הוזמנתי לעבוד במכבסה
בשבועיים האחרונים החליט האלגוריתם של פייסבוק להציף אותי בפרסומות ל"פרס הרב דרוקמן". מאחר שנמצאתי ראויה לפרסום, בדקתי את התנאים לקבלת הפרס. שמחתי לגלות שהתמודדות על הפרס פתוחה גם בפני נשים, ופניתי אל המסלול "בוגרים, גברים ונשים". כדי להגיש מועמדות לפרס עליי להגיש חיבור תורני בעל ממד של חדשנות והעמקה בכתביו, שיעוריו ודמותו של הרב דרוקמן, בנושא הקשור ישירות לתורתו או דמותו. בחיבור עליי לצטט לפחות חמישה דברים שהוא אמר.
זר לא יבין טריגרים; תמונות של נערים וגברים פגועים קופצות לי מול העיניים, השדים מתערבלים סביבי במעגל הולך ומתהדק, הנשימה נעשית קצרה ומהירה. שוב לא סופרים את הכאבים שלנו. אני מבינה שפייסבוק שלח לי הזמנה לעבוד במכבסה של הרב דרוקמן.
קיצור תולדות הכביסה המלוכלכת
גדלתי בציונות הדתית וכמו רבות מחברותיי יש לי רשימת אנקדוטות הקשורות לרב חיים דרוקמן, מהדמויות המרכזיות בהנהגה הרוחנית של בני עקיבא, שנפטר ב-2022. אבל אין אנקדוטה שתחפה על הטריגרים השחורים שחוסמים לי את קנה הנשימה. הרב דרוקמן חטא פעמיים בחטא החמור של חיפוי על עברייני מין. במשך שנים רבות ידע הרב דרוקמן שהרב זאב קופולוביץ', שהיה ראש ישיבת נתיב מאיר, פוגע מינית בתלמידים – ובמקום להעביר את המידע לרשויות, או לפחות להגן על התלמידים, הוא שלח את קופולוביץ' הביתה (ביתו של קופולוביץ' היה סמוך לדירות הפנימייה של הישיבה). קופולוביץ' המשיך לפגוע מינית עד שבשנת 1999 הורשע על פי הודאתו בהטרדות מיניות שביצע בשנים-עשר (!) מתלמידיו, ונגזרו עליו, בעסקת טיעון, שלוש וחצי שנות מאסר.
הרב דרוקמן לא למד דבר. בשנת 2013 הורשע הרב מוטי אלון ב"מעשה מגונה בכוח". למרות קביעת בית המשפט, הרב דרוקמן בחר להאמין לפוגע, תמך בו ואף הזמין אותו ללמד בישיבתו. לא תופתעו לגלות שגם הרב אלון לא חזר בתשובה בעקבות תמיכת דרוקמן. רק בשנת 2019, לאחר שהגיעו תלונות נוספות, דרוקמן חזר בו מתמיכתו.
האם הרב דרוקמן התנצל? במסגרת המכבסה ובעקבות לחצי תורמים הוא כתב: "לצערי הרב אני מודע לכך שחלק מפעולותיי בתחום הנ"ל הותירו רושם שונה ומוטעה, בגלל שדרכים שנקטתי בהן לא הובנו כראוי. צר לי מאוד על כך, ובמיוחד אם יש כאלו שאולי נפגעו מכך". אם את מוצאת במילים אלה התנצלות – ברכותיי, התקבלת למכבסה.
"שיר כאב, כל פעם חוזר" (מאיר אריאל)
בסוף כל משפט שאתם אומרים על הרב דרוקמן יושב גבר עם פוסט-טראומה. הרב דרוקמן, בדעה צלולה – ובמקרה של הרב מוטי אלון, גם בידיעה של המחיר – חיפה על עברייני מין, ואתם אומרים שירה?! אם תשאלו מה יש לעשות עם מורשתו של הרב דרוקמן והאם נגזר עליה לרדת לטמיון, אענה שאיני יודעת, אבל אם אתם רוצים לתקן את הקהילה ולהראות לנפגעים שאכפת לכם מסבלם, אתם לא יכולים להתעלם מהחטאים האלה ומהסבל שעדיין חווים השורדים. אז הנה הצעתי: הקדישו את השנים הקרובות לחיבורים שיעסקו בשאלות כיצד היה על הרב דרוקמן לנהוג וכיצד עלינו לתמוך בנפגעים.
כפי שהפרסום על "פרס הרב דרוקמן" הגיע אליי, הוא הגיע אל מי שנפגעו באופן ישיר מהחלטותיו האומללות. הם רואים את הפרס, נשימתם נעתקת והם מרגישים מבוזים ומחוקים. הענקת הפרס היא יריקה בפני הקורבנות.
