון נזכור כמעט כל דקה ביום הארור הזה; יותר מאלף נשים, גברים, ילדות וילדים נטבחו, למעלה ממאתיים נחטפו, אלפים נפצעו בגוף ואין-ספור לאלו שנפצעו בנפש. יישובים נמחקו וייאלצו להיבנות מחדש, קהילות שלמות נודדות בין בתי מלון. על השאלה מה עשית בשבעה באוקטובר יש לכולנו תשובה.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זאבה מזרחי, בעבר תלמידתי בתוכנית "סוגיות חיים" והיום חברתי, זוכרת כל דקה ביום הזה ובכל דקה היא הייתה, כדרכה, בעמדת המפקדת. שתינו אדומות שיער, שתינו באותו גיל אבל אני גרה בירושלים והיא בקיבוץ גבים. בשבעה באוקטובר היא הייתה בבית, 4.5 קילומטרים מעזה, "בקו השני", כפי שהיא מגדירה דברים רבים שהתרחשו בחייה מאותו היום והלאה. היא לא נותנת לעצמה מנוח ולצערי לא עושה לעצמה הנחות. "אני פריווילגית", היא קובעת, "הרי אנחנו היינו בקו השני".
3 צפייה בגלריה
זאבה מזרחי ורוחמה וייס
זאבה מזרחי ורוחמה וייס
זאבה מזרחי עם רוחמה וייס. מרגישה פריווילגית
"היה לנו מזל שכיתת הכוננות נתקלה במחבלים בשער מחוץ לקיבוץ", היא מסבירה. "הם נלחמו בגבורה בחוליה שניסתה להיכנס לקיבוץ, חוליות אחרות נוטרלו מחוץ לגדר". שגיא, בן זוגה של זאבה, היה עם קבוצת הרכיבה שלו, והם רכבו על אופניים בכבישים שבהם התרוצצו כלי הרכב של המחבלים. שגיא טיפל בפצועים ובהרוגים, וזאבה הייתה בחמ"ל הביתי; דואגת לבן שצריך לחזור מסיני, לבן שסובל מפוסט-טראומה וחווה אזעקות בתל אביב ולבת שנדרשת לחזור לבסיס ברמת הגולן.

אישה מחפשת משמעות

זאבה היא מנהלת הרכש במפעל "פולג – תעשיות פלסטיק" שבקיבוץ גבים. את צעדיה הראשונים בעולם ההתחדשות היהודית היא עשתה במקרה: "לפני כמה שנים נקלעתי למפגש שהתקיים בשדרות עם נשות ואנשי האזור. ההיכרות הזו חיברה אותי ל'מרכז יעקב הרצוג' בקיבוץ עין צורים, ומכאן והלאה אני בחיפוש אחר משמעות ותוכן לזהות שלי. גדלתי בבית שבו היהדות הייתה השתייכות שלא מבחירה, והחלטתי להפוך את יהדותי להשתייכות מבחירה. כיום אני עוסקת גם בהנחיית קבוצות ובתי מדרש מתחדשים".
הסיפור של זאבה הוא סיפורה של תנועת ההתחדשות היהודית בישראל. נשים וגברים שהחליטו בבגרותם ללמוד לימודי יהדות וליצור לעצמם ולקהילותיהם תרבות יהודית משוחררת מכותרות ומשיוכים ממסדיים.

מסע הגיבורה

ב"סוגיות חיים" הרבנו לדבר על מסע הגיבורה, מבנה ספרותי-פסיכולוגי של טיול בשבילי החיים, שמתחיל בהחלטה לצאת לדרך חדשה ומסתיים בשיבה הביתה עם מתנות שנאספו מהשיעורים שהעניקה הדרך. בראשית החברותא שלי עם זאבה אנחנו משוחחות על מסע הגיבור של יעקב, שאחד המעגלים שלו נפתח בבריחה אל משפחת אימו, ונסגר בחזרה לכנען.
שיאה של הדרך חזרה הוא המאבק עם "הגיבור בעל אלף הפנים" במעבר יבוק: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ".
זאבה מתפעלת ממסע הגיבור של יעקב: "יעקב יצא למסע של חיפוש אחר חיבור משפחתי מחודש, של פיוס, והמתנה שהוא חוזר איתה היא הידיעה שבכל גיל אפשר להשתנות. יעקב התחיל מהשקר, מחיי רמייה שעליהם מעיד שמו. הוא עקב את אחיו ואת אביו והוא סבל מהרמאות של לבן. המאבק עם המלאך מבשר שינוי. שהרי משמעות השם 'ישראל' יכולה להיות ישר-אל. הוא מקבל על עצמו לחיות ביושר, כדברי הנביא: 'וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר'".

"כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם"

אלא שחגיגת "מסע הגיבור" לא מאריכה ימים. יעקב נפרד מעשׂיו ומתיישב בשכם. מיד דינה בתו נאנסת ושני ילדיו, שמעון ולוי, מבצעים פוגרום באנשי שכם. "וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר... בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם. אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶּם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ. וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת".
3 צפייה בגלריה
אנשי חמאס וג'יהאד תועדו בשיתוף פעולה לראשונה
אנשי חמאס וג'יהאד תועדו בשיתוף פעולה לראשונה
אנשי חמאס והג'יהאד האִסלאמי הפלסטיני
(צילום: AFP)
זאבה מפנה אצבע מאשימה כלפי ההססנות של יעקב: "הוא רק מתחיל לנהל את חייו בדרך ישרה ומיד הופך לחסר עמוד שדרה ומנהיגות מול בניו. הוא לא יודע איך להגיב לאונס, ועל רקע זה ילדיו טובחים בחפים מפשע. קריאת המעשים של שמעון ולוי זעזעו אותי בהקשר של הימים האלה. הנקמה שלהם היממה אותי. הם נוקמים באנשי שכם באופן קולקטיבי. הם חוטפים את הטף והנשים! כשיעקב נפרד מילדיו הוא בא עם שמעון ולוי חשבון על התנהגותם: 'שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם'. אפילו השימוש במילה חמס מטלטל אותי. אני לא רוצה להשוות בינם ובין חמאס, אבל אי-אפשר להימנע מההקבלה בין האירועים. שמעון ולוי לוקים בעיוורון וברשעות מזעזעים".
ואני חושבת כמה אמיצה זאבה וכמה נפלא עולם ההתחדשות היהודית שלא מתבייש ולא מתרפס. עולם שבו אפשר להשתמש במקורות כדי לשאול שאלות חריפות על הימים ההם ועל הזמן הזה. מתוך האומץ של זאבה אני אוזרת עוז ושואלת: "בתוך ההקבלה הזו, בין פרשת השבוע לאירועי שבעה באוקטובר, מה את חושבת על ההתנהגות של ישראל בעזה?"
זאבה לא מתבלבלת: "אין דבר כזה מוסר כפול. יש מוסר ועוד מוסר ולפעמים הם מתנגשים אחד בשני. אני מאמינה שאסור לפגוע באוכלוסייה חפה מפשע. עם זאת, לא ייתכן שאני אהיה האוכלוסייה החפה מפשע שנפגעת. צריך לעשות הכול כדי ששני הערכים האלה לא יעמדו בסתירה, ואנחנו משתדלים לעשות זאת. אבל בסוף צריך לבחור, וערך השמירה על הביטחון שלנו הוא ראשון לכול. הצער שלי הוא שהגענו למצב הזה. אני חרדה מפני סכנת ההתאהבות שלנו בתואר 'הצבא החזק ביותר' וכו'. יעקב ועשיו עשו את התיקון אבל בניו של יעקב נוהגים אחרת, חוזרים על הטעויות שלהם, פותרים עניינים באלימות – וגם אנחנו, עד היום לא לומדים לחיות יחד".
אנחנו עוברות לסיפור יוסף והאחים, שגם בו יעקב מתנהל בחוסר הבנה ואחריות. הילדים שלו מתפרעים ומתנהגים באלימות והוא שוב לא מבין את הסיטואציה, ומאמין לשקר "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". במושגים של ימינו: הוא לא מתחקר את האירוע, הוא שבוי בקונספציה שלפיה הילדים שלו הם בסך הכול ילדים טובים.

