פריט הלבוש המושמץ ביותר בהיסטוריה היהודית הוא, בלי ספק, הטלאי הצהוב. את חתיכת הבד הזו הוכרחו יהודי מערב אירופה לענוד על דש הבגד מן המאה ה-13 ואילך, והוא אומץ מאוחר יותר על ידי הנאצים עם פלישתם לפולין. אולם עוד הרבה קודם לכן הובדלו יהודי אירופה על ידי פריט לבוש אחר - הכובע המחודד – (ובשמו הלטיני Pileus Cornutus, "כובע מקורנן"), שיש הרואים בו את האב הקדמון של אחד מסממני היהדות המוכרים ביותר כיום.
קשה לקבוע מתי ואיפה בדיוק התמקם לראשונה הכובע המחודד על ראשי היהודים באירופה, אבל במאה ה-12 (ועד המאה ה-17) הייתה זו הדרך "לסמן" את יהודי האימפריה הרומית הקדושה מהרוב הנוצרי. על הופעת "כובע היהודים" והתפתחותו לאורך המאות אנחנו יודעים בעיקר מציורים, שחלק ניכר מהם הופיע בכתב יד.
את אחד האיורים המוקדמים ביותר של אותו "כובע מחודד" אנחנו מוצאים ב"קודקס מאנסה" (Codex Manesse) מהמאה ה-12, הנחשב לקובץ השירה הגרמנית החשוב ביותר של ימי הביניים. סוסקינד (או זיסקינד) מטרימברג (Süßkind von Trimberg) מאויר שם כש"כובע היהודים" לראשו. סוסקינד נזכר בקובץ השירה הגרמני כמשורר וטרובדור יהודי (המחקר חלוק לגבי אמיתות זהותו) - ובכל אופן, הוא המשורר היהודי-גרמני הראשון המוכר לנו בשמו המלא, ומיוחסים לו שישה שירים בקובץ.
8 צפייה בגלריה
הכובע היהודי נזכר ב"קודקס מאנסה", קובץ שירים גרמני מהמאה ה-12. חובש אותו המשורר היהודי סוסקינד מטרימברג
(Bibliotheca Palatina of Heidelberg. באדיבות הספרייה הלאומית)
התחיל כפריט הכי אופנתי באירופה
בכתבי יד נוצריים מוקדמים יותר אפשר לפגוש את ה-"Pileus" – אותו כובע מקורנן - כשהוא חבוש על ראשי שלושת האמגושים (חכמים) שהגיעו מהמזרח לבית לחם, בכדי לסגוד לישו. הכובע נחבש בין היתר גם על ידי אריסטוקרטים ופקידים רמי דרג באירופה של ימי הביניים. עד המאה ה-12 הוא אומץ אפילו בקרב איכרים באנגליה, שחבשו אותו בניסיון לחקות את המעמדות הגבוהים.
8 צפייה בגלריה
דניאל בגוב האריות. מקור היצירה, ככל הנראה, מסוריה במאה השישית או השביעית לספירה
( המוזיאון הבריטי, באדיבות הספרייה הלאומית)
אז איך הגיע הכובע האופנתי לזיהוי עם היהודים דווקא? ראשית, יש להבין כיצד הגיע בכלל לאירופה: החוקרת נעמי לובריך מעריכה שמקורותיו הקדומים של הכובע הם באימפריה האשורית, ומשם נפוץ הכובע המחודד ברחבי המזרח (מקומן של הממלכות הקדומות אשור, פרס ואף מצרים). משפחות הסוחרים מבין יהודי אשכנז, ששמרו על קשרי מסחר עם המזרח דרך איטליה, החלו לייבא לאירופה פריטי לבוש שנמכרו לאריסטוקרטיה הנוצרית.
במאה ה-12 נראה היה שהכובע המחודד קונה אחיזה בכל רחבי אירופה, אך דווקא המפגש האלים והטרגי בין המערב למזרח בזמן מסעי הצלב, הביא לירידת המוניטין שלו. במהלך הפוגרומים שביצעו הצליינים בקהילות יהודי גרמניה, החלו להופיע דימויים אנטי-יהודיים שזיהו את הכובע שחבשו היהודים עם "רוצחי המשיח" ועם בוגדנות בכללותה. העובדה שמקורותיו של הכובע במזרח, סייעה אף היא לתעמולה האנטי-יהודית להציג את חובשי הכובע כאלמנט זר ומסוכן הנטוע בלב החברה הנוצרית. וכי איזה נוצרי בר דעת ירצה לחבוש כובע שכזה?