במקום שאין אנשים, השתדלי להיות אישה (מסכת אימהות, היכנשהו)
החלטתי לכתוב את המאמר התורני שצריך להיכתב, ואני מזמינה אתכן ואתכם להוסיף רעיונות, לעזור לי לתקן ולשפר את תשתית המאמר שאפרוס כאן. אני ממליצה לשלוח מאמרים נוספים בנושא הבוער בציונות הדתית, ובחברה הישראלית בכלל, הקשור במורשת המושתקת של הרב דרוקמן; השתקת העבירות והאדרת הפושעים והמשתיקים.
איני יודעת אם זה נעשה במודע או שהלא-מודע של שומרי מורשת הרב דרוקמן השתולל בשעה שבנו את אתר "הננו" הפועל לזכרו, שכן בעמוד הבית, לצד תמונתו של הרב דרוקמן, ראיתי שמופיעה הכותרת "חסד התשובה". אני מעיינת בדף המקורות המוצמד לכותרת הזו והלסת צונחת. הוא עוסק בשאלה: "איך אפשר להפוך את המעשים אחרי שכבר נעשו?" התשובה הברורה במקורותינו ובמציאות היא שלא כל מעשה ניתן להפוך, למשל (מסכת יומא, פרק ח', משנה ט'): "האומר 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב' אין מספיקים בידו לעשות תשובה".
הרבנים אלון וקופולוביץ' עונים להגדרה זו. תמיד אפשר וראוי להתחרט מעומק הלב על חטאינו ולהיטיב את דרכנו. אבל כיוון שאיננו בוחנות כליות ולב, הלכות התשובה היהודיות דורשות מעשים ברורים והוכחות ממשיות לכך שהחוטא שב מחטאו (רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ב'): "איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכִשלון כוח... עבירות שבין אדם לחברו כגון החובל את חברו או המקלל חברו או גוזלו וכיוצא בהם, אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו".
אופס, זה לא נמצא בדף המקורות של הרב דרוקמן
למרבה הצער ובאופן לא מפתיע, שני הרבנים הפוגעים לא ביצעו ולו אחת מהדרישות של הלכות התשובה. למה להם? כשראש ישיבות בני עקיבא מחביא אותך תחת המעיל הרבני שלו, אתה פטור מהרהורי תשובה.
כאמור, בדף המקורות של הרב דרוקמן לא מצאתי התייחסות למקרים של "אחטא ואשוב". תחת זאת יש האדרה של החובה לתת "הזדמנות שנייה" לחוטאים. כיוון שהתבקשתי לדון במובאות מדברי הרב דרוקמן, אביא את ההסבר שלו ואדון בו: "הרב דרוקמן זצ"ל היה מביא דוגמה מילד שלא הקשיב להוריו וכתוצאה מכך קיבל מהם עונש. בהזדמנות אחרת גם לא הקשיב, אך הפעם קפץ מגובה ושבר את רגלו – במקרה הראשון העונש הוא חיצוני ולא נובע ישירות מהמעשה, ואם הבן יבקש סליחה באמת, ייתכן שהוריו יסלחו לו. במקרה השני העונש הוא תוצאה ישירה של המעשה, ושום חרטה לא תועיל. זה החידוש הגדול של התשובה – אף על פי שהאדם כבר נענש בצורה ישירה מהחטא, אפשר לבטל את זה! כביכול, הרגל חוזרת לעצמה".
אני מודה שהרב דרוקמן בחר בדוגמה מוזרה בעיניי; רגל שבורה היא רגל שבורה, וגם אם ההורים או אלוהים יסכימו לסלוח, החטא והעונש עומדים במקומם. זו, בניגוד לטענתו, מהות התשובה היהודית – היא לא פוטרת מעונש.
בדף המקורות מצוטטת קביעה מתפעלת של הרב דרוקמן: "הקדוש ברוך הוא שולח לנו 'גלגל הצלה' שוב ושוב ומאפשר לנו את התשובה, לא משנה מה עשינו". ואני אומרת: מאוד לא מדויק. קביעה גורפת זו אינה יהודית ואינה מוסרית.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןמעבר לכך, בדבריו מתייחס הרב דרוקמן לילד ששובר את הרגל שלו ולא לגבר, לרב מכובד, ששובר את הגוף והלב של תלמידיו. אין דומה חוטא הפוגע בעצמו לחוטא שהורס את חייהם של קטינים התלויים בו ומעריצים אותו. הוא הדין לגבי מי שבוגד בתלמידיו ומעדיף תשובה מעושה של רבנים, על פני הכרה וטיפול בסבל של קורבנותיהם.
וכתמיד, את כולם הביתה. היום.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