בעניין ועדת החקירה

חכמי התלמוד באו חשבון עם יעקב על מחדל מכירת יוסף. הם ראו באפליה לטובת יוסף את שורש האסון והטילו על יעקב את האחריות לא רק למעשי הבנים, אלא לכל גלות מצרים: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו (הכוונה לכותנת הפסים) נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".
3 צפייה בגלריה
תמונות מהפעילות הקרקעית של כוחות צה״ל ברצועת עזה
תמונות מהפעילות הקרקעית של כוחות צה״ל ברצועת עזה
פעילות קרקעית של כוחות צה"ל ברצועת עזה. "ערך השמירה על הביטחון שלנו הוא ראשון לכול"
(צילום: דובר צה"ל)
אז האם יעקב באמת עבר תהליך במעבר יבוק? האם הוא יצא מ"מסע הגיבור" כשידיו עמוסות במתנות? "עכשיו אני חושבת על זה שיעקב יצא צולע מהמאבק עם המלאך. איך אפשר ללכת ישר כשאתה צולע? כשאין לך על מה או מי להישען? המלאך, לכאורה, עזר ליעקב להשתנות, אבל לא נתן לו כלים לבצע את התהליך", מנתחת זאבה.
אנחנו חושבות על סמינרים למנהיגות, מפגשי קואצ'ינג וסדנאות דיאטה למיניהן. באיזו מהירות גורמות לנו סדנאות אלה להאמין שחוללנו שינוי בחיינו, וכמה מעט מתרחש בסופו של דבר. "לא מספיק להגדיר שינוי, צריך לרצות אותו. להאמין בו ואז לרכוש כלים לעבור אותו, וזה תהליך ארוך וקשה. המלאך לא נתן ליעקב כלים להפוך לישראל ואף חמור מזאת, הוא גרם לו לנכות ברגל, ממש שם בפניו מכשול", היא אומרת.
"על יעקב נכפתה, לטוב ולרע, דמותו של ישראל, ואני מסתובבת עכשיו בעולם אומרת שאני 'פריווילגית' ואני גם מרגישה כך", מוסיפה זאבה. "הקיבוץ שלי לא הושחת, הבית שלי לא הושמד, אין לי ילדים קטנים (שזה משנה מציאות ממש) – אבל הדמות הזו נכפתה עליי, שהרי אני לא בבית שלי, הלמו בי, טלטלו את עתידי, פגעו בילדיי, חטפו והרגו רבים ממכריי, וזה לא נכון שאני משדרת שהכול בסדר איתי. אולי השליחות שלי עכשיו היא לומר שאני לא בסדר. תמיד הייתי חזקה. במובן מסוים אני מהווה מודל להתמודדות במצבי משבר, ויחד עם זה לא ייתכן שאני אשדר עניינים כרגיל".
בא לך לפעמים להיות יותר חלשה? אני שואלת את זאבה. היא עונה: "לא, אבל בא לי שיבינו שגם אני שבירה וזקוקה לעזרה. שאני צריכה להתייעץ ולהישען ואני לא יכולה לוותר על הכאב והאבל. בינתיים יצרתי לי מציאות מנותקת. הנתק שומר עליי. התלישות שומרת עליי. אני לא יודעת מה יהיה בעתיד. אני חיה כרגע עם המון שאלות בלי תשובות. כרגע אני בחלקת אלוהים הקטנה שלי, שומרת על המשפחה ועל השפיות שלי. מרבה לנסוע בדרכים. אני מתחברת לטבע. זה נותן לי ביטחון. בטבע קל לראות שורשים שממשיכים לגדול ואני מצפה לפריחה של האביב. אני לא מתכננת תוכניות אבל אני כן מסתכלת על האופק. אני נעה חזק מאוד בציר של השאלה אם אני רוצה לחזור לשגרה המוכרת והידועה או להתייחס לאסון שקרה לנו כאפשרות לשינוי משמעותי. שתי האפשרויות קיימות, ואני בכוונה לא מחליטה. בזמן המתאים אני אתן לעצמי תשובות".

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר, אחד החברים, כהרגלו, תקף אותי על אמונתי ב"חבר דמיוני". מוטי הגיב והרגיע אותו בטענה שגם אני כופרת: "אבל כשתעמדו סוף-סוף מול העובדות אחרי המלחמה כולכם תחזרו בתשובה".
חברים יקרים, מה יהיה? אמונה לא קשורה לעובדות, לכן היא מכונה "אמונה". לפעמים יש לי חבר דמיוני, לפעמים חברה, ולפעמים אני חווה בדידות. אני תמיד אאמין באהבה ובאחריות האנושית. בכל יתר העניינים, אני גמישה.
שבת שלום.