חיי היהודים ולבושם השתנו דרמטית בעקבות החלטות ועידת לטראנו הרביעית בשנת 1215, אז נקבע כי על היהודים והמוסלמים החיים במדינות נוצריות להתלבש בצורה המבדילה אותם מלא-יהודים. ייתכן שזו גם הסיבה לעובדה שעיצוב כובעיהם של אנשי הכנסייה שונה. הכובע בעל הקצה המחודד שהיה בשימוש בכנסייה עד אז, זכה לקצה מחודד נוסף.
אנגליה הייתה הראשונה לאמץ את הטלאי המזהה יהודים, ואיתה אזורים נוספים במערב אירופה. הערים דוברות הגרמנית הוסיפו על הטלאי גם את הכובע המחודד. הראשונה לאמץ את הכובע המחודד כסממן יהודי הייתה העיר ברסלאו, בשנת 1266, המוכרת כיום כעיר ורוצלב שבמערב פולין. מחוקקי העיר קבעו שעל היהודים לענוד את הטלאי, ו"לחזור ולחבוש את הכובע המחודד (Pileus Cornutus) המזוהה עם היהודים באזורים אלה, ושבחוצפתם הם הפסיקו לחבוש".
אירופה הקתולית גזרה – הרבנים ביצעו ניכוס מחדש
בניגוד לטלאי שהוגדר היטב על פי גודלו, צורתו והמוטיב שהופיע במרכזו, צורת הכובע היהודי המחודד לא הוגדרה באופן מדויק. כתוצאה, הופיעו מספר סוגים של "כובעים יהודיים" באזורי גרמניה. חלקם נאסרו מיד, אחרים הורשו לשימוש. אבל כל ניסיון לאכוף צורה אחת מוסכמת, נכשל. המלומד פלורה קסן (Cassen) זיהה רק באיטליה של המאה ה-16 חמישה סוגי כובעים יהודיים: Beretto, Capello, Pileus, Cappuccino, Cendallo.
8 צפייה בגלריה
דוגמה לסוגים השונים של כובעים יהודיים בתפוצות ישראל, אנחנו מוצאים במודעה הזו מתחילת המאה העשרים. שם המודעה מתורגם מיידיש הוא, "כובעים יהודיים בתקופות שונות"
(הוצאת יפת, ביפו. באדיבות הספרייה הלאומית)
בניסיון להפוך את הגזרה למצווה, קבעו רבנים שונים - החל מהרב מנחם המאירי (1310-1249) ועד מחבר ה"שולחן ערוך", רבי יוסף קארו (1575-1488) - שעל היהודי המאמין לומר את שם ה' או להתפלל רק כשכיסוי על ראשו. היו אף שהמליצו (למשל, רבי יעקב בן רבנו אשר, 1340-1270), שיהודים לא יצאו מביתם בראש גלוי. כך שניתן לראות בכיפה המודרנית תוצאה ישירה של הניסיון להפוך את "הכובע היהודי" לדבר שיש להתגאות בו ולשלבו בחיי הדת.
לפניכם כמה דוגמאות לכובעים מחודדים
כתב יד מאויר של ההגדה של פסח שנוצרה בגרמניה בסוף המאה ה-13:
באיור זה, ויכוח בין מלומדים יהודים החובשים את הכובעים המחודדים, לבין מלומדים נוצרים:
8 צפייה בגלריה
ויכוח בין מלומדים נוצרים לבין יהודים בנוגע לחיתוך בעץ
( יוהאן פון ארמסשהיים, 1483, באדיבות הספרייה הלאומית)
ולסיום, ב-Très Riches Heures du Duc de Berry, ספר שעות נוצרי מן המאה ה-15, אנחנו פוגשים את האמגושים כשעל ראשיהם הכובע המחודד:
